 |
03-01-2009, 03:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.12.01
הודעות: 8,479
|
|
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "בכל פעם שאתה מציין את היותך נרדף פה, ומזדעק על חופש הביטוי שניתן ל"אוייביך"..."
אנחנו מתקרבים לסוף אני מקווה,
איפה אני מציין שאני נרדף ? נחסם ? מוגבל ?
אני אענה: בשום מקום
GLSH רשם בהתחלה מוסלמים, ואחרי זה תיקן ודייק לאיסלאם.
ציטוט:
המוסלמים, אנשים שככך הנראה יש להם תבונה כלשהי, ובמודע בוחרים לדכא אותה.
להכות באיסלאם בכל מקום ובכל רגע! זו קריאתה של ההיסטוריה העגומה שהותירו פראים אלה. הנחתת מהלומה על המוסלמי חייבת להביא אחריה אך ורק הכנת מכה נוספת
|
ההתרעמות שלי היתה על המקור ועל חוסר הדיוק המתבקש, ואחרי ההבהרה ניסיתי להכנס לויכוח עניני שנעצר בטרם התחיל.
רגישות בבחירת המילים היא חשובה, כי אסור להשוות לנאצים אבל מותר להתרשל ולרשום מוסלמים כשמתכוונים לאיסלאם כתנועה ולא למוסלמים כבדידים ? גם הגרמנים היו אנשים בודדים אחד אחד ותמכו במפלגה מרושעת אבל ממש לא כולם כאחד.
מעבר לזה התעלמת באלגנטיות משאר הטענות שלי, וזה בסדר.
העיקר שתפסיק כבר להציג אותי כאחד שמתלונן על זכויותיו שנגזלות וניתנות לאחרים.
לא זכור לי שהתלוננתי על משהו ועל זה שסתמו לי את הפה אי פעם.
ואני מקווה שבכך אפשר יהיה להשאיר לפחות את הויכוח הזה והאשמות הסרק מאחור.
אז קודם כל המחמאות היו ברצינות, וההתבדחות על השגיאות היו בהתבדחות, ידוע לי ליקוי הכתיבה שלך, ואני שאין לי ליקוי אבל אני כותב מהר מדי, טועה לפעמים לא פחות ואותיות מתחלפות וקופצות אבל המשמעות אכן מובנת והגהה לא תמיד עוזרת.
(מחמאות נגדיות יתקבלו בברכה....תתאמץ פעם....)
אני לא מציג את עצמי כסובל וכפגוע, למרות שאני מאמין שיש בי צלקות כלשהן, אבל הן מתגמדות לעומת צלקות של אחרים שחלקן אנימכיר אישית.
השירות שלי בצבא צרוב לי עמוקות, מן הסתם עד סוף ימי. מנהל אזרחי רואה דברים אחרת מחי"ר. אני טיפלתי במקרים הומנים קשים, אני הבאתי גופות מאבו כביר וליוויתי קבורות מחבל, זיהוי על ידי משפחות, ביקרתי במסגדים בלילות, חיפשתי בבתים אחרי מבוקשים וגם עשיתי סיורי גבייה, ירו עלי, זרקו עלי בקתבים, הפעילו מטענים, רצו לעברי תושבי כפר במועסי שמתנחלים שרפו (אל תתחיל שוב), חטפתי אבנים, יריתי, הרבצתי, שכחו אצלי בבסיס ילד במעצר ללא מים, התעללו בעצירים כפותים, נפצעו חיילים, נפצעו חברים, נדפק השכל לחברים, הואשמו מפקדים בירי לא חוקי, שלפו עלי סכינים, נתתי אישורי כניסה, מנעתי כניסה, אכלתי קבב מקומי והציעו לי שוחד, הרבה פעמים. ומעולם לא לקחתי ועוד ועוד ועוד - עשיתי גם מעשים רעים, אפילו רעים מאד, אבל כמובן שבעיקר ורב הזמן עשיתי טוב ועל פי החוקים
כל זה כלום בריבוע ויש כאלה שעברו פי אלף ממני.
היה לי חשוב לציין את זה מאחר ויש הרבה מאד חיילים ששרתו בשטחים. בעזה ובאיוש. זו ההשחתה שאני מדבר עליה, שחלק ממתכנני השלום אין להם מושג בכלל מהי, למרות שהם היו רוצים שלא תהיה.
אני לא גיבור, ועשיתי את המוטל עלי. וקיוויתי בכל מאודי לא להיות שם יותר. לא לעמוד בטרמפיאדה ולראות אחד אחרי השני רכבי מתנחלים חולפים עם מקומות פנויים ולא לוקחים אותי הביתה. ביום שישי. בצהריים. אחרי שאני דאגתי לשלומם. נסעתי עם ערבים בניגוד להוראות, רציתי להגיע הביתה, פתחתי ניצרה ופעם כמעט דרכתי על מישהו שנסע דרך ציר שאסור היה לי להיות בו.
זה היה חרא גדול כל השהות שם, ושמחתי להיות בין אלה שמפנים בידיים שלהם, ואכן הייתי מופקד מנהלתית על פינוי הבסיס ששרתתי בו. הגשמתי חלום.
אבל לא הכל, רציתי שתהיה התנתקות (כן, כבר ב 94). הם שם ואנחנו פה.
לצאת מהרצועה, שלא יהיו יותר חיילים ואזרחים ישראלים שנוסעים בנתיבים ומסביב ערבים.
אני לא מאוהב באף אחד פרט לעצמי. אני מניח שהנקודה הזאת לא מחדשת כלום לאף אחד.
יש בי יכולת להכיל צער ומסכנות של אחרים וזה לא מחייב אותי לאהוב או להתאהב.
במפגש הראשון של רבין ועראפאת במת"ק בארז, פיתחתי שיחה עם הנהג של עראפאת, הוא השוויץ לי איך המרצדס שלו ממוגנת בפני טילים והראה לי אותה מבפנים, והראה כמה החלון עבה. איזה כיף, אני ליד עראפאת האויב הגדול במרחק 20 מטר ממני ואני מעשן סיגריה עם הנהג שלו.
ברור שזה היה החלום והתגשמותו, והיום מתברר שזה הסיוט וההתעוררות.
אבל הגישה שהצגתי ואני עדיין מציג מגיעה מאיפשהו ולא ככה סתם בוקר אחד אימצתי גישה.
אני גם לא לוחם מהולל או גיבור ישראל, אבל פטריוט ורוצה לא להלחם.
כמוני יש עוד הרבה, שגם בלי להיות שם אימצו את אותה הגישה. גישה פייסנית, גישה שאומרת שיש להסדיר את חטאי העבר, ואחרי זה לדבר, ואחרי זה להגיע להסכם, גם אם יודעים שאנחנו לא מדברים באותה השפה, ולא מדובר בערבית. מדובר במנטליות.
אמרו לי לא מעט תושבי הרצועה שיהיה גרוע אחרי שנלך. הם מכירים את עצמם, הם יודעים איך מתנהלת חברה ערבית. זה היה לי ברור, אבל עדיין מנסים. עדיין מנסים להמליך מלך חדש מלאכותי, רק בשביל שאפשר יהיה לנסות להסדיר איתו את הענינים.
יחסי מסחר, ניהול אורח חיים תקין תמיד היו הבסיס לשקט. בחגים תמיד היה יותר בלאגן. בשביתות, בסגרים. אתה מנסה לייצר מערכת שתגרום לכולם להיות עסוקים וככה לא להתעסק בכמה חרא להם וכמה הם רוצים לאכול ולהשמיד אותך. והם באמת לא רוצים. לא כולם. יש להם הנהגה אגואיסטית מפוצצת בכסף שרוצה עוד כסף, בערך כמו בכל מקום בעולם, רק ששם הפערים עצומים.
לא כולם מדברים על לחזור ליפו, חלק רוצים לקום בבוקר עם חיוך וללכת לישון שבעים בערב. אלו הכנופיות שרוצות יותר שמטפטפות להם ארס ורעל ולא נותנות לאנשים הפשוטים מנוח. הפלשתינאים מנוצלים ניצול מכוער על ידי הכנופיה שהבאנו מטוניס, וכל האומה הפלשתינאית אם באמת ניתן לקרוא לה ככה, מנוצלת על ידי כל העולם המערבי והערבי במיוחד. כולם מניאקים וכולם מנצלים את כולם. היוזמה הסעודית היא בדיחה על חשבון כולם. אם המלך היה רוצה, בהנף השרביט הוא היה יכול להפוך את עזה לסינגפור או מלזיה, או לפחות למשהו כמו ויאטנם שהולכת וכובשת את עולם הייצור ההמוני והזול. וזה למה ? כי מזרימים אליה הזמנות ותו לא. הכל אינטרסים בעולם והכל גועל נפש בעולם. טוב לכולם שיש בעייה פלשתינאית שמסיחה את הדעת מבעיות אחרות, ובעזרתה אפשר להמשיך ולהחזיק את ישראל בת ערובה, את ארה"ב כמגנה על ישראל, ובינתיים כולם עושים עסקים עם כולם.
והפלשתינאים בונים לנו בתים. וערביי ישראל מנפנפים לנו שיפודים. כולם אשמים את זה אמרתי כל הזמן. לא משנה חלוקת האשמה, כולם אשמים.
דרך אגב המעבר הבטוח הוא לא סעיף מסחרי, אלא סעיף מהותי שישראל הפרה, ואני כבר הייתי בטוח שאוטוטו הוא נפתח, וכבר תודרכתי לגבי נהלים כלשהם בנידון. והיו עוד הפרות, ואין ספק שהם התחילו והם גם הגזימו. אבל בכל זאת, ה DCO היה כיף פעם. סיורים משולבים, אופטימיות, יד ביד, נשקים לא שלופים אחד על השני אלא לעבר מטרות משותפות.
אז מתנצל על השתפכות הנפש הזו, אבל המצב די סבוך. מצדדי השלום נשארו עם בלונים כחולים ולבנים מפוצצים בידים, הפלשתינאים הפשוטים נשארו באותו מצב מחורבן, והפתח והחמאס מתחרים בינהם מי יותר בוגד בעמו ותוך כדי גוזל אותו ומנסה לפגוע בישראל.
פתרון ? אין לי מושג. ניסינו ? ועוד איך והיינו חייבים לנסות עוד ועוד, ואולי עדיין לא סיימנו לנסות.
כואב לי שאין הנהגה מקומית נורמלית אלא רק חיות אדם כרגע. החברה מטוניס באו לעשות ביזנס ולהמשיך לעשוק את עמם. אפילו ברגותי שהראה סימנים חיוביים פתאום הפך את עורו. למה ? קשה להסביר. עצות אחיטופל ותאוות כח ושכרות או שגעון מהכח. האם הוא יכול לחזור בו ולהנהיג בחזרה את הפלג שלו לשליטה ויחסים תקינים ? אני מאמין שכן. הוא פעם ניסה ועמד אל מול עראפאת בניסון שכזה.
אצלך הכל מובן מכיתה י', ויכול להיות שזו הסיבה, שלהם זה לא היה מובן, אבל אנשים שלהם זה ברור הראו להם שהתקווה שצמחה בשני הצדדים היא לא באמת והיא גחמה של תמימים מצד אחד ורשעים מהצד השני. והיתה תקווה, והיו יחסים, והיו עסקים, ולא רק של מקורבים, אלא של אנשים אמיתיים. שגדלו באשקלון ועברו לעזה או חאן יונס, וטוב להם שם, כי הם סוחרים גדולים ועשירים, וכל מה שהם רוצים זה להיות יותר עשירים ולאו דווקא על חשבוננו אלא בעזרתנו.
ההתפכחות כואבת, אבל לא מבטלת עקרונות.
כרגע אין תקווה, עשינו ככל שניתן היה, למרות שלא תמיד התכוונו וגם הכשלנו מראש ולא נתנו צ'אנס.
אבל באמת שניסינו והם ניסו פחות. ניסו פחות להתקרב ויותר לפגוע.
אז עכשיו באמת הזמן להחזיר מלחמה, ולהעיף קיבינימאט את הרוצחים המתועבים. לפגוע כמה שפחות באזרחים תמימים, להקטין את מעגלי האיבה ולהתמקד בכנופיות. לא לירות לכפרים ככה סתם ולמחוק משפחות. אחרת גם העוד עשרים שלושים שנה יהפכו לעוד עשרים דורות.
להידבר כל הזמן, עד שיקום הגיבור גואל העם. זאת לא קלישאה. אפשר להלחם ולהדבר כל הזמן.
להגיע להסכמים, להראות להם שיש להם דלת פתוחה לנסות ולוותר על המלחמה, ואם ינסו שוב, נטרוק להם את הדלת בפנים וכל פעם בצורה יותר חזקה.
החמאס נבחר כי הפתח פישל ולא בהכרח משנאת ישראל, ומי ויתן ויקום הפתח החדש, או איזה מפלגת התקווה האמיתית ולא מזויפת. יש אנשים מסכנים שגרים בבתים עלובים שהיו שמחים שיהיה להם פורום לכתוב בו, ולא רק לשמוע שהם צריכים להיות שהידים.
אני את שלי ניסיתי כחייל, ניסיתי כאזרח ועכשיו אני מנסה לשתף ולהעביר שהתקווה עדיין לא חלפה מן העולם. ציניקנים אגואיסטים קיימים בשני הצדדים. צריכים הנהגה חדשה, גם אצלהם וגם אצלנו. עד שלא יתחלפו בשני הצדדים, נאלץ להמשיך להלחם.
ההתפכחות כואבת, וכבר רועדות לי הידיים, אבל חייל שנלחם רק בשביל להרוג ולא בשביל להשיג מטרות כלשהן, עדיף לו שלא יצא למלחמה, כי מנגד יחכה לו חייל אכזרי יותר ממנו שגם הוא רוצה רק להרוג. אז אולי המוזות לא באמת שותקות, הן פשוט קצת מפחדות
_____________________________________
אלו העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם, ובכן, יש לי אחרים.
Groucho Marx
'In the End We Are All Alone, and No One is Coming to Save You''
john reese
|
|
ראשי
צ'אט
[חיוך]
), 
מצב כלאיים
