המקלדת ננעלה לך? מה זו הקמצנות הזו במילים (גם באשכול הביצורים)?
מאיפה הוא, האריה הזה? לפי הסגנון, אין לי ספק שהוא ממלוקי. לא הכרתי אותו.
אנא, תן לנו עוד. אני מבין שאתה בצפון הארץ.

מאחר ומדובר במכונית בעלת תודעה סביבית מפותחת, קיבלה את החלטתה בסמוך לנבי חזורי, מיד לאחר הפניה לעין קיניה.

החננו בנחת וצעדנו בין עצים קדושים וסתם עצים ופרחים יפים




בנתיב נחל גובתה




למצודת נמרוד.

אז הנה בני הדודים שלו:

אלה גרים על גשר ג'ונדאס, בלוד -





ואלה גרים על חומת ירושלים הדרומית, ליד השער הקרוי על שמם -

כי האריות/נמרים שלה לא יכולים לזוז: הם עדיין נושאים על כתפיהם את אחת הכניסות הראשיות לעיר. הירושלמים יכולים לזוז, ולא יקרה להם שום דבר, אבל איזה אריה ירושלמי יסכים לרדת ללוד?
והנמרודים - אלה יבואו לאן שהאחרים יחליטו. בינתיים הם מחכים.

[1] שער האריות
[2] לוד
[3] קלעת נמרוד
[4] חורבת עמודים בבקעת בית נטופה


אריות תאורטים: אום אל קאנטור

5 דקות מהגבול: פטרה

ואם מישהו נוסע למוזיאון באיסטנבול - שיבקש חתימות מהאריות הבבליים.

החתולים הגדולים שמקשטים את הקצר-אל-עבר בעירק אל-עמיר שבעבר הירדן, אחוזת בית טוביה.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mauricioeretzisrael.blogli.co.il/files/2009/02/barzel-52.JPG]


מאוריסיו אזרצקי http://mauricioeretzisrael.blogli.c...92%D7%99%D7%94/

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה [1] שער האריות [2] לוד [3] קלעת נמרוד [4] חורבת עמודים בבקעת בית נטופה אריות תאורטים: אום אל קאנטור 5 דקות מהגבול: פטרה ואם מישהו נוסע למוזיאון באיסטנבול - שיבקש חתימות מהאריות הבבליים.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אם באמת הכוונה היא לגשר הקופץ ביבנה, אז יש לי תמונות מלאות של שתי חזיתותיו - ואין שם חתוליים.
ראו.
אבל - אם אנחנו במצוד אחר חתולים מכל התקופות, ולאו דווקא ממלוקים - מזה יש המון. אגב - את האריות של חורבת עמודים לא מצאתי ברשת. אני מתכוון - לתמונותיהם. אם למישהו יש תיעוד שלהם, אשמח.
אז הנה חזיתותיו של הגשר הקופץ (גשר ביברס?):

על פי ספרו של ד"ר צבי אילן. חלק ניכר מן האריות מוצגים במקומות שונים ממקום הגלוי [מוזיאונים או בתים פרטיים] או שמצבם מצריך וטרינר.

גליל ועמקים -
ח' עמודים [תמונה לארדיכל בעמוד 135 בספר של צבי אילן, מאמר בקדמוניות י"ג תשמ"א 107-110], כפר נחום, ברעם, בית שערים, כורזים, מצודת ארבל [קלעת אל מען, ככל הנראה נלקח מביה"כ בארבל או בואדי חמאם].
אריות בפסיפסים - בבית אלפא ובבית ירח
אריות סיעודיים - 'דנה' [רמת כוכב], בית לחם הגלילית

גולן-
עין נשוט, נבוריה, בית לביא, ח' זומימריה, ח'.חוחה, ח' כנף. פסיפס חמת גדר.
אריות SOS באום אל קאנטור, אחסניה, סקופיה, רפיד

בסה"כ קיים רוב מכריע לתבליטי אריות צפוניים כך שאלו היהירים מן הבירה יאלצו לבקש משני שוטרי מג"ב להחליפם, אלה העמלים מלוד יבקשו משני שוטרי תנועה לשאת את הגשר במקומם - ויחדיו יצאו צפונה לסדר פסח אצל הקוזין מקלעת נמרוד עם כל המשפחה המורחבת.

אריות בירושלים בטריפוד:

http://jerusalem-lions.tripod.com/jerusalem_lions.html

ולצידם רשימת אריות ירושלמים מפורטת שערך הצייד גודמן [בן דודו של שריף גודמן הידוע]
http://www.jerusalem.muni.il/jer_sy...ub_id=5833.html

אריות וחבשים בפורום אספנות בתפוז [שם אנו גם למדים שמיודענו דובשוכהן הינו מאלף אריות ידוע ובודאי יפתור את חידת ארדיכל]:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/V...ageId=127531464

אריה מחייך במושבה היוונית http://images.google.co.il/imgres?i...3D63%2 6um%3D1

כנראה שגם ב'חצר סרגיי' מנמנם לו ליש קשיש
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/Arti...3608920,00.html

בל נשכח את האריה של דב גרונר ברמת גן

https://upload.wikimedia.org/wikipe...ey_Hagardom.JPG

ואת זה של סמטה פלונית http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3102884,00.html [הצלום היפה של רותם דנציג לקוח מויקיפדיה] http://images.google.co.il/imgres?i...6lr%3D%26um%3D1

את מלניקוב אין צורך להזכיר אבל את הנין של האריה בנתניה כדאי לציין http://www.yoaview.com/Yoaview/SITE...c54bcc8d048e447

האריות מסרקופג בבית שערים http://images.google.co.il/imgres?i...3D4 2%26um%3D1תמונה 8 בדעת

יש וכוח "מר ונוקב": אם הסמל ההרלדי של בייברס הוא אריה או ברדלס (ברדלס=ציטה) יש אומרים שהסמל הוא לאופרד=נמר. הנטיה היא לראות את סמלו של בייברס - ברדלס. יש המזהים כנראה בטעות את הסמל המופיע על מטבע מתקופתו כאריה. נכון שבביוגרפיה שלו באנגלית הוא נקרא
The Lion of Egypt: Sultan Baybars I
אבל כנראה שפרוש שמו בטורקית עתיקה = ברדלס
הנה מה שמצאתי בשיחות בויקיפדיה
...אני שמחה לפתור את החידה המשעשעת - על פי פרופ' דני בהט (שאין כמוהו בדברים האלה) סמלו של בייברס היה ברדלס, שכן זהו פירוש שמו בטורקית עתיקה (באופן כללי, הממלוכים אהבו, כמונו, להיקרא בשמות של חיות - סונקור, שפירושו נשר וכדו'). ולגבי שער האריות - עקב דמיונם הרב של "האריות" לגשר בלוד, שמזוהה בוודאות עם בייברס (רגל קדמית מונפת באוויר, זנב מתנופף מעל הגב וכדו'), ועקב ידע היסטורי שיש לנו על מדרסה שפעלה בירושלים ונקראה על שמו, הרי שסביר שהטורקים פירקו את אותה מדרסה, כדי להשתמש באבניה ובעיטוריה לבניית החומה. זוהי, אגב, תופעה מוכרת בחומה הירושלמית, ולמעשה היא מלאה במשקופי חלונות ממלוכיים (שער ציון), כותרות צלבניות (שער הפרחים), קשתות גזולות מכנסיות (שער יפו) וכדו'. שורה תחתונה - סמלו של בייברס היה ברדלס, ונראה שהאריות בשער האריות הם למעשה ברדלסים שעיטרו פעם מבנה הקשור בו...כתבה תמרה.

אם כך: אריה? נמר? יגואר?(כל אלה פנתרים) . או ברדלס?
יש גם חידה- איפה נמצא ה"אריה" הבייברסי שבקיר, מופיע כאן בסוף התמונות שהן האיקון=לוגו והמטבע של בייברס
[https://2009-uploaded.fresh.co.il/2009/04/02/60973319.jpg[/IMG]

ב-2005, בחפירות במצודת צפת, נמצא עוד אריה ממלוקי. הנה הוא:



אני מניח שהוא שמור במוזיאון רוקפלר, אך ככל שאני יודע הוא לא מוצג שם.

אבל בקהיר, מסתבר, יש לא מעט חתולים שהשאיר בייברס. יש מגדל אל זהיר, ליד (או לא) מסגד אל זהיר, שכולו מעוטר בחתולים. הנה אחד מהם:



ועוד אחד, ששמור במוזיאון לאמנות האיסלם בקהיר:



סביר מאד להניח שיש גם כמה בדמשק.
תראו - אנחנו חלק מהמרחב!

מעל בניין חברת הביטוח ג'נראלי בירושלים נמצא סמל האריה המכונף
סמלה של העיר ונציה וגם בכניסה לחאן אל פראנג' בעכו העתיקה
מוצב סמל דומה של האריה המכונף כזכר לנוכחות הונציאנים בעכו


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.snunit.k12.il/lions/new/gifs/generali.jpg]

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

האריה הוא סמלו של מרכוס פטרונה של ונציה.
לכל אחד מהשליחים דמות חיה,
מתי-אדם, מרכוס-אריה, לוכס-שור יוחנן-נשר.

ספר יחזקאל פרק א
(י) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן

אם כך - הריני מתחיל חידון של זיהוי אריות, כאן בא"י.
השאלות הן - איפה, ממתי ואם אפשר - גם למה.
והרי הראשון:

נולדתי בבית חולים, גדלתי בבית חולים, ולבסוף בורכתי ואומצתי על ידי בית חולים. ובכל זאת -אין לי שום קשר לבית חולים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93...%A0%D7%A7%D7%A8

המנהיג שציווה על היווצרותי גילם בחייו ובמותו את המאבק בין דת למדינה. הוא פרש מקבוצה דתית אחת והקים אחרת, כיון שהראשונים סרבו לשלב עשייה מדינית בעבודתם הדתית. הקבוצה שהקים נודעה, כמובן, ביכולתה להעניק שירותים דתיים ומדיניים כאחד. לאחר מותו הוא נטמן במוסד דתי, אך בשל הפרדת הדת מהמדינה הועברו עצמותיו למוסד ציבורי-חילוני, שם הוא שוכן עד היום.

כתבתי בויקיפדיה את הערך שיעזור לכם להגיע לפתרון.
אם יש דרך בויקיפדיה למיין ערכים עפ"י תאריך היווצרותם - אל תעשו זאת. זה יהיה קל מדי.

אתה מכיר את הסיפור?

אגב, גילוי נאות, כצייד אריות בירושלים בעל אוסף גדול של "גילוי אריות" ידעתי איפה לחפש.

לכבוד פתיחת תעלת סואץ הגיע למזה"ת יורש העצר הגרמני, פרידריך וילהלם. בביקורו גם כאן, בארץ, ב-1869, הוא קיבל מהסולטן הטורקי שטח בעיר העתיקה בירושלים, לא רחוק מכנסיית הקבר, והיתר לבנות שם כנסייה. פרידריך טמן את אבן הפינה, ושב לגרמניה - שם השתתף בלא מעט קרבות, לרבות דיכוי המרד של הקומונה הפריסאית - ואף זכה לכך שאביו, וילהלם הראשון, מייסד האימפריה הגרמנית, יילך לעולמו. פרידריך הוכתר לקיסר, אך סרטן שהיה לו בגרונו קיצר את תקופת שלטונו ל-99 יום בלבד, שמהלכם הוא לא יכול היה לדבר. הוא נפטר, ובנו, וילהלם השני עלה לשלטון.

ב-1898 הגיע גם וילהלם לא"י, הפעם על מנת לחנוך את הכנסייה שאביו טמן את אבן הפינה שלה, כשהוא מלווה באשתו - אוגוסטה ויקטוריה. הזוג המלכותי ניצלו את ביקורם על מנת להניח גם הם אבני יסוד לשני מבנים מפוארים בירושלים - כנסיית דורמיציון, על הר ציון, ובית החולים אוגוסטה ויקטוריה, על הר הצופים (ומכאן הרמז על "בורכתי ואומצתי ע"י בית חולים", היות שאוגסטה ויקטוריה היא זו שחנכה את הכנסייה).

האתר שהסולטן נתן ליורש העצר היה איי החרבות של כנסייה קודמת, הידועה ככנסיית סנטה מריה לטינה. מהכנסייה העתיקה שרדו אז רק הריסותיהם של הפורטל (השער) הצפוני, שהוטמעו בגסות בבניין החדש, חצר המנזר (הקלויסטר) ששופצה, ופסל של אריה - נושא סיפורנו. אחד משני האריות הללו. השני הוא חיקוי מהמאה ה-19. האזור כולו ידוע בשם מוריסטאן, שהוא שיבוש של מילה פרסית שמשמעותה היא בית חולים. מכאן הרמז "גדלתי בבית חולים".

סיפור הקמתה של הכנסיה העתיקה, סנטה מריה לטינה, מעניין (?) אף הוא: קארל הגדול, שארלמאן, הגיע להסכם עם הרון אל רשיד (ההוא מאלף לילה ולילה, ובונה בריכת הקשתות ברמלה). על פי ההסכם - הותרה עליה לרגל של נוצרים לירושלים, ובנייתם של מוסדות לטיפול באותם עולי רגל, ובמיוחד כנסיות, בתי הארחה ובתי חולים. אל חאכים, השליט המשונה בתחילת המאה העשירית ומייסד הדת הדרוזית, הפר את החוזה, הרס את כל המבנים הנוצריים וגירש את הנוצרים מירושלים.

לאחר מותו של אל חאכים קרו כמה דברים: הנוצרים הורשו לשוב ולבקר בירושלים, וקהילת אמאלפי, עיר סוחרים איטלקית, קיבלה זכות לחזור ולבנות את מבני השירות. בנוסף - הנוצרים הבינו שהם תלויים בחסדיהם של השליטים הערבים, והחלו לפתח את הרעיון של מסעי צלב. אבל נחזור לאנשי אמאלפי. בראש המשלחת של אנשי אמאלפי עמד נזיר בנדיקטיני בשם גרארדוס, או ג'רארד (או גרהרדט, או ג'ראלד). אנשי אמאלפי טענו שהוא איש משפחת סאסו (תנסו לדמיין את אל פאצ'ינו אומר את המילה הזו: סאסו), אך אנשי מארטיג, עיר צרפתית לייד מרסיי, טענו שהוא בכלל שלהם, ממשפחת טונק. בכל מקרה - ג'רארד הקים, ככל הנראה, בית חולים קטן, ולצידו את כנסיית סנטה מריה לטינה, לרבות פיסול האריה "שלנו". ומכאן "נולדתי בבית חולים".

זמן לא רב לאחר התבססותו של ג'רארד בירושלים, הגיע לשם מסע הצלב. ג'רארד, כמו כל תושבי העיר, נדרש להשתתף בהגנתה וליידות אבנים במתקיפיה, אך בהיותו אירופי ונוצרי, צידד ג'רארד דווקא בתוקפים, ובמקום ליידות בהם אבנים - יידה בהם לחמים. שיאכלו משהו. משמר צבאי גילה זאת, והביא את ג'רארד למשפט, עם שק הלחמים שנתפס בידיו. בעמדם לפני השופט שפכו החיילים את השק על הרצפה, כדי לחשוף את תכולתו, וראו זה פלא - הלחמים הפכו לאבנים. ג'רארד יצא זכאי, אך מייד נכלא שוב, בטענה שלא שילם את כל מיסיו (סחיטה מהסוג המקובל, כאשר יש בעיר מיעוט אתני/דתי, והעיר במצור). הוא עונה, אך למזלו הצלבנים הצליחו לפרוץ העירה, ולשחררו מהכלא.

מעמדו של ג'רארד התחזק מאד, והוא הפך מייד לפטרון הרשמי של כל החולים, הפצועים והמדוכאים בירושלים, ואף זכה בתואר "המבורך" שהיה שווה ערך למעמד של קדוש. הוא הקים בית חולים ענק, על שם יוחנן הקדוש (זה שאחר כך נקרא "מוריסטן"), שיפץ את כנסייתו (סנטה מריה לטינה) ואף בנה כנסייה גדולה וחדשה, בשם סנטה מריה מאג'ורה (הגדולה). הוא גם פרש מהמסדר הבנדיקטיני, שבמדיו לא יכול היה לטפל בפצועים שאינם נוצרים, והקים מסדר חדש - ההוספיטאלרים של יוחנן הקדוש (היו עוד שלושה מסדרים חשובים: ההוספיטאלרים הטבטונים, שדיברו גרמנית ובנו את כנסיית סנטה מריה גרמניקה, ברובע היהודי בעיר; ההוספיטאלרים של סט. לאזארוס שהקדישו את חייהם לחולי הצרעת; והטמפלרים). לימים הפכו ההוספיטאלרים של יוחנן הקדוש לאחד המסדרים החזקים בעולם, ושילבו טיפול בחולים, עבודת קודש ולחימה (ומכאן הרמזים לגבי דת ומדינה). הם אלה שבנו את המבצר הצלבני בקרק דה שבלייה, היחיד שנותר כמעט שלם, את המבצר בכוכב הירדן, את החווה בלטרון, ועוד.

בשנת 1113 הוכר המסדר רשמית ע"י האפיפיור, אך יש גרסאות שטוענות שהוא הוקם למעשה עוד קודם לכן, אפילו עוד לפני כיבוש ירושלים בידי הצלבנים, מה שהופך אותו למסדר הצלבני הראשון. ג'רארד המבורך עצמו מת 7 שנים לאחר מכן, בירושלים, ועוד הספיק לחזות בעצמה הרוחנית, כלכלית וצבאית של המסדר שלו, שבנה בתי חולים, מנזרים וכנסיות בכל העולם. את עצמותיו של ג'רארד העבירו לאחד ממנזרי המסדר, זה שבעיר מנוסק בדרום צרפת. אלא שלעת המהפכה הצרפתית נהרס ונבזז המנזר של מנוסק, ורק שני רסיסים מגולגלתו של ג'רארד ניצלו, ונשמרו בכנסייה ההוספיטלרית בעיר מארטיג. לימים, בתקופת נפוליאון, הם הוצאו מהכנסייה והועברו למשמרת בארון ספרים קטן בבית העיריה, שם הם שמורים עד היום. הכל בשם הפרדת הדת מהמדינה.

ההוספיטלרים עצמם המשיכו לטפל בחולים בבית החולים שלהם, אך לאחר שירושלים נפלה בידי צלאח א דין הם עברו לעכו, והיו אחראים על הגנתה. כשעכו נפלה - עברו לקפריסין, ובנו שם את כנסיית סנט ניקולאס בניקוסיה, שעוברת כיום מבצע שיפוץ מדהים. מקפריסין הם הוגלו לרודוס, משם למלטה, ולאחר שנפוליאון כבש גם את מלטה, הם פוזרו. המסדר עדיין קיים, עם מעט מאד רכוש, וביה"ח לעיניים בירושלים, סנט ג'ון (הרכבל) נבנה למעשה על ידי המסדר ההוספיטלרי. יש עוד בית חולים, בויה דולורוזה, ששיך אף הוא לפלג הגרמני של המסדר.

ונשוב לאריה שלנו: אחד משני האריות השומרים על הכניסה למנזר הצמוד לכנסיית הגואל, הוא ככל הנראה שריד ארכיאולוגי שנותר מכנסיית סנטה מריה לטינה. השני הוא שחזור מהמאה התשע עשרה. קשה מאד לשפוט מי הוא מי, אך ככל הנראה זה השמאלי, זה שהראיתי את תמונתו. אגב - היעדרה המוחלט של מודעות לשימור אצל בוני כנסיית הגואל גם לא מאפשרת לנו להבחין בין עתיק לחדש בפורטל הצפוני של הכנסייה, וחבל. הנה הפורטל לפני ואחרי:

אבל הנה החידה החדשה : איפה אני, ממתי אני, ולמה?

יופי, דובוש. אתה באמת שולט באריות ירושלים. האריות הבאים, אם כך, יהיו מאזורים אחרים.
מדובר אכן באחד מהעיטורים של חזית כנסיית הקבר, בירושלים. הם (יש שם שני אריות, מכוערים להחריד) מתחבאים ממש בפינה הימנית, די למעלה, וזה קצת קשה לראות אותם.




בכלל - התבוננות מעמיקה יותר בחזית העתיקה של הכנסייה מגלה לא מעט מפלצות, חיות לכודות בסבך, ציפורי טרף ושאר מרעין בישין.
את החלק הכי מעוטר, התחריטים שהיו ממש מעל שערי הכניסה - הסירו למשמרת במוזיאון רוקפלר. שם, מתחת מעטה זכוכית בלתי מחמיא, ניתן לראות את יסורי הגיהנום ותנחומי גן העדן, כל אחד מעל כניסה אחרת.
בכנסיית הקבר יש עוד אריה - על כותרת של עמוד ליד אחת הקפלות, בחלק המזרחי של הכנסייה. מכוער עוד יותר מהאריה שצילמתי כאן. היה להם כשרון לא רע להציג דברים מכוערים.

מאיפה, ממתי ולמה?

בציפורי מצאתי

הנמר מציפורי יפהפה. אבל לא - זה לא מציפורי ולא מבית גוברין.
רמז: הפסיפס הזה הוא מתקופה שלא הותירה הרבה פסיפסים.

האם המקור לפסיפס הוא פה? והאם זו תמונה מלאה יותר של הפסיפס?

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97'%D7%A8%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A4%D7%92'%D7%A8

מצאת נכון. תמשיך.....

אלא שתאוריות בנות זמננו לא מייחסות אותו יותר להישאם, השליט האומאיי, אלא לבן אחיו ויורשו אל וואליד השני, הקרוי גם וואליד איבן יאזיד, שהיה החליף המשך שנה בודדת אחת, מ-743 עד 744.

אתחיל מכך שזה די מתסכל אותי שאדריכלות - ככל הנראה מפוארת - של תקופה שלמה נמחקה כמעט לחלוטין ממפת ארצנו. אני מדבר על שלטונם של בית אומאיה, בית עבאס והפאטימיים. מאז שהערבים כבשו את הארץ מידי הביזנטים ועד שהפסידו אותה לצלבנים (לפני שהם כבשו את הארץ, היא נכבשה לתקופה קצרה מאד והרסנית מאד ע"י הפרסים, ובתום שלטונם היא נכבשה לזמן קצר והרסני ע"י הסלג'וקים). מה שנותר מהתקופה הזו זה שני המבנים המפוארים על הר הבית (המעידים על יכולתם הארכיטקטונית הגבוהה), המרתף ברמלה וכמה תילי עתיקות. אה, וח'רבת מפג'אר.

בח'רבת מפג'אר נמצא ארמון מאד מפואר שחרב ברעידת אדמה, וכוסה בעפר. המילטון חפר שם וחשף את יופיו, עדינותו ומורכבותו. שם, ליד יריחו, נמצאים חלק מהשרידים, אחרים (נהדרים!!!!) במוזיאון רוקפלר, ועוד כמה מפוזרים בעולם - בירדן, גרמניה ועוד.

אחד השרידים הללו הוא קטע שלם של רצפת פסיפס מהודרת שהאריה היה חלק ממנה, ודובוש הראה את כולה. הרצפה היתה באחת הנישות של אולם ענק, שהיה תערובת של חמאם, אולם מלכותי וחדר מוזיקה. התערובת המשונה הזו, לרבות הפאר המדהים של המקום, שייכים לאישיותו של הבונה - כנראה אל וואליד השני. הוא גודל בדמשק כיורש עצר לדודו הישאם איבן עבד אל מאליק, וככל הנראה היה נסיך מהסוג המתהולל. הוא הרבה לשתות אלכוהול, לכתוב שירים והיה נואף גדול. כשעלה למלכות הוא היה שנוא לחלוטין, ותוך שנה הפסיד בקרב לבן דודו, בנו של הישאם, ונהרג.

וכאן מגיע הסיפור של האריה: בכל הארמון נמצאו רק 2 קטעי פסיפס עם ציור פיגורטיבי עליהן, בעוד שכל שאר הפסיפסים הם מופשטים וגיאומטרים. החוקרים מייחסים אם כך המון חשיבות למה שמצוייר בשני הקטעים הללו, ומנסים להבין את הסיפורים שהם מספרים. בקטע קטן יותר מופיע פרי בלתי ניתן לזיהוי, ולצידו סכין; ובקטע שבו אנו עוסקים רואים עץ פרי עבות, שמשמאלו רועות בשלווה שתי איילות, ומימינו אריה מתנפל על איילה יפהפיה. גזע העץ עצמו מפותל סביב עצמו, בפוזה שחלק מהחוקרים מוצאים שהיא אירוטית.

הפירוש המקובל היה שמדובר בעולם הנוצרי מול העולם המוסלמי: במוסלמי, משמאל, ניתן לרעות בנחת. בנוצרי, מימין - יש סכנה. אלא שהיום מערערים על הפירוש הזה, וטוענים שמדובר דווקא בפרשנות מאד אירוטית - האריה הוא הגבר, האיילות הן פילגשיו, והבינו לבד מה מסמל הזינוק של האריה על האיילה. לתאוריה הזו יש סימוכין שונים, ובין היתר - כי זה מזכיר חלק מהשירים שאל וואליד כתב, ונשמרו עד היום. (טענה נוספת, שדווקא די מצאה חן בעיני, היא זו שאומרת שלא ייתכן שהעולם המוסלמי יהיה בצד השמאלי. הוא חייב להיות מימין, שזה הצד ה"נכון").

ואסיים בשאלה: מישהו יודע אם זה בטוח ואפשרי לבקר בח'רבת מפג'אר? אני עובר לידה מידי פעם, בכביש עוקף יריחו, ומת להכנס, אבל פוחדת.

אכן מדובר במשקוף שמעל לפתח המזרחי - כלומר הימני, בחזית הכנסיה. בראש העמוד נראות דמויות אדם, בעלי חיים ועופות מוזרים, ביניהם האריות, כולם משולבים במערכת של עצים, ענפים, פרחים ופירות. אחד מהפירושים לעיטור,מספר שמתוארים כאן נפתוליו של החוטא בחייו ולאחר מותו. העיטורים הם כנראה מעשה אומנות מהתקופה הצלבנית במאה ה- 12 על פי האומנות הרומנסקית.
ועכשיו ארדיכל ברשותך עוד 2 עיטורים של אריות , כנראה ספור דניאל בגוב האריות שכנראה נמצאים אף הם בתוך כנסית הקבר הקדוש אך אבקש את אשורך שאכן הם משם. יתכן שאחד מהם הוא האריה הנוסף שהזכרתץ אם לא, האם יש לך צילום של אותו האריה הנוסף שהזכרת על כותרת עמוד באחת הקפלות - אשמח לראותו אפילו שהוא מכוער כדבריך.

תמונתך הימנית היא האריה המכוער אליו התייחסתי.

מי אני, מאיפה, ממתי, ולמה?

אף שהפסיפס היפה הזה התגלה בבית המרחץ בארמון הישאם בתל מפג'ר (ליד יריחו) הרי הוא הועבר ומוצג במוזיאון רוקפלר בירושלים. כך שאפשר להתיחס אליו כאריה ירושלמי. הוא מהתקופה האומאית מימי החליף הישאם הראשון 788-796
גם אני מצרף חידת אריה:
מצאתי את האריה הנוסף הזה שבתמונה, אף הוא על פסיפס ואף הוא בשעת טרף - היכן?

ציפורי?
מצאתי שם (הכוונה ברשת. לא בציפורי) פסיפס דומה, ככל הנראה אותו אריה ואותו שור, רגע מאוחר יותר:

לגבי האריה האחרון של ארדיכל נדמה לי שאני מזהה אבל משאיר לאחרים לנסות לפתור. ארמוז רק שנסעתי עד צידון בחיפושי אחריו (סתאאם). רק עכשיו קראתי את ההסבר המפורט של ארדיכל על ארמון הישאם והבנתי שהמקום הוקם למעשה אחרי החליף הישאם. תודה על ההסברים המפורטים.

האם רק שנינו נותרנו ביקום?
לגבי הזיהוי הצידוני- צדקת, פירוט והסברים מחר. כדי שלא תהיו סקרנים מדי - מדובר במערה הצידונית בבית גוברין. ככל הנראה מדובר על עיר עם אוכלוסייה צידונית גדולה, שהוחרבה ע"י החשמונאים.
אני עוד צריך לבחון את התאריכים, אבל זה יהיה נחמד אם תימצא האפשרות שלחניבעל היו שם קרובי משפחה.
לגבי האריה והשור - אם התמונה שמצאתי ברשת והעליתי היא אכן מציפורי - והפסיפס שאתה מראה איננו - אין לי ספק שמדובר באותו אמן. שים לב לסגנון של ראש השור, ותלתלי האריה. זהים.

הפסיפס שאני מראה עם האריה הטורף הוא מאמצע המאה ה-שישית ( אחרי 529 ), התקופה הביזנטית. הוא נמצא בכנסיה שסביבה חדרי מנזר. המימון בעזרת הקיסר יוסטיניאנוס .
כל רצפות הפסיפס של הכנסייה עוטרו בתשליבים גיאומטריים מרהיבים ובשוליהם מופיעים דגמי פרות וירקות, צמחים, ציפורים וטווסים וכן ספינים המתארים מחזות ציד ובהם תיאורי חיות ריאליסטיים ומלאי חיות ותנועה. על פי סגנון הפסיפסים והכתובות נראה שיש לתארך את הכנסייה למחצית המאה ו' לספירה. אם הפסיפס מציפורי הוא מאותה תקופה אז בהחלט סביר שנעשה ע"י אותו אומן.

ארדיכל, מצאתי בכתובים את הדברים הבאים, אם כך ניתן להבין שהפסיפסים המרשימים והפרסקות הם מהתקופה הרומית וקדמו לתקופה הביזנטית של האריה הטורף שהצגתי:
בית המידות מהתקופה הרומית. בחלקה המזרחי של הגבעה נחשף בית מידות מפואר, שנבנה בתחילת המאה ה - 3 לספירה. במרכז הבניין היתה חצר קטורת עמודים (פריסטיל). מהחצר עברו דרך מערכת פתחים אל הטרקלין, ששימש לאירוח. שאר החדרים ממוקמים סביב החצר והטרקלין. בחדרי הבניין היו רצפות פסיפס, מעוטרות בדגמים גיאומטריים. בטרקלין נחשפה רצפה מפוארת והקירות היו מעוטרים בפרסקות בצבעי אדום וצהוב. האגף הצפוני של הבניין שימש לצורכי יומיום, ובו נחשפו חדרי שירותים. ברצפת החדר נמצא פסיפס ובו כתובה ביוונית המילה "בריאות". רצפת הטרקלין (7 X 9 מ') עשויה פסיפס מהודר.המוטיב המרכזי בפסיפס הוא אל היין דיוניסוס. בכל תמונה מצוינים ביוונית שמות הדמויות או משמעותן. בתמונה המרכזית, שהיא הגדולה ביותר, מתוארת תחרות שתייה בין דיוניסוס להרקלס. שאר התמונות מציגות את ילדותו של דיוניסוס, נישואיו לאריאדנה, תהלוכת ניצחון בשובו מהודו, וטקסים שונים של פולחן האל דיוניסוס.במרכזו של הצד הצפוני מצויה דמות של ראש אישה יפה, בעלת מראה אצילי, עטורת זר. האישה עונדת עגילים, לשפתיה שפתון, מבטה מופנה מעט הצידה, והיא מחייכת חיוך "מסתורי". דמות זו כונתה "המונה ליזה של הגליל" והפכה לסמל השיווקי של צפורי הקדומה.
הפסיפס המפואר, הפרסקו ואיכות התכנון והביצוע של המבנה מעידים על עושרו ומעמדו של בעל הבית, אשר היה ללא ספק דמות חשובה ביותר בעיר. המבנה נהרס ברעידת אדמה בשנת 363. חלקיו העליונים נפלו על הרצפה וכיסו את הפסיפס העתיק, עד לחשיפתו בידי החופרים.
העיר התחתית. ממזרח למצודה, בחלק התחתון, נתגלתה מערכת מתוכננת של רחובות מקבילים וניצבים, וביניהם גושי מבנים. ברחובות המרכזיים - הקרדו והדקומנוס - מדרכות מקורות בסטוי עמודים וחנויות. היה זה מרכז העיר בתקופה הרומית. בסמוך להצטלבות הרחובות נחשף מבנה גדול ממדים. בחדריו נמצאו רצפות פסיפס, ובהן דגמים גיאומטריים ובעלי חיים. אולי כאן מקומה של האגורה, השוק המרכזי של העיר. כמו כן נתגלו בתי מרחץ ובתי מגורים מרוצפים בפסיפסים.

בית חג הנילוס. פסיפס חג הנילוס הוא הגדול והמרשים מבין הפסיפסים. פסיפס זה משלב תיאורים מחג הנילוס ותיאורי ציד. במרכז הרצפה נראה הנהר נילוס זורם ונובע מתוך לוע של בהמות (סוס היאור). סביבו מתואר עולם הצומח והחי האופייני לנהר. כמו כן מוצג הנילומטר, המראה את מפלס מי הנהר, ועליו חקוקים ביוונית המספרים 15, 16, 17, המציינים את שפע המים.

בתחתית הפסיפס מתוארות החגיגות שנערכו לכבוד עליית מפלס הנילוס לשיאו. פרשים ובידיהם זרי פרחים וציון המספר 17, בדרכם אל העיר אלכסנדריה, המתוארת בדמות שער של עיר בין שני מגדלים. בראש המגדל אש התמיד. נראה שזהו המגדלור של האי פרוס, בואך נמל אלכסנדריה, שנחשב על ידי הרודוטוס לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. בחלקים אחרים של הבניין התגלו רצפות פסיפס שבהן מתוארות שתי אמזונות הרוכבות על סוסים וצדות פנתר. במקום אחר נראות שלוש אמזונות רוקדות ודמות קנטאור הנושא מעל ראשו קערה ועליה כתובת ביוונית, "אל עוזר", וכן צייד בגודל טבעי המחזיק בידו חנית.

אך נדמה לי שיש מקום עדיין לצוד אריות בארץ.
האריה ששאלתי עליו

אריה זה, כאמור, מהתקופה הביזנטית , פסיפס שנמצא בכנסיה ליד מנזר ובתי הנזירים. נמצא כ-40 ק"מ מציפורי . אם יהיה צורך אתן עוד רמזים