לפחות ע"פ מה שנכתב באתר "יזכור" הנ"ל נהרג בהתפוצצות שאירעה בנשקייה או מחסן תחמושת כל שהוא...

והנה תמונתו מתוך האתר:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.izkor.gov.il/korot/image/007141.jpg]

ב27 אוגוסט 1948 אירע אסון כבד בישוב מנרה הנצור. קבוצה של חיילי תיגבורת, רובם ככולם עולים חדשים, סיימה אימון בנשק . תוך כדי פריקת הרובים בנשקייה אירע פיצוץ אדיר ותשעה נהרגו. הסיפור מופיע בספר לעיל, ובו גם נמצאה הודעת הנפילה של אחד החללים, כתובה על קלף בסגנון כתב סתם:ספרים תפילין מזוזות. האם בשורת האיוב אודות נפילה בקרב בתקופת מלחמת העצמאות היתה בכתב?, כמו כן, האירע אינו מוכר ואינו מוזכר, על פחות חללים קראו ישובים כגון מעלה החמישה, גבעת השלושה ועוד, האם האלמוניות של האירוע נובעת מן העובדה שהחללים היו עולים ,בחלקם ללא מכר וגואל?, האם הגיוני, וכאן מוזמנים השכנים מפורום צוב, שיתרחש פיצוץ כה קטלני עקב פריקת נשק? אם תגלו עניין, אעלה את פירטי החללים זל.

אני מנסה לחשוב מה היה יכל לגרום לפיצוץ כה קטלני כתוצאה מפריקת נשק ולא ממש מצליח להגיע לאיזו מסקנה פרט לכך שאולי כדור שנפלט פגע בריכוז של חומר נפץ שהיה שם...

ממש מוזר...

צריך לבדוק בקרב וותיקי מנרה (ואני אולי אצליח לעשות צעד בכוון הזה)....

יוחנן סטמפלר ממנרה אימן והדריך אנשים חדשים שבאו להגנת המקום. ביום כ"ב באב תש"ח (27.8.1948), בהיכנסו עם 8 חניכיו אחרי אימון לחדר הנשק נספו כולם באסון התפוצצות אחד המוקשים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במנרה.

בחדר הבטחון הנ"ל נרצח רכז הבטחון של הישוב יצחק קברטץ ז"ל ע"י יהודי בנבליעל שגנב את תכולת החדר ומכר לאויב.

צריך מטען של יותר מ1-2 ק"ג , ואם מדובר בהתפוצצות מוקש , כנראה שזה היה מוקש נ"ט
המכיל כ 8-10 ק"ג ט.נ.ט ומחייב לחץ של 100 ק"ג כדי להפעילו , במדה והמוקש היה חמוש
משום ששכחו להוציא את מנגנון ההפעלה לפני האיחסון וחפץ כבד כלשהו נפל עליו המוקש הופעל .
תתכן גם אפשרות ( מתוך הרבה נוספות ) שמנגנון ההפעלה היה פגום/חלוד כך שכל נגיעה קלה
הפעילה את המוקש .
לא סתם נאמר : " כשאלוהים רוצה אז גם מטאטא יורה "

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

יכול להיות גם מוקש קופץ נגד אדם.
פיצוץ מוקש אחד גם יכול ליזום את הסמוכים לו.

אז מה

דורשת מיומנות רבה ואני לא מניח שבקיבוץ החזיקו מוקשים כאלה ובנוסף הרימון של המוקש הזה
מופעל רק לאחר שהכבל נמתח כאשר הרימון באוויר וממרחק כזה לא סביר שהפיצוץ שלו
יזום מוקשים אחרים .
בכל מקרה הכל ייתכן ואני אישית כמעט ונהרגתי כאשר מוקש קופץ כחול ששכחו להוציא ממנו
את המטען ההודף עף לאויר מ"מ ליד ראשי בשעה שהתבוננתי מקרוב כיצד פועל המנגנון
בעת משיכת התייל הממעיד.... ( בה"ד 14 1962 )
תרגלנו הנחת שדה של מוקשים קופצים בלילה ומתוך בערך 500 מוקשים מאחד שכחו להוציא את
המטען ההודף ובדיוק עם האחד הזה שחקתי...

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

פתגם זה מקורו בגרמנית ומתיחס ללבלוב ולפריצה המהירה באביב.
כלומר, אם טרח הגנן, ואלוהים רוצה, אז גם מקל יבש יכול ללבלב.
(יש סיפור דומה על מטה יבש מלבלב גם במקורות שלנו)
כאשר נדד הפתגם עם היהודים למזרח אירופה, נשתכח המקור,
ומכיוון שהמילה Schiesst מתארת גם את התפרצות הקליע מהקנה,
הובן המשפט ביידיש ותורגם גם לפולנית כפי שמשתמשים בו היום.
כך הוא גם תורגם לעברית כשעשה עליה.
מוזר רק שאף אחד לא תוהה למה שאלוהים ירצה להפוך מטאטא לאמל"ח.

עוד קצת על הביטוי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

המצחיק בכל זה, שבכמה אתרים גרמנים נאמר "הפתגם מקורו ביידיש",
וההסבר "האדם נוסע בעגלה אבל אלוהים מחזיק במושכות".
על זה נאמר "חזר אליהם צולע על ירך".

כפי שאפשר לראות ,היה שם הרס רציני. לבני אמר שינסה לדבר עם וותיקי מנרה, ולברר מה באמת קרה. החללים, עפי הספר מנרה בימי קרב ומצור, הם:1. יוחנן סטמפלר חרותי. 2.ישראל זלוטניק. 3. חנן שבח. 4. ברוך פרובק. 5 .ישראל ברן. 6. צבי הירשנזון. 7.נחמן בקר. 8. זרח ויסבוים. 9. ברוך אוקרנט. זל . מישהו יכול להעלות קישורים לדף החלל שלהם באתר הזיכרון של חללי מערכות ישראל?. לי אין את המיומנות לכך.

משום מה זה מוביל לדף השער של האתר ולא לדפים הרצויים...

כנראה שגם לי אין את המיומנות הנדרשת...

בעניין ותיקי מנרה - לעזאזל !.... אחה"צ שוחחתי עם מי שחשבתי שיכל לסייע בעניין אך שכחתי לגמרי מהנושא...

טוב, בפעם הבאה, אגב, הגרעין של הראשונים היה של הנוער העובד ונקרא גליליים,מצאתי בספר נייר מכתבים שלהם. בקשר למקל יבש שפורח,ישנה שורה משיר של פול צלאן, גדול המשוררים בגרמנית אחרי מלחהע ה2, הלא הוא פאול אנצל היהודי, שאומרת:שמעתי שהגרזן פורח, שמעתי שהמקום אין לו שם.

אולי שמו של אוקרנט שובש.

סטמפלר (חרותי), יוחנן (יוחי) http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...90878&ndt=91534

זלוטניק, ישראל-אהרן http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...90878&ndt=91534

ברן, ישראל http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...90377&ndt=91496

בקר, נחמן http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...90333&ndt=90878

אוקרנט, דויד http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...90081&ndt=90377

שבח, חנן http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...23581&ndt=90333

פרובק, ברוך http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...=4629&ndt=90081

ויסבוים, זרח http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...=4161&ndt=23581

הרשנזון, צבי-אפרים http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=7141

דפי היזכור של חלק מן הנופלים מלמדים כמה מעט ידוע היה עליהם. אפילו שם האם של אוקרנט וברן לא נודע לסביבתם.

בדף של יוחנן חרותי הושם דגש על בקיאותו במלאכת כפיים ועל יכולותיו כפועל עמל. דגש המלמד על רוח התקופה.

כמו כן צוין בדף של חרותי כי השתתף "במיקוש הדרך אל הנקודה בלילות, ובבוקר - בפירוק המוקשים למשך היום". לי לא היה מוכר עד כה תאור של פרוק והנחת מיקוש על בסיס יום יומי.

ע"י הערבים .
סביר להניח שלו היו מוקשי נ"ט ולא מוקשי נ"א ומאד סביר ששכחו להוציא את מנגנון ההפעלה
מאחד המוקשים מה שקורה כשהפעולה היא שגרתית ומפסיקים לנהוג בזהירות המתבקשת
ביחוד כשהעוסקים במלאכה עייפים .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מאידך, חסרים לא מעט פרטים ולו על טיב / סוג המוקשים המדובר....

אני מסכים עם דעתך שסביר שלא מדובר כאן במוקשים ה"קופצים" למיניהם בדיוק מאותן סיבות שמנית, מה שעולה בדעתי עכשיו (ובמיוחד בהמשך לדבריך בעניין איסוף המוקשים) הוא שיש אפשרות סבירה שמדובר במה שנקרא בשעתו "מוקש נעל" - מוקשים אלה שייעודם היה נ"א הורכבו מתיבת עץ פשוטה ובתוכה קובית פלדה מחורצת ריבועים שהכילה חנ"מ, הפעלת מוקש שכזה התבצעה באמצעות הפעלה של לחץ (לרוב דריכה) על מכסה התיבה, והיה וחמשת מוקש שכזה ושכחת לנצור אותו, הנחת אותו על השולחן ועליו עוד מספר מוקשים אזי שבשלב מסויים ייווצר מספיק לחץ מפאת המשקל כדי להפעיל את המוקש הזה !
אגב - "מוקשי נעל" אלו היו מהנפוצים ביותר באותה תקופה.....

עם זאת על פניו נראה שהמבנה פשוט קרס מה שלא ממש יכל להגרם מ 200 גרם של חומר נפץ שיש במוקש שכזה....

בכל אופן - תאונה עקב התעסקות עם מוקש זו בהחלט אופצייה סבירה...

נו טוב.... אין מנוס אלא להתקשר לבחור....

יפרק מוקשים כאלה , יותר מדי מסוכן .
גם ההנחה עצמה של המוקשים האלה מסוכנת ורוב החיילים בזמני סרבו לחמוש אותם ,
השאירו את הג'וב למשק"ים....
אבל כאמור הכל ספקולציות ואת המתים אף אחד כבר לא יחזיר לחיים .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

לגבי החלל ברוך אוקרנט, המופיע באתר יזכור כדויד, ובכן, בספר מנרה בימי קרב ומצור הוא אכן מופיע כברוך, וללא כל פרטים אישיים. אין גם תמונה.בספר חטיבת כרמלי בהוצאת מערכות 1973, לא מוזכר האסון, למרות שאירע בעת ההפוגה ה2, תקופה רגועה יחסית.