First, I apologize for the English – I do not have a Hebrew keyboard at my disposal. I would be happy if someone translates this message quickly for the sake of those not comfortable reading English.

Recently, a WHOLE supplement of the journal Medicine Science Sports and Exercise (Volume 40(11) Suppl 1, November 2008) was devoted to research results pertaining to military medicine. Almost the entire journal is of research done in Israel by a group of very talented, hard working researchers. The primary interests were on interventions to lower injuries in military recruits.

The supplement starts with a review article by Dr. Charles Milgrom (Hadassah) and Dr. Aaron Finestone (Assaf Harofeh ) regarding their efforts to reduce stress fractures in military recruits. They summarize 25 years of their research. Their hard work, dedication and sacrifice to this subject area should be applauded. They have contributed significantly to the defence of Israel, and are by far the leading world authorities in this area.

What I bring from that article is a graph comparing the cumulative weekly marching distance (km) between soldiers going through 13 weeks of basic training (I presume this is then “Tironut Hir") in 1983 and 2003. It is shocking how much LESS soldiers are walking these days.

With regards to my personal opinion; while I have acknowledged the great respect I have towards Milgrom and Finestone, I do not believe that lowering the amount of formal marching kilometers to the level it is currently at, does not affect the quality and professionalism of the infantry soldier.

I believe I cannot put the entire article on Fresh – due to copyright issues. It is readily available at any academic medical library.

Milgrom and Finestone, 2008, Med Sci Sports and Exercise, 40, 11 623 -629

לבקשת פותח האשכול, תרגום מתומצת של הכתוב:

מצורף גרף מתוך מחקר שערכו בצה"ל מומחים בתחום הרפואה במשך כ-25 שנים.
המחקר פורסם במגזין Medicine Science Sports and Exercise בגיליון נובמבר 08'.
מטרת המחקר למצוא דרכים להוריד את היקף הפציעות בקרב מגוייסים; הגרף מציג את סך הקילומטראז' שמבוצע לאורך טירונות בת 13 שבועות - השוואה בין שנת 83' לבין שנת 03'.

מצויינים שמותיהם של שני רופאים שכנראה ניהלו את המחקר: ד"ר צ'ארלס מילגרום (הדסה) וד"ר אהרון פיינסטון (אסף הרופא).

פותח האשכול מוקיר ומעריך את פעילותם של החוקרים, אך מציין שלדעתו יש בירידה הדרסטית בקילומטראז' שצועדים בטירונות כדי להשפיע לרעה על רמתו של החי"רניק.


מקווה שנאמן למקור.
מנהלים - לשיקולכם לערוך את כותרת האשכול בהתאם.

" Two things are infinite: the universe and human stupidity; and I'm not sure about the universe. "

- Albert Einstein

להבנתי, מי שצועד פחות, לרוב גם סובל פחות משברי מאמץ. חייל עם שבר מאמץ הוא בהכרח לוחם פחות "איכותי".
אם יש פחות נשירה על שברי מאמץ, כנראה שזה טוב לצבא..
האם החייל בכושר פחות טוב? לא יודע.
האם ברגע האמת הוא יוכל לצעוד פחות מחייל משנות ה-60? לא יודע.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני רחוק מלהיות פיזיולוג ספורט אבל ישנם שורה ארוכה של שיקולים שאולי נכנסו למאמרים בגליון אך וודאי שאינם מובאים בגרף - החל מן המשקל שנשאו החיילים וכלה באיכות הנעליים שלבשו. אני גם לא בטוח שהגרף הספציפי הנ"ל נותן אינדיקציה מלאה לסרגל המאמצים שעברו החיילים או לרמת הכושר איתה הגיעו לטירונות (אפשר לדוגמא שהיום חיילים המגיעים ליחידות קרביות נמצאים בכושר טוב מאלו שלפני 25 שנה -בשל תוכניות אימון קדם צבאיות שנפוצות היום הרבה יותר, ומצד שני ואולי דווקא לא שהרי הדור הנוכחי מבלה הרבה יותר מול הטלויזיה והמחשב ופחות בספורט בחוץ).

יש עוד שיקולים רבים שנכנסים לעניין והיה מעניין לראות עוד נתונים מן המחקר/ים אם יש כאלו לפותח האשכול.

עידו

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

Overall Incidence in Stresss Fractures - military recruits, 1983 vs 2003: 31% vs 11.7


In 1983, 47% of the stress fractures were 'severe' (i,e grade 3-4), while in 2003 only 8.9 % of the stress fractures were classified as grade 3-4

Sleep deprivation was found to be a major factor in the development of stress fractures. Currently, 6 hours of sleep are 'strictly' enforced during basic training in order to allow proper rest and recovery. Therefore - it can be deduced that soldiers are sleeping more these days then they used to

A new infantry boot was developed that is more durable and more comfortable. The boot was not specifically developed to lower the overall incidence of stress fractures

soldier's these days are required to carry a lot while marching - due to the problems associated with IED methods that are targeting vehicles. The authors DO NOT give a graph of how much is carried by the soldier as a function of years - but stress the need to take this into account when designing training regimens

BOTTOM LINE: LOWER INCIDENCE OF STRESS FRACTURES. SOLDIERS SLEEP MORE AND WALK LESS WHILE WEARING SHOES THAT ARE MORE COMFORTABLE

זה מעניין אבל שוב בלי לקרוא את המאמר עצמו ורק מהסיכום שלך זה לא נשמע לי כמו מחקר מקצועי ומעמיק במיוחד. משקל הנשיאה וסרגל המאמצים המדוייק נראים לי גורמים חשובים ביותר שלא ניתן לייצר בלעדיהם ניתוח אמין של התוצאות.

אגב מעניין האם יש מחקרים השואתיים בין צבאות בנושא זה (למרות שלא קל להשוות כי חלק גדול מהפרמטרים באימון שונים).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

I'm sorry - but did you miss what I wrote earlier? This is a summary of 25 YEARS of research done on THOUSANDS of soldiers by people who are the WORLD AUTHORITIES on the subject. SO the results here are very trustworthy. Also, keep in mind that there are things that cannot be reported upon for obvious reasons

The FACTS are that soldiers are walking less than half of whatt they used to.
and this troubles me considerably

אני מציע שתנסה לפנות במייל לכותב הראשי ולבקש אישור להעלות את המאמר בפורום. מכיוון שאין כאן רווח מסחרי, אלא דיון "אקדמי", קשה לי להאמין שיסרבו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הבעיה נובעת אולי לא מהמאמר אלא ממה שאתה הבאת ממנו. ובכל זאת אם הם לא התייחסו באופן ישיר (מדדו) את העומס (משקל) על החיילים - אני אומר (בדעתי המאד לא מקצועית) שמדובר בליקוי במחקר.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אני חולק עליך באופן עקרוני.

עד כמה שיצא לי לקרוא וללמוד במסגרת הכשרותי אודות מאמצים גופניים, להבנתי המשקל דווקא אינו המשתנה המשמעותי ביותר בסוגיית שברי מאמץ.
דווקא השילוב של מאמץ לאורך זמן (זהו הרי הביטוי של מרחקי הליכה גדולים) עם תנאי שינה גרועים (כמות ורצף) הוא בעל המשמעות הכבדה ביותר.
אם תקח חיילים שישנים מספיק והולכים הרבה, תעמיס עליהם משקל גדול יותר, לא תגלה זינוק דרמטי בפגיעות מאמץ.
קח את אותה קבוצה, תוריד מהם משקל אבל גם תפגע להם בשינה- תקבל את הקפיצה בנזקים הגופניים.

בצד נמצא מרכיב הנעליים- אין דרך לסתור את ההשפעות של נעליים גרועות, גם אם תשלח את החיילים לישון 10 שעות מתוך 24...

בעקרון כמו שכתב פעם ILANB למיטב זכרוני, לחזק שלד של מתבגר בסוף גיל ההתבגרות לטובת פיתוח חוסן שמאפשר מאמץ ממושך ונשיאת משקל זה תהליך של כשלוש שנים, בו יש לגרות את הגוף באופן מדורג ולספק לגוף חומרי בניין (מזון מתאים) וזמן לביצוע התאמות (שינה).

לתחושתי, הצבא שלנו לא מבין כי בשירות הסדיר אמור להתרחש שליוב של הכשרת החייל למילואים יחד עם מילוי משימות אין-ברירה של השוטף. לא ייתכן שגאוותנו על כך ששלוש שנים או יותר המערך הלוחם מתפקד בתנאי חוסר שינה ותזונה לקויה עם עודף פעילות.
ההגדרה הזו- "המערך הלוחם מתפקד בתנאי חוסר שינה ותזונה לקויה עם עודף פעילות." צריכה להיות שמורה לפרקי אימון ייחודיים במהלך השירות וכמובן לזמן מלחמה (או פעילות מבצעית שמחייבת באמת).

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

כפי שאמרת - ישנם לא מעט גורמים:
חוסר התאמה של המאמץ לכושר הגופני
חוזק שרירים (הקלה על השלד)
נעליים
תזונה
שינה
צמצום פעילות שמגבירה פציעות מאמץ (תס"חים, עמידה מרובה, רקיעה ברגליים).

הנסיון להוריד מסרגל המאמצים פוגע בצורה ישירה ובוטה באיכות החיילים, נחמיה.
יש הבדל גדול בין חי"רניק שמבצע תנועה מבצעית רבה, ביום ובלילה לבין כזה שהסרגל שלו לא מאפשר לו זאת. התלות של חייל חי"ר היא בהכרת והבנת השטח, וזה מתבצע בצורה הישנה והטובה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

התלות של חייל חי"ר היא בהכרת והבנת השטח, וזה מתבצע בצורה הישנה והטובה.

מדובר כאן על מסעות בטירונות. הם לא בונים הכרה והבנה של השטח כי הטירון לחוץ ורדום מכדי לשים לב על איזה שביל המחלקה שלו מתקדמת. הם כן בונים כושר, משמעת, רוח יחידה וביטחון עצמי. האם זה נוצר ממסעות של 35 ק"מ או 120 ק"מ? אין לי מושג. אני מניח שיש "תפוקה שולית פוחתת", ומהרגע שמחלקה צועדת יותר ממה שהחיילים הרגישו שהם יכולים, ואז חזרה על כך כמה פעמים, האפקט נחלש.

הכרת והבנת השטח נבנים בתרגילים טקטיים (עדיף יבשים עם מיילס) ובניווטים.

לעצם הדיון: המאמר מביא נתון חד-משמעי לפיו הטירונים צועדים פחות. אי אפשר לצפות שמאמר רפואי יינתח את ההשפעה על ההכשרה- מבחינתם, אם הסמכות המקצועית (מקחצ"ר?) קבעה שטירון כשיר דיו, די בכך.
עכשיו אפשר להתייחס לשתי נקודות:
א. פורמלית- האם התנאים לסיום טירונות השתנו
ב. מעשית- האם מחלקות מגיעות לאימון מתקדם במצב פחות טוב. לא בטוח שמחלקה מגובשת ובכושר שווה את הנפל של שברי המאמץ.

לא זה לא - מדובר על כמות המרחק אותו צעדו ורצו באופן כללי. הכוונה כנראה לאי הכללת תנועה מנהלתית (הליכה לכיתות, חד"א וכו'). כן נכללות תנועות כמו תרגילי שדאות, תרגילי פרט וחוליה וכדומה. קרא עמוד 826.

לנושא המסעות - לי זכור מהטירונות האיום המרחף של מסע הכומתה. אף אחד מהחבר'ה (או מהחיילים שלי אח"כ) לא האמין שנצליח לעשות את המסע הזה. יש אנשים שממש נשברו נפשית, עוד בתחילת הטירונות, מהעובדה שהם יאלצו ללכת יותר מ-70 ק"מ. זכורים לי מקרים מתקופת גיוסי על שני חיילים בצנחנים שפצעו עצמם בשביל להתחמק מסיום המסע. זה מבחן פסיכולוגי מהמעלה הראשונה. אולי אין הרבה הבדל בין 90 ק"מ ל-120, אבל יש ויש בין 50 ק"מ ל-90.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ולכן היום צנחנים חזרו למסורת ומבצעים מסע כומתא של כ90 קילומטר, אם להתייחס למאמר, הוא לא לוקח בחשבון שאת רוב הצעידה והמאמץ הפיזי מבצעים דווקא באימון המתקדם. ככה שאם "פעם" פחות היו מתחשבים בסרגל ודוחסים הכל כבר בטירונות הבסיסית, הרי שהיום המסע כומתא בחלק מהתחטיבות מתבצע בסוף האימון המתקדם, כמו כן רוב שבועות השטח הקשים והפיזיים.

אם במאמר כתוב שעד השבוע ה 13 חייל הולך בערך 200 קילומטר..הרי שבשבוע מסכם לחימה הלכתי בסוף האימון המתקדם, הכלתי יותר מ100. ככה שאני מאמין שהנתונים לא מתחשבים בכל הפרמטרים.

מילואימניק

רגב - לא הבנת אותי - המשקל הייתה דוגמא אחת. שוב לא קראתי את המאמרים במגזין אבל הטבלה היחידה שהובאה פשוט לא מספיקה לתת תמונה כוללת. כמו שאמר ביטיס יש מכלול שלם של גורמים (אני לא מומחה כאמור ואני לא יודע איזה מהם משמעותי יותר או פחות) אבל אין ספק שלכולם משקל כלשהו בסוגיית שברי ההליכה/מאמץ ולהביא רק נתון אחד נראה לא רציני לדיון שאמור להתנהל על בסיס מחקר כל כך מקיף לכאורה.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ועם זאת, אני קורא את המובאה וזה נראה לי כמו תמצית הסיכום.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

קראתי אמנם רק את ה"אבסטרקט" של המאמר, מקווה שהוא יועלה כאן במלואו, אבל ניתן לציין כמה נושאים חשובים:
1. מרענן לראות מחקר אקדמי העוסק בנושאי פיזיאולוגיה של חיילי החי"ר. כל מי שמצוי בתחום יודע מהו הפער בין הצורך במידע אמין למציאותו בשטח.
2. בהמשך ל1, יתכן ונפתח כאן צוהר לאחד הסודות השמורים ביותר בבטחון ישראל: נתונים על פגיעות אורטופדיות של חיילים. קשה מאוד לבחון נושאי פיזיאולוגיה בצה"ל מאחר וצהל אינו מתיר כל גישה לנתונים אלו. הנפגע הראשי מכך הוא כמובן צה"ל (בעצם חיילי צה"ל הלוחמים, כך שזה פחות חשוב).
3, כולי תקווה שנתחיל לראות מחקרים מקיפים יותר הבוחנים את מכלול הפגיעות האורטופדיות שמהם סובלים חיילי החי"ר, ולא רק שברי מאמץ. לא חינם דובר כאן על המשקלים שחיילים סוחבים. הקשר הישיר בין משקל לפגיעות אוטופדיות ידוע לכל. איך זה שלא קיים כל מחקר רציני בנושא.
4. המאמר טוען שלמרות הפחתת מרחקי ההליכה, לא נפגעה הכשרת החייל. היה מעניין לראות כיצד ועל מה, מבוססת הצהרה זו.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

http://www.scribd.com/full/12902595...a437539p38c1aey

I cannot upload to a Fresh folder due to size limitations

with regards to several comments -and Gad was right on the point with what I was trying to say:

המאמר טוען שלמרות הפחתת מרחקי ההליכה, לא נפגעה הכשרת החייל. היה מעניין לראות כיצד ועל מה, מבוססת הצהרה זו

I myeslf ask the same question: HOW IS IT THAT THE OPERATIONAL REQUIRMENTS WERE NOT COMPROMISED WHEN SOLDIERS ARE WALKING LESS THAN HALF (!!!) OF WHAT THEY WERE USED TOO, AND TOO MUCH OF THE DAY IS DEVOTED TO SLEEPING, 'TASH', and MEALS ?

Although obviously you would get more soldiers to stand at the checkpoints - there infantry abilities are to be questioned.

ציטוט:

דווקא השילוב של מאמץ לאורך זמן (זהו הרי הביטוי של מרחקי הליכה גדולים) עם תנאי שינה גרועים (כמות ורצף) הוא בעל המשמעות הכבדה ביותר. אם תקח חיילים שישנים מספיק והולכים הרבה, תעמיס עליהם משקל גדול יותר, לא תגלה זינוק דרמטי בפגיעות מאמץ. קח את אותה קבוצה, תוריד מהם משקל אבל גם תפגע להם בשינה- תקבל את הקפיצה בנזקים הגופניים.

אני לא מומחה, אבל נראה לי שיש בזה משהו.
פלוגת הטירונים בה שירתתי סיימה את ההכשרה עם אחוז מדהים של סובלים משברי מאמץ - כמעט 20%! זאת כשהמרחק הארוך ביותר שצעדנו היה, אאל"ט, כ-55 ק"מ, עם "סרגל מאמצים" שקבע את אורך המסעות השונים.
לעומת זאת, במשך המסלול לא נתגלו מקרים חדשים של שברי מאמץ, למרות שצעדנו מרחקים ארוכים בהרבה (עד 220 ק"מ בשבוע) לאורך זמן (במקרה אחד - ארבעה שבועוות מתוך חמישה רצופים) במהלך ניווטים.
ההבדל העיקרי בין המצבים היתה השינה (למרות שלכאורה בטירונות אמורים לישון יותר מאשר בשבוע ניווטים, צריך להביא בחשבון את הטירטורים והתורנויות שהיו מנת חלקנו וגזלו משעות השינה).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מישהו שאל את עצמו האם חייל החי"ר של היום צריך להיות מוכן פיזית ונפשית לצעוד ברגל מפריז למוסקבה ובחזרה כמו בימי נפוליאון?
סך הכל טווחי הלחימה במלחמות והמבצעים האחרונים לא היו ארוכים במיוחד ואפילו אם נלך על מקרה קצה של מלחמה מול מצרים, אני בספק אם חי"רניק ישראלי יידרש לצעוד ברגל ממחנה נתן עד איסמעיליה.

האם אינך מסכים כי תרגול נכון של צעידת מרחקים (עשרות בודדות של קילומטרים) עם משקלים (עד 45 ק"ג בממוצע בשיאו של תהליך האימון) יתרום משמעותית ומהותית ליכולת חייל רגלי (וכל אחד) לבצע משימות במתאר קרבי של לחץ, עייפות, התמודדות עם קושי פיזי וגם- כמובן- ביצוע מהלכים קרביים ברגל כמו תנועה לקראת מגע, שיפור עמדות, הסתערות, לוחמה בשטח בנוי וכיוצא באלה?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

בעיקרון אני מסכים איתך. מנסיוני האישי אני מאוד מכיר בערך של מסעות במהלך ההכשרה. הדבר העיקרי שלמדתי בהכשרות לא היה ירי, ניווטים, תו"ל חוליה או פירוק מא"ג (שאת רובם הספקתי לשכוח) אלא את העובדה שאני יכול להמשיך ולתפקד עוד הרבה אחרי שנדמה לי שאני לא יכול יותר.
השאלה שאני שואל היא האם היעד הוא למידה דרך הרגליים שאפשר לתפקד בלחץ ועייפות או שהיעד הוא פיתוח יכולת צעידה של מאות ק"מ בשבוע (תוך כדי פגיעה רפואית ונשירה של חיילים).
את הלחץ והעייפות אפשר לבנות בצורה חכמה גם עם מסעות קצרים יותר (ואני חושב שאת זה עושים היום) ולצורך תנועה לעמדות או אפילו נסיגה רגלית לאחר הנחתה בעומק לא צריך לדעת לצעוד 900 ק"מ בשבוע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ מישהו שאל את עצמו האם חייל החי"ר של היום צריך להיות מוכן פיזית ונפשית לצעוד ברגל מפריז למוסקבה ובחזרה כמו בימי נפוליאון?

דווקא לבנון 2 ו"איום הנ"ט" (הפיקטיבי לדעתי) הוכיחה את הנחיצות ביכולת החי"ר לנוע עצמאית.
חוץ מזה, אם עדיין משמרים את הצניחה כי "טוב שיש את היכולת", נראה לי שאפשר לתת לחי"רניקים ללכת קצת בשם אותה הסיבה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz דווקא לבנון 2 ו"איום הנ"ט" (הפיקטיבי לדעתי) הוכיחה את הנחיצות ביכולת החי"ר לנוע עצמאית. חוץ מזה, אם עדיין משמרים את הצניחה כי "טוב שיש את היכולת", נראה לי שאפשר לתת לחי"רניקים ללכת קצת בשם אותה הסיבה.

אין לי שום בעיה עם זה שהחי"ר ילך קצת, ואפילו הרבה. זו כשירות הרבה יותר רלוונטית מצניחה. אבל לא נראה לי שצריך להלל את זה שפעם החי"ר הלך פי 2 מהיום.

היה ב93 מחקר מצויין שנערך ע"י ניסן מוינגייט.

הוא השווה סרגל מאמצים (שנכנס ב1974 ) לחיילי 1976-1978 מול 1991 עד 1993.

וזה מהזכרון

נבחנה לא רק פעילותם הצבאית אלא מה עשו ב 3 השנים שקדמו לצבא.

הסתבר שבשנות ה 70 עם ערוץ 1 בלבד הנוער היה פעיל.
ובשנות ה90 שיפר את יכולות הטייס (שימוש בסטיקים במשחקי המחשב).

ריבוי שברי מאמץ בשנות ה 90 מול סוף ה 70 היו בגלל הסיבה שהחברה עשו רושם במבדקים וכששמו עליהם משקל נשברו.

ההכנה לצבא חייבת להיות 3 שנים - זמן בניית עצם מיטבי. ולא חצי שנה שזה זמן מיטבי לבניית שריר (סבולת לב ריאה).

המליצו שחינוך גופני יכלול 4 שעות שבועיות. 2 העמסה ו 2 התאוששות אקטיבית.
כמו כן המליצו לאחד את ימי ליגות הנוער בכל הענפים ולשלב את תכנית האימון מול ביה"ס.

אז המליצו.

צבא בריא מתחיל בנוער בריא

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

בלי קשר למחקר זה או אחר (שאני פשוט לא מכיר) אני יכול להעיד שמנסיוני האישי שברי מאמץ ובעיות ברכיים נגרמים גם בשל שרירים חלשים מדי. נוער מתגייס לצבא לא מוכן גופני.
אני דווקא לא הייתי בטטת כורסה לפני הגיוס אבל במהלך השרות ששיפרתי את הכושר הבעיות שלי פחתו.

מעבר להבט של פציעות עקב חוסר נסיון בפעילות גופנית חיילים רבים סובלים מקשיים של ממש בדברים כמו טיפוס על חבל, מעבר קיר (גם על פראייר) ואפילו קורת שיווי משקל...