20-01-2009, 20:56
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
אגודת הפיקניק- פרק ב': מסירים אבק ממפת הפיקניק
אגודת הפיקניק- פרולוג
אגודת הפיקניק- פרק א'
אך אל תצערי עצמך,
הו גבירת היופי
אם כל חי.
ילדייך יבואו,
יטהרו את עינך
ויזככו את אורך.
משפחת היידר היא משפחה וותיקה מאוד באנגליה, שאבותיה הגיעו עם ויליאם הכובש, והאחוזה המשפחתית ענתה למעמד- 2 דונמים של אחוזת אבן בסגנון פלדיאני ועוד 3 דונמים של גנים מטופחים, הכול בסדר ובהרמוניה מושלמת.
פנים הבית היה קצת פחות מסודר- בית היידר העמיד חוקרים ומגלי ארצות דור אחר דור ואלו נהגו להביא ממצאים מהעולם החדש ותרבויות זרות.
כך נוצר המצב בו חליפת סמוראי מונחת בסמוך למסכת רופא אליל מקניה, שרטוט של דה-וינצ'י ליד עותק לטיני של הברית החדשה ועוד שילובים מוזרים בין תרבויות שונות, עמים שונים, עולמות שונים. הדבר אולי היה מפריע לאיזה היידר אך רוב המבקרים באחוזה מצאו את עיצוב הפנים מרתק, למעט אותם זבי חוטם אפורים.
"איפה המשרתים?" שואל מרטין בעוד הדוקטור תולה את המעילים על מתלה בדמות נחש על עץ.
"אני מאמין שאדם שחיי כל חייו על מעשיהם של אחרים ראוי לכל הפחות להצלפות," משיב היידר בעודו מתקדם למטבח," בבקשה, עלו לחדר העבודה. אגיע בעוד כמה רגעים עם הוויסקי המשפחתי."
חדר העבודה היה אולי המסודר בכל חדרי הבית- כל קירותיו הוסתרו מתחת למדפי ספרים, למעט הקירות הקרובים לאח שעליהם שורטט עץ המשפחה הסבוך של הבית.
"בבקשה רבותיי," מניח הדוקטור את המגש ועליו כוסות המשקה, "הבקבוק של סבי. אל תשכחו לשתות במתינות" קורץ לעבר בנג'ימין, שהיה בעל אהבה גדולה לטיפה המרה.
"בנוגע להצהרה שלך- אתה מודע שכל משפחת המלוכה צריכה להיות מולקת אם כך?" מחייך סר רוס ולוגם מהוויסקי הכהה.
"דיוויד!", מזדעק הדוקטור, "האל ינצור את המלכה!".
"כי אם שתיית כספי הציבור לא תהיה ממוסדת הפוליטיקאים שלנו עוד יהיו יותר מושחתים" משיב דיוויד בחיוך לגלגני.
"האם יש בדברייך שמץ ביקורת על המונרכיה?" תוהה היידר.
"אי-אפשר להגיד שזה לא נכון. אנחנו ממנים מוסד חסר כל תרומה לחברה" נכנס לדיון ולסינגהם.
"חסר כל תרומה?" מוחה מרטין, "הרי המוסד הזה הוא עתיק כממלכה ומאחד את כל חלקיה. מה חשוב יותר מחברה מאוחדת?".
"כספה וחוש היעילות שלה. המוסד המלכותי רק משחית את רוחם של ההמונים לקבל כל מה ש"עתיק" ובעל מסורת" משיב סר רוס.
לפני שמרטין מספיק לענות קוטע את הדיון היידר-"רבותיי, בבקשה, לא לשם כך התכנסנו" ומוציא את היומן הישן של אבי סבו, קארל א. היידר. "פרופסור היידר, כפי שאתם מנחשים, היה מזועזע כשחזה בטקס והחליט להעניש את המשתתפים". הסובבים מתמקדים בו, כלהקת כלבי ציד באוזניים זקופות.
"ואז הוא שאל את השאלה- 'למעשים כאלה נוראים מתאים רק עונש נוראי במידה שווה או יותר. אך מה יהיה העונש המתאים?'. לשאלה הזאת הוא מצא תשובה בתרבות האצטקים אותה חקר."
כולם מתקדמים מעט בכיסאותיהם בשביל לשמוע את מוצא פיו אך הוא פונה לעבר אחד מארונות הספרים ומתחיל לעבור על פני עשרות המדפים, עמוסי ספרים בבליל שפות מרחבי העולם. אחרי כמה שורות של ספרים עבי כרס בעטיפת עור כהה הוא מוציא מחברת כחולה ודקה, דפיה מצהיבים ועל כריכתה הכותרת "מחקר תרבות אצטקים- כרך ג' ".
"סבי חקר כמה מהמקדשים המתקדמים יותר במקסיקו ונתקל בתחריט הזה," הוא מוציא דף צהוב ועליו רישום פחם של טקס קורבן אדם. לאחר שכולם עוברים על התרשים ממשיך היידר- "הוא הבין שהדרך היחידה להעניש את משתתפי הטקס הוא על ידי ביצוע טקס מקביל שבמרכזו יהיה פולחן הירח, ההפך מטקס השמש שלהם."
"רק רגע, קארל היידר תכנן טקס לירח?", שואל בתמיהה סר רוס, " אותו קארל היידר שתמך במלחמה בצרפת המהפכנית רק בשביל להחזיר בהם את האמונה באלוהים?".
"רוח וחומר" משיב בשקט הדוקטור.
"סליחה?" מקרב רוס את אוזנו בשביל לשמוע.
" 'רוח וחומר' ", מגביר את קולו היידר, "זו מסה שהוא כתב אחרי כמה שנים של מחקר. פרופסור היידר האמין שהעולם מתחלק לשתי מערכות- הרוחנית, בה שולט באופן מוחלט אלוהים והחומרית שמשלבת עוד אלמנטים חוץ מהאלוהיות בשביל לקיימה. הוא ראה בשמש ובירח שני אלמנטים מרכזים בקיום החומרי ולכן קבע שעל חטאים חומרים יש לשלם בצורה חומרית אל מול ישויות חומריות."
"והאם פרופסור היידר ביצע את הטקס?" תוהה דיוויד.
"ומהו בכלל הטקס הזה?" מוסיף מרטין.
הדוקטור שוקל לכמה רגעים האם לספר להם, חוכך במוחו מה תהיה התגובה. לבסוף, נופלת ההחלטה- "הוא תכנן לבצע קורבן אדם בחשכת הלילה לפי כללי טקס שהוא בעצמו פיתח וכן, הוא הגשים את זה על רבים שהשתתפו בטקס השני". דממה משתררת.
"הוא ביצע את זה במהלך המהפכה?" מפר לבסוף את הדממה בנג'ימין.
"המהומות שהשתררו נתנו לו גישה לחברי האצולה הבכירים."
"ואתה יודע בדיוק כיצד זה בוצע?".
"כל הטקס רשום ביומן שלו, עבודת מחשבה של שנים."
"אז בואו נעשה את זה" קובע בנג'ימין ומוזג לעצמו עוד כוס משקה.
"מה?!" מתרומם מכיסאו מרטין ופניו אדומים. "זהו מעשה לא מוסרי וברברי!".
"ומה שהם ביצעו אינו כזה?" שואל סר רוס בקול רגוע.
"האם עלינו לנהוג כמותם?".
"אך האם אין צורך להעניש אותם על פשעיהם?" מגביר רוס את קולו.
"מי נתן לנו את הזכות להעניש אותם? אני יודע שאני לא אלוהים או נציג הממשל."
"הם הממשל והם אינם מכירים באלוהים. האם תעדיף לתת להם להמשיך בהפקרותם?!".
מרטין מתחיל לומר משהו אך עוצר עצמו ומניח את כוס המשקה. "אתם יכולים ללכת ולשחק לוחמי צדק ופגאנים, אני לא. יום טוב" הוא יוצא בזעף מהחדר וקול טריקת דלת הכניסה נשמע.
איזו יציאה דרמטית! ובעוד החברים מתיישבים לדבר על תוכניותיהם, מתחיל מרטין את דרכו לעבר פי התהום.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י chatulim בתאריך 21-01-2009 בשעה 09:17.
|