עברתי גיבוש חובלים! בתוספת מאמר
אהלן חבר'ה, אני עומרי והייתי בגיבוש חובלים. לפני הגיבוש קראתי מכאן מאמרים. מצד אחד הם עזרו לי, מצד שני הגיבוש מאוד השתנה, ככה שאני עוד יותר מרגיש מחויב לכתוב את המאמר כדי לעזור לגולשי הפורום.
אז ככה:
יום ראשון:
מגיעים לתחנת בת גלים ב7 וחצי כי זה הקו הקרוב ביותר וכי בת גלים סגורה לרכבות וצריכים זמן לעבור מתחנת חוף המפרץ, התחנה האחרונה לפני בת גלים אל היעד , מתחילים להגיע אנשים וב8 מתחילים לזוז לכיוון בסיס ההדרכה. לאחר שכולם מגיעים, יושבים קצת, אין יותר מדי עוד מה לעשות, מלבד לחכות שהגיבוש יתחיל, מדי פעם מעט תיזוזים. הרבה צעקות והבהרות של הצוערים שמי שלא יתאים יעוף כמו טיל. עוד הם אומרים שהם שמעו וקראו באינטרנט שאנשים כותבים שהגיבוש הזה הולך להיות בדיחה... כמובן שהם אומרים שלא-והם צודקים.הגיבוש ברמה פיזית הרבה יותר גבוהה ממה שציפיתי.
לאחר מכן, בדיקות רפואיות ומילוי שאלונים ומתחילים בגיבוש. תיזוזים כל שנייה;דקה הייתם ליד האפסנאות,שתי דקות הייתם במתחם האוהלים מסודרים בשלשות וכו'. אוכלים צהריים ומתחלקים למחלקות. מרגע זה בעצם מתחיל הגיבוש האמיתי. בחוץ קפוא, ובינתיים יוצאים לבוחן בר-אור ברוחות וגשם:2000,בטן וסמיכה. לאחר הבוחן בר-אור יוצאים לדיון קבוצתי עם המילואימניקים, אלו שיתנו בעצם את חוות הדעת שתקבע אם עברתם או לא. מציגים לכם בעיה לא פשוטה, ועליכם לפתור אותה באופן אישי ולאחר מכן בקבוצה ולנסות להגיע להסכמה. לאחר מכן המילואימניקים ישאלו אותכם שאלות וינסו להתקיל. לראות מי מבין מה הולך סביבו ומי לא. מסיימים עם המשימה, עפים לעבר מתחם האוהלים תוך 2 דקות. יש לכם משהו כמו רבע שעה חופשי ללמוד באוהלים (שלפחות בזה שאני הייתי, האור היה רק בפינה אחת ואי אפשר היה לקרוא בו) ולהתארגן לישון. המפקדים מבהירים שצריכים לישון עם מדים, ואני אישית בטוח שהולכים להקפיץ אותנו באמצע הלילה, מה שבסוף לא קורה.
בלילה שומעים את האנשים, שכבר קראו באינטרנט את "העצות" של אנשים שאמרו שכדאי לקרוא את החומר הלימודי בלילה כשאף אחד לא רואה, מזיזים את הניירות. עצה שלי: אל תעשו את זה! יש לכם מספיק זמן ללמוד ועדיף לצאת עם ציון פחות טוב מאשר שקרן. חוץ מזה שהם עוד יכנסו ויבדקו אם מישהו עושה את זה. הולכים לישון ב9 וחצי.
יום שני: קמים לאחר 6 שעות שינה בדיוק. תוך 5 דקות צריכים לצאת החוצה ולהתארגן בשלשות.
לא עמדתם בזמן? תרדו קצת למצב שתיים, לשכיבות סמיכה, בטן, ועוד כל מיני התעללויות שלאף אחד אין כוח לעשות ב3 וחצי בלילה. לאחר מכן יוצאים בריצה לבית החובל ושם שותים תה ולחם יבש עם שוקולד. ממלאים מיימיות ויוצאים למסע. המסע הוא בתוך הבסיס, בסביבות ה5 קילומטר, בקצב של הליכה מהירה מאוד-ריצה. למחלקה יש 2 ג'ריקנים מלאים מים ואלונקה. בהמשך המסע עושים עצירה לכמה דקות למלא תדלים ב10 קילו חול וממשיכים. המסע הזה קשה ובקצב מהיר מאוד וכולם כבר מפחדים מהמסע שיהיה ביום השלישי עם האלונקה הפתוחה לאחר מסע שכזה. מסיימים עם המסע, תיזוזים עד צאת הנשמה. לאחר מכן מתחילים ביום משימות ב...יבשה. אחד אחד נדרשים להרצות על משהו (אפשר גם יום שלישי, עדיף שתהיו מוכנים כבר ביום השני, גם אם אין לכם תואר על הנושא. העיקר הוא להראות שטף, ביטחון, ולדעת להציג את ההרצאה כמו שצריך. לאחריה המילואימניקים ישאלו אותכם שאלות וינסו להפיל אותכם, שימו לב שאתם לא מדברים שטויות! הם גם יכולים לשאול בטון מזלזל רק כדי להוריד לך את הביטחון), ומשימה אישית. כל משימה מקבלת 10 דקות שבמהלכה הקבוצה נדרשת להגיע לפיתרון ולבצעו. לאחר מכן המילואימניק לוקח את מפקד המשימה ושואל אותו שאלות לגבי המשימה:האם הצלחת במשימה? האם היית משנה משהו וכו'.
הולכים לחוף, המפקדים אומרים להסתדר בשורה, להסתובב ולצעוד לכיוון המים. כשהמים מגיעים עד הברכיים צריכים ליפול אחורה. עושים מה שמבקשים כמובן ומרגישים שאי אפשר לנשום מרוב הקור. אחר כך יוצאים, עומדים קצת במקום כדי שהרוח תשבי"ז אותכם עוד קצת.מתוזזים למתחם האוהלים ומקבלים 5 דקות להתארגן על עצמכם עם בגדים יבשים. מסיימים עם זה, אוכלים צהריים, ונבחנים על חלק מהנושאים, הקלים יותר.לאחר מכן, שוב, יתזזו לכם את האמא עד שתכאב לכם כל נקודה בגוף, ותלכו לישון. שוב, המפקדים רומזים ואומרים שכדאי לכם להיות מוכנים לתזוזה, כולם בטוחים שהופ, הנה קיבלנו הקפצה באמצע הלילה. אמה מה? אין הקפצה ויושנים שוב, 6 שעות (מנסים לפחות).
יום שלישי: מתעוררים ב2 בלילה. משפצ"רים ציוד מחלקתי ורצים לבית החובל לאכול לחם עם שוקולד,לשתות תה ולמלא מימיות. הולכים לאוטובוסים ונוסעים לחוף הים, כולם דרוכים ובטוחים שהמסע הזה הולך להיות מטורף וקשה מהראשון בכמה רמות. מגיעים, פותחים אלונקה ומתחילים ללכת בחול ים. המסע הזה, לעומת מה שחשבנו, קל יותר מהראשון, כמעט ללא ריצות ונגמר מהר. מסיימים עם המסע, מפרקים תד"לים, ועולים לאוטובוס חזרה לבה"ד. מתארגנים עם ציוד לים. מסדרים את הס"גים ומרימים אותם לאזור החוף. לס"ג יש וואחד משקל ותסיימו את המשימה עם גב כואב (לא שהוא לא כאב כבר, פשוט הכאב מגיע לרמות הרבה יותר גבוהות, בכל הגוף). נכנסים למים, המילואימניק שאיתנו (הקבוצה מחולקת לשתיים, גם ביום יבשה ברוב המשימות היא מחולקת) קורא לאנשים אחד אחד ונותן להם משימות אישיות:לבנות תורן, רצפה, להעמיד ארגז וכו'. כמובן שיהיו גם משימות שייט( "רואה ת'ספינה הזו? כמה זמן אתה חושב שיקח לך להגיע אליה? 10 דקות? זוז).
לאחר שחלק הספיקו לעשות משימות מגיעים לסירת ההקאות. המצב של רובנו היה כבר לא טוב לפני זה ולרוב היו בחילות. נכנסים לסירת ההקאות, מלאה בקיא וחתיכות כרוב שאתה מזהה מהבוקר. הריח נוראי והספינה לא מפסיקה לזוז. מתיישבים עם הראש לדפנות, לא לוקחים לכם שעון, ומחכים כ20 דקות. לאחר מכן אומרים לכם להסתובב ולפתור תרגיל קבוצתי (אתם קבוצה שהתרסקה, יש לכם 15 פריטים, עליכם לדרג אותם באופן אישי ואז מול הקבוצה). אל תשכחו לקחת עט למשימה, זה יעזור לכם להכנס למשימה כמו שצריך, אצלנו אף אחד אל הביא עט כי חשבו שלא נזדקק לו). זה הזמן להראות שגם אם המצב לא נוח, לא נשברים ומתנהגים כרגיל. תשתתפו בדיון ואל תתכנסו בתוך עצמכם כי זה רק יגביר את הסחרחורת ואת הסיכוי שלכם לעוף.
מסיימים עם הסירת הקאות וחוזרים לסירה שלנו. כמה דקות אחרי שיוצאים מסירת ההקאות אני לא יכול יותר ודופק הקאה של כל האוכל מהבוקר. כעבור רבע שעה עוד פעם. עכשיו זה בעיקר רוק וגרעפסים, יותר כמו שאגה. האחרונים שלא עשו משימות עושים. כולם מותשים לגמרי ומקווים שזה כבר יגמר, לחזור לאדמה יציבה. חותרים חזרה, מעלים את הס"ג שלנו, ואת אלה של המחלקות האחרות. (הפריצת דיסק קרובה מתמיד). הולכים למגרש שליד בית החובל וממלאים על כל אחד מהחברים בצוות סוציומטרי (הערכה בתור חבר ובתור מפקד) ולאחר מכן שאלון אישי ומשוב על הגיבוש (השני אנונימי). חלק זומנו לפסיכולוגית ולראיונות עם מכונה ואלקטרוניקה. כנראה זה אלו שמתלבטים לגביהם. אני לא קיבלתי שום ראיון ועברתי ככה שזה לא באמת אומר משהו אם לא קיבלת. בינתיים עושים שיחות אישיות קצרות עם המפקדים. ומבהירים לך שגם אם לא תעבור, יש לך פוטנציאל במקומות אחרים ושהם מקווים שתממש אותו במקום אחר. מסיימים עם זה, מסדרים ומזדכים על ציוד. בשלב זה מעיזים יותר ויותר ליד המפקדים. חלקם לא יוכלו לעצור את עצמם ויהיו חייבים להסתובב כדי לא לצחוק. לאחר מכן כשכולם סיימו את הראיון המפקדים מתזזים פעם אחרונה, מצב שתיים, נשק באוויר וכו'. הולכים לשיחה עם צוללן (או אגזוזן, כפי שאחד החובלים אמר) והמשמעת כבר רופפת אבל המפקדים שומרים על דיסטנס וממשיכים לתזז. לבסוף נעמדים בח' גדולה, כל הגיבוש והחובלים מתחילים להסתלבט על חלק הצוערים שבמשך הגיבוש "בלטו" בחלק מהדברים. לבסוף אומרים לנו לרדת למצב שתיים ולחזור אחריהם:אני-רוצה-להיות-בבית.
עוד קצת פלאברות, ולבסוף מורידים את כולם וחוזרים אחריהם בצעקות:"אני-רוצה-להיות-חובל!".
זהו. נגמר, המפקדים מציגים ת'צמם, כל אחד שם שפיץ שבשפיצים, מסבירים, עונים על שאלות ומריצים צחוקים. נותנים זמן להתכונן לקראת שינה, "כופים" על אחד החובלים להשאר אחרי הזמן ומציפים אותו בשאלות. לבסוף הולכים לישון במתח לקראת למחרת.
יום רביעי: קמים ומתארגנים תוך חצי שעה. מרוקנים אוהלים ממיטות, מזרונים ושמיכות.
אוכלים בוקר והולכים ל"מסדר טילים". מפקד הגיבוש מתחיל להקריא מספרים מ80 נותרנו 27. אלו
שעברו מקבלים הפלגה באח"י קשת. לאחר מכן באים לועדות, עומדים בחוץ בלחץ אדיר. נכנסים לחדר שיושבים בו 5 אנשים. שואלים אותך איך היה, איך היית, מה היה קשה, ולבסוף מודיעים שעברת בהצלחה למגמת שייט (יש! ). כל העוברים הסופיים מקובצים לבית החובל, מרימים כוס מיץ ענבים, אוכלים פירות, מזדכים על מעיל וחגור והולכים הביתה עייפים אך מרוצים.
והנתונים:
93 התחילו
80 הגיעו למסדר טילים
27 עלו לועדות
23 התקבלו
בקרוב אערוך את זה והוסיף הערות חשובות שלא היה לי זמן וכוח להוסיף עכשיו, ככה שאל תנעלו!
|