בראיון לוולף בליצר מהCNN, נשאל סגן נשיא ארה"ב לגבי "הסכנה שבתקיפה ישראלית באיראן", והוא
השיב שהוא לא צופה דבר כזה, ושתקיפה ישראלית באיראן תהיה צעד שגוי.
http://hotair.com/archives/2009/04/...-mullahs-alone/
--------------------------------------------------------------------------------------------
במסגרת התגובות לכתבה הזו, העלה מישהו מאמר שהתפרסם השבוע באתר american thinker,
ששמו Farewell to zion (להתראות לציון), מאת כותב בשם קליף ת'ייר. אני לא יכול לומר שאני מסכים עם
כל דבריו, אבל יש ויש מקום להסכים עם הנימה הקודרת (למרות, שבניגוד אליו, אני מאמין שאם נפעל,
עוד ניתן למנוע את מה שהוא רואה כבלתי נמנע.
הלינק למאמר המקורי:
http://www.americanthinker.com/2009...on_forever.html
מכיוון שהמאמר לטעמי, הוא חשוב למדי (גם אם, כאמור, אני לא מסכים לכל מילה), עשיתי מאמץ
ותרגמתי את כולו, כדי להקל על הקריאה:
להלן המאמר המלא:
להתראות לציון
תרחיש אימים הקשור בישראל מטריד אותי יותר ויותר. סופה של המדינה היהודית כלל אינו בלתי נתפס.
חג הפסח מתקרב. חג המציין המתנה, סבלנות – וחירות. יש תפילה המסתיימת במלים "לשנה הבאה בירושלים, והיא נאמרת כבר קרוב לאלפיים שנים. במשך כל אותם שנים היו יהודים אורחים נסבלים-בקושי בארצות אחרות. בכל אותן שנים הם נרדפו מארץ אחת לאחרת. המלים מדברות על הגעגועים ועל הרצון להתיישב סוף סוף במקום אחד, מקום שממנו איש לא יוכל לעולם לגרשם, מקום שבו לא יהיו אורחים.
התפילה עדיין נאמרת כאשר ליהודים ריבונות על חלקים מירושלים שנמשכת למעלה מששים שנה, ועל כולה במשך יותר מארבעים. השנה הזו עלולה להיות אחת האחרונות שבהן תיאמר התפילה "לשנה הבאה בירושלים" כאשר עדיין ישנן בתי כנסת בירושלים.
אני נרדף על ידי המחשבה שבקרוב המלים הללו יהפכו להיות אותן מילות געגוע ותקווה כפי שהיו בשנת 70 לספירה, כשהרומיים גירשו את היהודים מירושלים והחריבו את העיר.
זה נראה ברור שככל שזה יכול להיות. צריך להיות טיפש, עיוור מרצון, יהודי אמריקני אפילו, כדי לא לראות זאת.
לישראל אין אופציות אחרות. אם רוצים שתהיה ישראל בעוד שנתיים מהיום, ישראל צריכה לטח את מתקני הגרעין האיראניים מייד.
אני מפחד, מבועת, שהכל כבר מאוחר מדי, השזמן אזל. סופה של המדינה היהודית מתקרב, ושאין דבר שניתן לעשות כדי להציל אותה. מחשבות יעברו בקרוב מדי לסוגיית הצלתם ויישובם-מחדש של ששה מליון יהודים שחיים בישראל כיום.
אובמה נראה כמחפש את הדרך הטובה ביותר להשלים עם קיומם של טילים בליסטיים בין יבשתיים בידי המולות של איראן. כל תקווה שארה"ב תנקוט באיזושהי פעולה כדי למנוע את הקטסטרופה הזו, או לפחות לסייע לישראל לעשות את העבודה הזו, נגוזה בליל הבחירות של 2008.
ישראל יודעת שעליה לחסל את יכולתה הגרעינית הצבאית של איראן, ובכ"ז ישראל לא תהיה מסוגלת לעשות כן. לא בגלל שאין לה את היכולת הצבאית לעשות כן, ולא בגלל שאין לה את הרצון, אלא בגלל שברק אובמה יצווה על חיל האוויר האמריקני לעמוד בדרכה של ישראל אם תנסה לפעול. בין שדות התעופה של ישראל והכורים, מתקני האחסון ומעבדות המחקר הגרעיניות של איראן, מוצבים כוחותיה המזויינים של ארה"ב, על מאות מטוסי הקרב, הטילים והמכ"מים שלהם. באמצעות בסיסינו בעראק ובסיסינו הצפים במפרץ הפרסי, מפרידה ארה"ב בין ישראל לבין איראן. אובמה צריך לתת את האוקיי שלו כדי שמטוסים ישראלים יוכלו לעבור. אובמה לא ייתן.
למעשה, הוא יורה לצבאו להקים מחסום חמוש בפני ישראל.
אם שמרתם על עיניים וגישה פתוחים, ולא סונוורתם בידי אובמה "האידיאל", ואילו הקשבתם לאובמה האיש, הייתם יודעים שזהו המצב. ההוכחות הצטברו לערימה בגודל של הר. אובמה הקיף עצמו בחרבים ויועצי מדיניות חוץ שמאמינים שהעולם יהיה מקום טוב יותר ברגע שהקוץ המציק ישראל, יחדל מלהתקיים. לא מדובר בשונאי ישראל ששמרו בסוד על עמדותיהם. אובמה הקיף עצמו בהם. תנו לי הסבר אחר לתופעה זו מלבד ההנחה שאובמה חושב כך בעצמו. בבקשה. אני רוצה להאמין לכם.
אם זה לא מספיק עבורכם, אז חישבו על נסיעתו של אובמה לחו"ל בשבוע שעבר. אם למישהו יש ספק שההתחברויות של אמריקה משתנות בימים אלה, צריך רק להעיף מבט בתמונתו של אובמה המשתחווה בפני הרודן הימי ביניימי העטוף בגלאביי, המנהל את הישות הקרוייה בשם ערב הסעודית. מלך סעודיה, אותו טוני סופראנו של ענף הנפט, חותם על הצ'קים הנשלחים למדרסות סלפיות ברחבי העולם, המלמדות שיהודים אינם יותר מקופים הראויים למוות.
השתחוות אינה ברכה המוחלפת בין שווים, בתפיסה הסעודית. זוהי הכרה של המשתחווה בנחיתותו ביחס לאיש בפניו הוא קד. כאשר הקידה אינה מוחזרת, היא מהווה אקט של תחינה, אקט שבאמצעותו מביע נתין נאמנותו לאדונו/מלכו. אף נשיא לפני אובמה לא קד בפני מנהיג זר, בוודאי שלא בפני המונרך האבסולוטי, שומר שתי הערים הקדושות.
מה שאנו ראינו, זה נציגנו, סמלה של ארצנו בעולם, מכיר בעליונותו של מלך סעודיה. צפינו בנציג של 300 מליון אזרחים חופשיים של ארה"ב מבצע אקט של כניעה בפני רודן אכזרי. רודן של מדינה שבה נוצרים מופלים לרעה, שבה נשים מופלות לרעה, ושמספקת מימון שמאפשר ביצוע מעשי רצח המוני ברחבי העולם.
תמונה זו מראה באופן חד משמעי את האיש הרע הזה מתענג מול תצוגת הכניעה של נשיא ארה"ב. למרות שהתמונה כמעט ולא הוצגה בארה"ב, תהיו בטוחים שבעולמם של הסעודים, היא זוכה לצפיות רבות. במזה"ת, בפקיסטאן, בצפון אפריקה, בוונצואלה, במוסקווה, בצפון קוריאה, איש לא טעה בהבנת החשיבות שבקידה של אובמה. בעיקר לא בתהראן, שם המולות מבינים מצויין את קידתה של אמריקה.
ברק אובמה, נשיא ארה"ב, אגב שימוש בשפת גוף ברורה, הכיר בעליונותו שומר המקומות הקדושים לאסלאם, על פני זו של נשיא ארה"ב.
ישראל היא ידידתנו הישנה. ממלכת ערב הסעודית- רכושה של משפחת סעוד – היא ידידתנו החדשה. דברים משתנים. אובמה עשה את הבחירה שלו, ועשה אותה באופן ברור וגלוי עד כדי כך שאפילו העיוורים מרצון – יהדות ארה"ב – לא יכולים שלא לראות.
אל תתביישו להגיד לי כאשר אובמה יקוד בפני נתניהו – אם השניים ייפגשו אי פעם. אני אשקול מחדש את עמדתי, אבל לא לפני כן.
ברגע שלאיראן תהיה פצצה, ישראל תתחיל להתכווץ. יהודים בישראל יתחילו לארוז חפציהם ולעזוב, בתחילה מעטים, אבל המספר ילך ויגדל במשך הזמן. פאניקה תתחיל אחרי ש100,000 היהודים הראשונים יעזבו וישאירו בתים נטושים, עסקים לא יוכלו למצוא עובדים, הכוחות המזויינים יצטרכו לאחד גדודים וחטיבות.
איראן לא תצטרך לירות ראש קרב אחד לעבר ישראל בכדי להשמיד אותה. הוודאות שאיראן יכולה להשמיד את ישראל ושתעשה זאת בקרוב, תספיק בכדי לשכנע חלק מספיק גדול מששת מליוני היהודים בישראל שהם חייבים לעזוב, או שיושמדו, כך שהכלכלה והמדיניות של ישראל יאבדו כל יכולת להמשיך להתקיים.
כתבי טלוויזיה יעמדו מול מסעדות ריקות ויראיינו את הבעלים שנשארו, תוך עימות עם המציאות. הצילום ההכרחי של עיתון מתעופף ברחוב נטוש, יופיע בשערי מגזינים בכל העולם. צלמים יעמדו ויחכו לתמונה של עכבר מתגנב לדירה נטושה דרך הדלת. כל הקלישאות הוויזואליות של ניוון, התפוררות ונטישה. האטלנטיק וההארפר (מגזינים פוליטיים, ori), יפרסמו מאמרי מערכת בדבר אשמתם של השמרנים במצב, כיוון שעודדו את ישראל להיות סרבנית ולא מציאותית, כשעוד היה לה סיכוי להשיג שלום בעבר.
יהיו גם לחצים חיצוניים עצומים מבחוץ. איראן תבהיר למעצמות הכלכליות של העולם שאו שיפסיקו לסחור עם ישראל, או שאיראן תעלים בירה אירופאית או שתיים. תנו שם של מדינה אירופית אחת שתהסס יותר משעה בטרם תיכנע לאיום. נמלי ישראל יהפכו לערי רפאים, ומה שייוותר מהכלכלה, ייחנק.
בתגובה, תשגר ארה"ב את הצי הששי לסייע לפנות ישראלים לקפריסין, מלטה או איטליה. מעין פתרון ביניים, לתחנה במעין אקסודוס הפוך. כמה שנים מאוחר יותר, יעשה סטיבן שפילברג סרט מרגש על הנושא.
לארה"ב יגיעו פליטים ככל שאובמה יתיר – ואולי יגיעו מספרים משמעותיים למדינות שיהיו נבונות מספיק לקבל ששה מליון אנשים משכילים ומיומנים, כמו קנדה או אוסטרליה. אולי מספר מדינות יסכימו לקבל כמה אלפים או משהו כזה. אולי לא. מספר יהודים יישארו, כמובן, כמכבים מודרניים, מוכנים להלחם עד מוות. אחרים, אותם משלי-עצמם שמאמינים שהם יכולים לחיות עם הערבים, כאשר אלה יהיו הרוב וינהלו את המדינה, יישחטו בשל בגלל שגיאתם זו.
ואז, ערב אחד, יישא אובמה נאום יוצא מן הכלל. הם יכיר בחוב שהעולם חב לעם היהודי שויתר על מולדתו בכדי למנוע מהעולם את מלחמת יום-הדין. קול הבריטון שלו יהדהד בצורה מופלאה. המלים תהיינה כשירה, הסמליות תהיה מפוארת. ראשים יהנהנו בעצב.
הנאום ייחשב לאחד מהגדולים שניאו אי-פעם, אולי הגדול מכולם, וכאשר הוא יינשא המצלמות תראינה את צ'ארלס שומר, רם עמנואל, דיאן פיינסטיין וברברה בוקסר (שלושה סנאטורים, וראש צוות הבית הלבן – כולם יהודים אוהדי ישראל, אנשי המפלגה הדמוקרטית שטענו בעקביות שאובמה הוא ידיד ישראל, ori) יושבים בקהל.
הם, לצד רבים אחרים כמותם בפוליטיקה ובתרבות הפופולארית, היו "היהודים מספקי הביטוח" (דהיינו, יהודים שערבו לאובמה בפני יהודים אחרים). כאשר ניסתי לעורר ידידה יהודיה בנוגע לסכנה העצומה שאובמה מהווה ביחס לישראל, היא השיבה שזה לא יכול להיות נכון כאשר מישהו כמו רם עמנואל ערב לו.
מארטי פרץ (הבעלים לשעבר והעורך הראשי של מגזין הניו ריפאבליק, מצאצאי י.ל. פרץ, ידיד אמת נחוש ועקבי של ישראל, שתמך באובמה לנשיאות וטען שהוא ידיד אמת לישראל, ori) יכתוב טור בניו ריפאבליק כיצד היה המום לגלות שאובמה אינו ידיד ישראל כלל. הוא יבכה ללא מעצורים. היא יחכה שהילארי – לפחות הילארי! – איפה הילארי? – תתנגד למכירתה של ישראל.
קרן חדשה תוקם לצורך עזרה לישראלים להשתקע בבתיהם החדשים. סלבריטאים יהודיים כמו ברברה סטרייסנד יגייסו כסף באמצעות קונצרטים. קהלים יעמדו ויחזיקו ידיים וישירו התקווה, ההמנון הפסימי של מדינת ישראל לשעבר, בסיום הקונצרטים הללו. כל הקהלים הללו יבכו יחדיו. נהרות של דמעות.
המילה "שוּמר" (schumer – שם משפחתו של הסנאטור היהודי מניו יורק, ori) תיכנס ללקסיקון של יהודי הגולה המחודשת. "שומר" יבטא כינוי גנאי ליהודי שעצם עיניו והצביע עבור אובמה, מתוך צורך נוירוטי להיות "אדם טוב". יהודי אשר עיוור עצמו כדי שיוכל להיכנע לאשמה מומצאת וכך עזר לגזור את דינה של ציון. יהודי משת"פ.
מאות שנים מהיום, אם עוד יהיו יהודים ואם הם עדיין יציינו את סדרי פסח, הם ידברו על אותו פרק אחרון עבור היהודים, אשר למשך 64 שנים בלבד, שלטו בעצמם ובארץ ישראל. השנים שבהן היהודים לא היו חייבים להיות אורחים בבתי אחרים.
אני נרדף על ידי הסיוט שהסוף של הסיפור ישראל, כבר נכתב, שיהודים כעת יהיו עדים לו, שאין דבר שהם יכולים לעשות בכדי להציל את ישראל, שהכל כבר מאוחר מדי. זה היה מאוחר מדי בסתיו שעבר, אחרי שהקול האחרון נספר. ישראל תיעלם בדיוק כמו הרבה אומות אחרות שנעלמו במהלך ההסטוריה.
אלה מאיתנו שעזרו לסופה של ישראל להתקרב ולהגיע, יצטרכו לבקש סליחה מאלוהים בכל שנה ביום כיפור, ובכל פסח נוכל כולנו להגיד קדיש על מדינת ישראל שהייתה פעם.
על כולנו להכין עצמנו ליום זה. הוא כמעט כאן.
ראשי
צ'אט
09-04-2009, 11:15
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
