ממסמכים נדירים מביה"ח נור (אוספי שמעון מנדלר) מתברר שאותה הסחורה-
קופסאת גפרורים באטיקט בשפה העברית נמכרה ב-50 מיל יותר מזו עם האטיקט בערבית...

חשבתי שרק בימינו מצאו את הפטנט -תוצרת מפעלים בארץ (עלית, אוסם ועוד)שנמכרת בכפרים ובעזה בכיתוב בערבית זולה יותר מאותה תוצרת בכיתוב בעברית...

מחיי השפה העברית היו מתהפכים בקברם...




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.pnay.co.il/user/article_image.php?id=631&type=side]


שאלה:

יחיאל ויצמן המוזכר כבעל המפעל....האם הוא אותו יחיאל -אביו של עזר ויצמן ??
לי ידוע על יחיאל ויצמן (אביו של עזר) שהיה קצין יערנות במשרד החקלאות במנדט הבריטי בארץ. האם עשה הסבה מקצועית או שזה יחיאל אחר???

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

מבלי לפגוע באף אספן, על מסמכים כאלה נאמר "הזבל של האחד הוא האוצר של השני".
ישנם אנשים שזה ממש מקצועם הם קונים בפרוטות מסמכים של חברות שנסגרו, ממינים אותם
ואלה עושים דרכם למכירות פומביות. גם אצלי נמצאים מסמכים מתחומים שמענינים אותי,
אבל ממש לא הייתי מגדיר אותם "נדירים" מענינים.. אולי..

בנתיים מצאתי סיפור נחמד על עזר ויצמן, ממקור ראשון

באתר "סיפורי גבעת ברנר" :

מקור המידע: יונה קשת (חברת הקיבוץ)

תיאור הסיפור:

טוני גלזנר (יונה קשת) התקבלה לעבודה בביח"ר לגפרורים 'נור' יחד עם עוד 7 יהודיות ו-370 ערבים. בעל המפעל יחיאל וויצמן,
אביו של עייזר היה קמצן. במקום חגורה הלך עם חבל. לפועלות נאמר: "לא רוצים אתכם. אתם תלכו להסתדרות, אחרי חודשיים
תתחתנו ונגמר. גם משלמים לכם יותר, פי 2 מהערבים". יונה התחייבה ששנתיים לא תתחתן, ועמדה במילתה. שנתיים הדביקה קופסאות
גפרורים, בערבים בילתה עם חבריה ב'קריות', עד שהכירה את יולה קשת..(בעלה לעתיד)

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

יחיאל אמנם היה אביו של עזר....

adinax , הפעם טעיתה יחיאל ויצמן הוא אביו עזר

וחיים ויצמן הנשיא הראשון הוא דודו

ובנתיים עוד תמונה מאוסף האטיקטות של הקופסאת כפי שמוצגים
במוזיאון "אוצרות בחומה" בעכו העתיקה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://imgsrv.pic4u.co.il/2/502/662333a21b9b44b7abfab6098240245c05.jpg]

למשהו יש אולי את האטקטות של הקופסאות בערבית ??

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

צודק, בעצמי העלתי את זה.... אולי עוד אפשר לתקן.

בית חרושת נור (1925-1928). נור ייצר קופסאות הן לשוק המקומי והן לייצוא ללבנון. במקרה של ייצוא ללבנון , לא נזכר על הקופסא כי היא מתוצרת נור ושמה הוא שם ערבי
לכל דבר : אל בורק - דאמור.
וגם עידוד קנית "תוצרת הארץ", מפעל הנעליים היה בראשון לציון במבנה שהיום הןא ביח"ר למצות

ביח"ר זה לנעליים היה בראשון לציון במבנה בו היום בית חרושת למצות

לדובושכהן
מאיפה המידע לגבי השנים בהם פעל המפעל ? כתבתה 1925-1928
ולי ידוע שהוא פעל גם בשנות ה40 של המאה קודמת....

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

אולי 1952 . אשמח לראות כאן היסטוריה מסודרת של ביח"ר נור

בית חרושת ''נור'' הוקם ב''עכו'' (בבניין שהיום נטוש שנראה כארמון ויש לשמרו) והמנהל הראשון היה יחיאל וויצמן. אשתו של יחיאל ויצמן היתה ממשפחת הירשפלד (מראשון לציון.אחד מבני המשפחה האחרים הוא צבי הירשפלד מייסד רוחמה) כלומר - יתכן שהלוגו של נור כלל את הצבי בגלל ה''הירש'' המשפחתי. בברור בענף של משפחת הירשפלד, התברר שאבי המשפחה בטרם עלה ארצה בשלהי המאה ה19 היה שומר יערות ובעל ידע רב בעץ. כנראה שידע גם להכין את ה''מקלות'' עבור גפרורים,בת משפחה שמסרה את העדות הזו ביקרה את סבא שלה בראשון לציון וראתה במחסן קערות עם חמרים שונים. לשאלתה מה הן התברר שהיו אלה הכנות לייצור גפרורים, כי היתה כוונה להקים מפעל, אך העניין לא צלח והקערות נשארו. הדמיון מוביל אותנו לאשתו של יחיאל ויצמן, בת למשפחת הירשפלד. מוסרת את הסיפור הזה ניצה וולפנזון.</SPAN>

האם (הסבירות גבוהה) זה המקור לצבי על קופסאות הגפרורים של נור?

שמואל ב פרק א (יט) הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חלל
הצבי - ארץ ישראל קרויה ארץ צבי,

ספר ישעיה פרק יג
(יט) וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים

ספר יחזקאל פרק כ
(ו) זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת


והיה גם עיתון "הצבי" ובן-יהודה ודאי לא קרא שמו
על שם איזה הרשל'ה.

הערה לנושא הגב' הירשפלד והסיפור של הקערה להכנת הגפרורים שנמצאה אצל
הסבא בראשון לציון...
משיחה עם שמעון מנדלר (האספן של קופסאות גפרורי נור) עולה שכנראה מדובר על
ביה"ח לגפרורים האחר "נמר" שמקום משכנו ראשון לציון ....ואז זה מתקשר לסיפור
של הנכדה....

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

ראו כתבה מהיום:

בתכנון: בית החרושת נור עתיד להפוך למרכז קהילתי-תרבותי

ראו דגם שהוכן ע"י סטודנטים לארכיטקטורה בטכניון שלקחו את המקום כפרויקט גמר



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.akkonet.info/gallery2/main.php?g2_view=core.DownloadItem&g2_itemId=796]



ראה כתבה:

http://www.akkonet.co.il/forums/vie...hp?f=11&t=15267

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

המפעל בלבנון ובסוריה....

לנור היו חברות בת בלבנון ובסוריה שם יצרו את הגפרורים (קבלו זכיון מנור)
בלבנון נקרא המפעל אל ברק דאמור. הסם של המפעל בסוריה אוסיף בהמשך
כשאראה את המסמכים הרלונטיים...
המפעל בעכו נסגר בסוף שנות ה-60 - (המשיך לעבוד במפרץ חיפה)
ושמש כמחסן מספר שנים לאחר מכן עד שנסגר סופית.

החידוש במידע שניתן ע"י החברים בשרשור הוא, שלטענת מנדלר (מבדיקה עם צאצאי
משפחת ויצמן בעלי נור) ש...יחיאל ויצמן (אביו של עזר) לא שייך למשפחת ויצמן
מייסדי נור.
משיחה של מנדלר עם דרור ויצמן הבן של נח ויצמן -המנהל האחרון של המפעל
בעלי המפעל הם : גרשון ויצמן שהקים אותו ב-1 בינואר .1926 .
עוד מבני המשפחה הם: שרה, דר' יצחק ויצמן, יעקב(מאיר) ויצמן וברוך ויצמן.

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

גרשון ויצמן נולד ב1860 ליגום בליטא. בן נתן נטע. היה בתעשית גפרורים בקובנה. תרפ"ד הקים את נור בעכו.

ד"ר יצחק ויצמן נולד ב1900 בעיירה שבול בליטא . הוריו גרשון ונחמה. יצחק ניהל את נור יחד עם בן דודו המהנדס ברוך ויצמן.

יצאתי מבולבל...אבל לפי הצלבת המידע אשתדל לעשות סדר בבלגן

מפעל נור הוקם בעכו בשנת 1926 (יש מסמךעל תאריך ההקמה) בבית מדות גדול שהיה שייך לאחד מערביי עכו. המפעל נוסד ע"י האחים ויצמן (גרשון ו....) שעלו לארץ מליטא והיו בעלי ניסיון בתעשיית הגפרורים בקובנה שבליטא . במהלך השנים ניהלו את המפעל בנו של גרשון דר' יצחק ויצמן יחד עם בן דודו המהנדס ברוך ויצמן . (יתכן שבשנת 1935 ניהל את המפעל גם יחיאל ויצמן- האבא של עזר ויצמן) עם השנים (עקב המצב הביטחוני הרעוע ליהודים שהתגוררו בעכו לפני הקמת המדינה )המפעל עבר ליצר במפרץ חיפה והמפעל בעכו נותר כמחסן של הסחורה עד סגירתו הסופית באמצע שנות ה-60 .











9האחים ויצמן מקובנה

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...