27-01-2009, 08:14
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.04
הודעות: 9,419
|
|
התחיל מהכנסת אורחים וגמר עם קבורת המת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מדינאי שמתחילה ב "ברק מנסה לפנות לצבור הרוסי: "לחסל אותם כשהם על האסלה""
-------------------------------------------------------------------------
התנהגותו של ברק הזכירה לי סיפור יהודי עממי:
איש התפאר לפני הרב שהוא "רודף" מצוות וקיים שלושה מצוות חשובות:
הכנסת אורחים, ביקור חולים והלויית המת. הרב ענה שאלו הם מצוות חשובות, עליהם נאמר שאת "פירותיהם אוכלים בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא", אבל מעניין אותי איך קיימת את המצוות האלו, מה בדיוק היה הסיפור, והאיש סיפר את סיפורו:
דרך הבית של האיש עבר אורח שהיה מאוד רעב, האיש הזה הזמין אותו לביתו וכבד אותו עם דגים מאוד מאוד ישנים. למרות הרעב שלו, האורח הרגיש שזה מאוד מאוד מסריח ולא רצה לאכול. אבל המארח לא הרפה ממנו ונתן לו להבין שאם הוא לא יאכל את הדגים המסריחים שלו, הפירוש שהוא לא נותן בו אימון, והעיקר שזה מפריע לו לקיים מצוה חשובה של הכנסת אורחים. האורח נכנע ואכל את הדגים. זו הייתה מצווה ראשונה.
האורח נהיה חולה מאוד מהדגים המסריחים, ואז המארח קיים את המצווה השנייה - הוא הגיע לביקור חולים. בביקור החולים המארח הדגיש עד כמה הוא ידיד שלו וכמה הוא היה מארח חשוב, ובסוף גם התחיל לשכנע אותו שיתן אימון ברופא שהוא ישלח אליו לבצע בו ניתוח בכדי לרפות אותו מהמחלה שלו. האורח המסכן ניסה להתגונן וטען שמה שצריך זה לא ניתוחים אלא לשטוף את כל האוכל המקולקל שנכנס אליו לגוף, אבל המארח התעקש שהוא גם מבין גדול ברפואה. אבל זה עוד לא הכול, את הניתוח ביצעו עם כלים ששטפו אותם בתוך אותם הסירים שהיו שם הדגים המסריחים.
בסוף האורח מת למרות הטיפול (או בגלל הטיפול) המסור של המארח. ואז המארח הלך לקיים את המצווה השלישית שלו הלויית המת.
האיש הזה - לפי דבריו - תמיד מקיים רק מצוות, אין לו שום עבירות, וגם שום טעויות. והיות ומדובר באיש מלא מצוות כרמון, אסור גם להעביר עליו ביקורת, ובמיוחד בעת שהוא עוסק עכשיו במצוות הלויית המת, שהרי אם נעביר עליו ביקורת זה יהיה לרקוד על הדם.
----------------------------------------------------------------------
ועכשיו נעבור לאקטואליה, אלו שהם מעולם לא טועים:
בהתחלה הם הביאו לכאן מחבלים חמושים מטוניסיה, קיימו מצווה חשובה - עשיית שלום, וגם הכנסת אורחים - הביאו מחבלים. העם טען שזה לא שלום, אבל שום דבר לא הועיל. אסור היה להפריע להם לקיים את המצווה החשובה של "שלום".
אחרי זה המצב החמיר, התחיל טרור, ואז הם הזדרזו לקיים מצוות ביקור חולים ניתוח, התנתקות. את ההתנתקות בישלו באותם סירים ובאותה דרך קלוקלת כמו שביצעו את הסכמי אוסלו.
אחרי זה הם המשיכו עם מצוות מיגון ובכך נתנו למחבלים להמשיך להתחמש עוד יותר וליהפך לאיום יותר רציני.
עכשיו הם ממשיכים עם ה"מצוות" שלהם. הם מתפארים עם מלחמה נגד המחבלים שהם עצמם הביאו, נתנו להם נשק והעניקו להם עצמאות ופרס נובל לשלום. אסור להפריע להם, אסור להעביר ביקורת. הם "עסוקים במצוות" ולעולם אינם טועים.
if (parent && typeof parent.PcardDisplay != 'undefined') { document.write (''); } else { document.write (''); }
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
|