החידה תוליך אותנו לפרק חשוב למדי בהיסטוריה של הארץ, לדעתי לא כל כך מוכר וידוע, בתקווה שנצליח ללקט עוד מידע אודותיו:

ב-22 באוגוסט הם התמקמו בסמוך לעיר, בערב התחילה ההפגזה מכיוון מערב, תוך יומיים העיר נכבשה, ומבחינתי זה היה הסוף.
זמן קצר אח"כ יצא צ'וּקדָר דרוויש אגא לאיסטנבול עם המִטען החשוב.
בחודש מאי שנתיים לפני כן מת "לוכד העננים" שאיתו היו לי קשרים מסועפים, איתו ועם גִיסו שידיח ויירש אותו. (אומרים שאביו של "לוכד העננים" היה כומר מאזור אבחזיה).
האיש שבתמונה המצורפת יתמנה במקומי.
מי האיש, ובאיזה אירוע מדובר?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ihtiyar ב-22 באוגוסט הם התמקמו בסמוך לעיר, בערב התחילה ההפגזה מכיוון מערב, תוך יומיים העיר נכבשה, ומבחינתי זה היה הסוף.

הסוף של שלטון הממלוכים ???

ביום ראשון ה-24 באוגוסט 1516 התקיים בסוריה קרב בו היכו כוחות האימפריה העותמאנית את הממלוכים וירשו אותם כשליטי המזרח התיכון...

הקרב סימן את תחילת שלטון האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון. שלטון שנמשך בדיוק 400 שנה.
האם זה בכוון ???

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

האם זה האיש שיתמנה במקומי 1520-1566 ???
קשור לחומות ירושלים???


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.geocities.com/anakonda43/11.JPG]

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

היה באוגוסט 1516, כפי שציינת, אבל שאר הפרטים לא מתאימים.

לפני הרמזים הבאים לחידה, היות והזכרת את הסולטן סלים השני, הנה "הקשר היהודי" של הסולטן הנ"ל, שבגללו הוא זכה בהיסטוריה לכינוי המפוקפק סלים השיכור:
היה יהודי פורטוגלי עשיר ששמו Joao Miquez, או יוסף נשיא בעברית, שהגיע לאיסטנבול בשלהי סולטנותו של סולימן המפואר ורוקסלנה (האמא של סלים השני). אותו יהודה נשיא הפך לחבר קרוב של סלים, שהיה אז מושל מחוז קוטהיה, ונתן לו כמות לא מבוטלת של זהב ואבני חן.
כשסלים עלה לכס הסולטנות, הוא מינה את יוסף נשיא לדוכס של האי נקסוס, שאותו כבשו העוסמנים מידי הונציאנים. יוסף נשיא, אגב, מעולם לא היה בנקסוס, לא לפני ולא אחרי הענקת התואר הזה. הוא העדיף להשאר באיסטנבול, קיבל מונופול על כל מסחר היין של האימפריה העוסמנית, ודאג להביא לסולטן את היינות המשובחים ביותר.
עוד טרם עלייתו של סלים לשלטון, שיכנע אותו יוסף נשיא שכדאי לכבוש גם את קפריסין, בעיקר בגלל הגפנים והיינות. סלים הבטיח שאם אכן האי ייכבש, הוא ימנה את יוסף נשיא למלך קפריסין. האי נכבש אמנם ב-1571, אבל בגלל התערבותו של הוזיר הגדול לא התמנה מלך יהודי לקפריסין.
יוסף נשיא מת ב-1579, אבל "בזכותו" זכה הסולטן לכינוי השיכור.


רמזים נוספים שמוסר גיבור החידה:
# הבעיה של "לוכד העננים": לא היה לו בן שיירש אותו, בניגוד לי שהיו לי בנים שהסתכסכו ביניהם וגם איתי.
# מדי פעם היו לי קשרים טובים עם הנוצרים. עם ממשיכיהם של ההוספיטלרים באי מאלטה היו לי קשרים עסקיים, ופעם גם הצטרפתי ל"לוכד העננים" שהציע למעצמה נוצרית עזרה בהשגת המקומות הקדושים לנצרות בארץ.
אני סבור שהרמז השני יסייע לפתרון מהיר.

דאהר אל עומר, אחמד אל-ג'זאר, כיבוש עכו?
לוכד העננים הוא עלי ביי הגדול.

כל הכבוד!
1. אכן, מדובר בכיבוש עכו מידיו של ד'אהר אלעמר
2. האיש שעלה לשלטון בעכו אחרי ד'אהר הוא אחמד אל ג'זאר:
http://www.yesiloren.org/turkler/Tu...arAhmetPasa.htm
3. "לוכד העננים" (Bulutkapan בתורכית) הוא עלי ביי אלכביר, יליד אבחזיה שנחטף ע"י העוסמנים, שהיה למעשה שליט אוטונומי במצרים, בתוך המרחב העוסמני. גיסו היה מוחמד ביי הידוע בכינויו אבו-דאהבּ ("אבי הזהב") שהדיח את עלי ביי וירש את מקומו.

השאלות שנותרו פתוחות, ושפתרונן יוליך אותנו לפרשה היסטורית מרתקת שכמעט לא ידועה במקומותינו:
- מי כבש את עכו מידיו של ד'אהר אלעמר?
- למי הבטיח עלי ביי גישה למקומות הקדושים לנצרות?
- מה היה המטען שהפליג מעכו לאיסטנבול לאחר כיבוש העיר?
- מי הם יורשי ההוספיטלרים שישבו במאלטה, ומה הקשרים העסקיים ביניהם לבין ד'אהר?

כל מי שיכול להוסיף פרטים עלומים ו/או מעניינים אודות עלי ביי "לוכד העננים", ד'אהר אלעמר, ג'זאר, מוחמד אבו-דאהב והאירועים שהתרחשו בתקופתם - יבורך!

באמצע המאה ה־18 קם לאזור מפרץ חיפה פטרון חדש - הבדווי דאהר אל־עומר. הוא השתלט על חיפה, ומכיוון שהיתה בנויה על מישור שלא היה נוח להגנה, הרס את מרביתה ובנה אותה מחדש בין הר הכרמל למפרץ. כך היה דאהר לאבי חיפה המודרנית.
במקור מונה דאהר על ידי התורכים לאחראי על ביטחון האזור, אבל בשל הכוח והאהדה שצבר מצד התושבים, ראו בו אנשי "השער העליון", חצר הסולטנות בקושטא, משום סיכון. בניסיון להשיג עמדת מיקוח טובה יותר מול התורכים, החל דאהר לשתף פעולה עם שודדי הים המלטזים שבזזו את הספינות המוסלמיות בים התיכון. הוא רכש את שללם, העניק להם מקלט והיה לידידם של רבים ממנהיגיהם. וכך, לפחות עד מותו ב־1775 (הוא חוסל ביוזמת קצין תורכי ממוצא בוסני, שכונה לימים אחמד אל־ג'זאר, "הקצב", רודן עכו) היתה לפיראטים עדנה באזור מפרץ הכרמל.

אחמד אל ג'זאר הקצין הטורקי שירש את דאהר אל עומר, והיה למושל דמשק שיפץ את העיר והרחיב את ביצוריה. בשנת 1780 גירש ג'זאר מהעיר את אנשי המושבה המסחרית הצרפתית שהתיישבו בה.

בתחילת שלטונו של ג'זאר התעצם המסחר עד כדי כך שהקונסול הצרפתי העתיק את מגוריו מצידון לעכו, ב-1781.
בזמן מרד סַלים ב-1789 (סלים, סגנו של ג'זאר, יצא להלחם בדרוזים אבל כרת איתם ברית בחצבאיה נגד ג'זאר), חשד ג'זאר שידם של הצרפתים בחשה במרד הזה. החשד התאמת כשהוא גילה חלק מהמכתבים שנשלחו לצרפת, ובאחד המכתבים ביקש הקונסול הצרפתי לשלוח אניות מלחמה לעכו.
לכן לאחר המרד הכין ג'זאר את הקרקע, ובאוקטובר 1790 הוא גרש את הקונסול הצרפתי, והמסחר עם הצרפתים לא חודש אח"כ בכל ימיו של ג'זאר.

1. שודדי הים של מאלטה, כפי שציינת, הם יורשיהם של ההוספיטלרים [אולי פעם נעלה כאן את המערכה הידועה כ-Malta yok, משנת 1565]. הפרשה הידועה ביותר בין שודדי הים הנ"ל לבין ד'אהר התרחשה ב-1757, כאשר בדואים בזזו את השיירה הסולטנית בדרכה למכה, והביזה הגיעה בסופו של דבר אל עכו, שם קנו אותה השודדים מידי ד'אהר.
2. את שיטת הממשל העוסמנית באותה תקופה אפשר לנסח בקצרה: הפרד ומשול, ואל תתערב כל עוד הכסף זורם ל"שער-העליון". הודות להסתבכות העוסמנית בעיקר במלחמות עם רוסיה, הצליחו גם ד'אהר וגם עלי ביי להגיע לשלטון אוטונומי דה פקטו בתוך המרחב העוסמני. אלמלא הסתבכות הזאת, היתה האימפריה העוסמנית מעיפה את השניים הללו לכל הרוחות.
3. טעות מקובלת היא שג'זאר חיסל את ד'אהר. למעשה ג'זאר כלל לא היה בעכו בזמן נפילתו של ד'אהר אלעמר. ג'זאר וחייליו היו בדרכם מדמשק לעכו, אבל בערמומיות העדיפו להתמהמה בדרך גם כי פחדו מד'אהר, וגם כי רצו לודא מי ינצח בקרב על עכו - כדי לבוא ולקטוף את הפירות.

קשור לחידה

או בשמה הערבי קלעת ג'דין. במקום היה ישוב בתקופה הביזנטית (קברים באולים העמודים של המבצר, ושרידי פסיפס של הכנסיה ממזרח למבצר). בתקופה הצלבנית היה כאן מבצר ששמר על הדרך העולה מעכו לכיוון בקעת מעונה, ומשם לצפת.
ד'אהר אלעמר קיבל את המקום כנדוניה בעת שנשא את בתו של מושל המחוז (ככל הנראה מאזור תרשיחא).

באימפריה העות'מנית, האזורים היו מחולקים לחבל שבראשו עמד פחה. הפחה היה צריך לספק מכסת מיסים מסוימת לשולטן. כל פחה היה ממנה אחראי על הגביה, שהיה מספק את הנדרש + תוספות לעצמו.בתחילת המאה ה- 18, מונה גובה מכפר מנדא בגליל התחתון בשם דהאר- אל- עומר. אדם זה היה גובה מוכשר שסיפק את הסחורה עוד לפני המועד הנקוב, וכך היה לו זמן לגבות עבור עצמו.עם הזמן הוא קיבל תאבון ורצה עוד ועוד. הוא הבין שככל שיהיו יותר מקומות יישוב, יהיה לו יותר כסף וכך הוא מתחיל להקים יישובים בצפון הארץ ולהושיב אנשים.את טבריה (מה שלא הצליחה לעשות דונה גרציה) הוא מקים ע"י שכנוע של הרב חיים אבולעפיה מאיזמיר וקהילתו, לבוא ולחדש בה את היישוב.הוא מחדש את ציפורי (המצודה), יחיעם (המצודה), כפר חנא, שפרעם, ולמעשה הוא מחדש את היישוב בגליל ובונה אותו...

במקביל הוא מעוניין להרחיב את המסחר הבינ"ל, הוא יוצר קשר עם סוחרים צרפתיים המחפשים לקנות כותנה של המזה"ת, ולשם כך הוא בונה את חומות עכו, ומיישב בה אנשים (1745). ב- 1761 הוא מיישב גם את חיפה, בונה אותה ומפריח את האזור. הוא סוחר גם עם פירטים (!!!) שהיו כאן באזור, וכולם נהנים. האזור משגשג ופורח.למטרות הבניה שלו, הוא זקוק ליסודות חזקים, והוא אינו יכול לבנות על אדמה ועפר, וכך בכל מקום שהוא מזהה יסודות צלבניים, הוא פשוט בונה מעליהם. בצורה זו נוצר מצב, שבו כל הבניה העות'מנית יושבת על יסודות צלבנים, ונוצרת עם עלות עות'מנית ועיר תת קרקעית צלבנית.המסגד הגדול אל- ג'זאר יושב על קתדרלה צלבנית. הקלעה = המבצר יושב על המצודה הצלבנית.לאט לאט יוצר דהאר אוטונומיה פרטית משלו, וצובר כח וכסף. השולטן החושש ממנו, שולח צבא ובראשו תליין ממוצא בוסני בשם אחמד- אל- ג'זאר (הגוזר...), שמחסל את דאהר ומשתלט על העיר עכו ב- 1775.אל- ג'זאר ממשיך את בנייתה ופיתוחה של עכו, המסגד הגדול, החמאם המפואר. החאנים, הם כולם פרי בנייתו ותיכנונו.

מצד אחד הוא היה אדם אכזר ההורג בלי רחם, ומצד שני הוא היה אדריכל שתיכנן לבד את המבנים הגדולים והמפוארים. הוא בונה גם את אמת המים לעכו שחלק ממנה (האקוודוקט) נמצא בדרך לנהריה ליד קיבוץ לוחמי הגטאות, והיא נראית ממש רומית.ב- 1799 אל- ג'זאר הוא זה שעוצר את הפוליאון בכיבוש א"י. הוא נותן לו לפרוץ את החומה, אך בונה חומה פנימית, וכאשר פורץ נפוליאון, נוצרת מלכודת בין שני החומות לחייליו והוא נסוג מוכה וחבול.אל- ג'זאר היה חובל בבני אדם ללא ניד עפעף, ואף את הנאמנים לו, הוא חובל לאות נאמנות...

שר האוצר שלו היה חיים פרחי ובתמונות (ציורים) הוא מופיע ללא אף וללא עין!

אל- ג'זאר ממשיך בבניית עכו ע"ג היסודות הצלבניים. הצלבנים בנו את העיר בסגנון אירופאי עם רבעים וכיכר (פיאצה) בכל רובע. וכך גם עכו העות'מנית בנויה רבעים רבעים עם כיכר בכל רובע בסגנון אירופאייחד עם זאת, הוא בונה את העיר בשיטה המוסלמית של המסגד הגדול במרכז, לידו שוק יוקרתי עם סחורות נעימות לעין ולאף, אח"כ שכונות מגורים, שווקים נוספים פחותים יותר, בתי מגורים ולבסוף ליד החומה, השווקים המסריחים של הדגים, העורות וכו'. כתבה: גלי נחום

אומרים שהמביא דברים בשם אומרם - כאילו הביא גאולה לעולם.

הדברים שהבאת כאן, מעלים מבוכה - במקרה הטוב.
בקיצור, כדי לא לפגוע בכותב הדברים, אומר רק שיש בהם פה ושם גם דברים נכונים...

טרם הגענו אל הנושא אליו אני חותר, אבל הנה כמה תיקונים. חלק מהתיקונים יהיו כלליים, וחלקם הערות - בהתייחס לדברים שציטטת למעלה. אצבע בכחול את המובאות מהדברים שלמעלה:
(1) האזורים היו מחולקים לחבל שבראשו עמד פחה. המילה "פחה" היא טעות מקובלת במקומותינו. התואר התורכי הוא פשה, ובערבית באשה. נכון שבתנ"ך מופיע "פחוות", אבל אין קשר בין המילים.
(2) כל פחה היה ממנה אחראי על הגביה. באימפריה העוסמנית של אותה תקופה היתה חכירת מיסים (אילתיזאם). למעשה כל אדם יכול היה "לקנות" את הזכות הזאת מהשליטים המקומיים, לגבות מהאוכלוסיה את המיסים, ובאותה הזדמנות גם "לעשות לביתו".
(3) גובה מכפר מנדא בגליל התחתון בשם דהאר- אל- עומר. עומר, אביו של ד'אהר, הוא זה שקנה את זכות האילתיזאם. הוא היה משבט בדואי בשם זיידאן שהתיישב באזור בית שאן. ד'אהר הצעיר למד קרוא וכתוב, ולאחר מות אביו הוא ירש את מקומו הן בראש השבט והן בחכירת המיסים. לא, הוא לא היה מכפר מנדא. הוא יגיע לאזור בקעת בית נטופה מאוחר יותר [האירוע המפורסם שיתרחש אז הוא הטבח שייתבצע בכפר סלאמה (צלמון)].
(4) את טבריה ...הוא מקים ע"י שכנוע של הרב חיים אבולעפיה...לבוא ולחדש בה את היישוב. ד'אהר כבש את טבריה ב-1734 מידיו של שליט דמשק, והקים סביבה את חומות הבזלת ששרידיהן קיימים עד היום.
(5) למעשה הוא מחדש את היישוב בגליל ובונה אותו... ד'אהר בנה בטבריה ובעכו. הוא ובניו הקימו גם מצודות - אבל קשה לומר שהוא "חידש את הישוב בגליל". לזכותו צריך לומר שהוא חידש את גידול הכותנה בארץ, ואם נוסיף לכך שהוא החליש את המשפחות האריסטוקרטיות שקדמו לו והרחיב את שלטונו על פני שטחים רבים - זה יצר תחושת בטחון שהועילה לצד הכלכלי.
(6) בעניין הבניה העוסמנית שהיא תמיד על יסודות צלבניים - לא אתייחס בגלל קוצר היריעה.
(7) השולטן החושש ממנו, שולח צבא ובראשו תליין ממוצא בוסני בשם אחמד- אל- ג'זאר (הגוזר...), שמחסל את דאהר (א) הסולטן לא חשש לא מד'אהר ולא מעלי ביי או ממוחמד אבו ד'אהב. כשהוא התפנה ממלחמותיו, הם נעלמו מאזורנו - חד וחלק. (ב) ג'זאר לא היה תליין, אלא איש צבא אכזר, תככן ומבריק. להבדיל ממרבית אנשי תקופתו באזורנו, הוא תמיד דאג למודיעין מצויין וזה העניק לו יתרון עצום על אויביו. (ג) ככתוב למעלה, לא ג'זאר חיסל את ד'אהר. הם נפגשו לפני כן כבר כמה פעמים, ולאחר נפילת ערי החוף הלבנוניות, למשך זמן מה עבד ג'זאר בשירותו של ד'אהר. כשג'זאר הריח שהחמאה על פרוסותיו של שליט דמשק עבה יותר, הוא בגד בד'אהר ועבר לדמשק - קצת לפני קיצו של ד'אהר.
(8) החאנים, הם כולם פרי בנייתו ותיכנונו. מצטער, אבל חאן א-שונה שבמקורו היה פיזאני, חודש ע"י דאהר. חאן אל פראנג' שבמקורו היה ונציאני, לא חודש ע"י ג'זאר, וכך גם לא חאן שווארדה. מהחאנים הקיימים היום, רק חאן אל-עומדאן הוא של ג'זאר.
(9) הוא בונה גם את אמת המים לעכו שחלק ממנה (האקוודוקט) נמצא בדרך לנהריה ליד קיבוץ לוחמי הגטאות. אמת המים שרואים היום לאורך הדרך בין עכו לנהריה נבנתה ע"י סולימאן, יורשו של ג'זאר, בין השנים 1815-40. אמת המים של שבנה ג'זאר נהרסה בתקופת מצור נפוליאון על עכו.
(10) שר האוצר שלו היה חיים פרחי ובתמונות (ציורים) הוא מופיע ללא אף וללא עין! נכון, גם ללא אוזן. בניגוד לנרמז, אין כלל ודאות שג'זאר אחראי ל"שינויים הקוסמטיים" בראשו של חיים פרחי, או שזה נעשה לאות נאמנות...
(11) אל- ג'זאר ממשיך בבניית עכו ע"ג היסודות הצלבניים. ג'זאר הביא אדמה מתל עכו וכיסה את העיר הצלבנית, חוץ מאשר בסביבות הנמל, והקים את העיר שלו. בחלק מהמקרים בתוך העיר אכן השתמשו בתוואי הצלבני הקודם, אך לא בכל מקום. ודאי שלא בחומות העבות החיצוניות של העיר.
(12) הצלבנים בנו את העיר בסגנון אירופאי עם רבעים וכיכר (פיאצה) בכל רובע. הצלבנים לא בנו את עכו. הם הגיעו לאזור ב-1099, ורק ב-1104, אחרי כמה נסיונות נפל, הם הצליחו להכניע את העיר - לא בקרב כי אם במצור ימי שהטילו עליה הגנואזים. העיר היתה בנויה לתלפיות. בנוסף לכך, עיר אירופאית מהמאה ה-11 או ראשית ה-12 הבנויה עם רבעים וכיכר בכל רובע? חוץ מאשר כמה ערים בודדות כאלה באיטליה, ואולי כמה בדרום צרפת - אשמח לדעת היכן היו באותה תקופה באירופה ערים המתאימות לתיאור הנ"ל.

עד כאן על קצה המזלג

בספרו הנל של שלמה שבא, פרק תמציתי ומרתק אודות דאהר ותולדותיו, ופרק נוסף אודות החיים בתקופתו.

כתבתי פעם חידה בפורום הטיולים של "תפוז":
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/V...sageId=65903999
יש שם קצת פרטים אודות ד'אהר אלעמר ויחסיו עם חלק מהבנים.

למרות שהאשכול הזה מתארך, טרם הגענו לפרק שאודותיו התכוונתי להגיע. ממתין לתשובות לשאלות שלמעלה, בעיקר אודות היחסים של ד'אהר עם עלי ביי "לוכד העננים"

שהבאת למעלה, הוא ממקור צרפתי - איור של קסאס.
מופיע גם בספר "תולדות עכו" של נתן שור, בעמ' 192

הוא חיים פרחי, והאדם היושב עם הגרזן לידו והרובה הארוך אחריו הוא ג'זאר.
הצייר הוא פראנסיס ספילסברי (Francis Spilsbury), קצין רפואה בריטי שהגיע לעכו עם הצי של סידני סמית לסייע לג'זאר נגד נפוליאון.

לפני שהוסיפו לו את הצבעים

אישיותו של חיים פרחי ופועלו מרשימים בהקשר לשרשור זה היה כדאי להרחיב

עוד כתב חידה בנושא עכו:
לפני כשנתיים פירסם רמי נוידרפר באתר e-mago כתב חידה ובו מספר חידות על עכו בתקופות שונות
http://www.e-mago.co.il/Editor/riddle-1597.htm

לאלה שלא רוצים להתאמץ במציאת הפתרון לכתב החידה הנה הפתרון של רמי נוידרפר
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-1631.htm
כפי שניתן לראות רמי מוסיף עוד מידע לחידה ופתרונה בשרשור זה

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014022

ד"ר רבקה שפק ליסק מספרת על עכו באתר "omedia"

יש גם אתר:" el-akko" ובו פרטים ותאריכים רלוונטים
http://www.el-akko.info/MenuPages.asp?ID=33

התמונה המפורסמת הזו של אל ג'אזר עם חיים פרחי
הפכה לסצנה מובילה במופע "מנהרת הזמן" שהועלה בשנת 1985 באולמות האבירים בעכו.
ע"י שחקני תאטרון עכו עם הווסדו.
את אל ג'אזר (הקצב מעכו) גילם השחקן מוני יוסף(היום מנהל התיאטרון)
שימו לב מי קורן מאושר בצפיה על המחזה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img291.imageshack.us/img291/8624/32257288xp8.png]



נ.ב
משהו יודע היכן שכן ביתו של פרחי בעיר העתיקה?

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

סליחה על הבורות, אבל האם פרחי כיהודי היהרשאי לשאת פיגיון?

פרחי (סתום העין) מופיע בתמונה עם הקלף בידו ללא פגיון במותניו...
את העין איבד עקב חמתו של הבוס האכזר שכעס על דבר מה...ועקר את עינו

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

של חיים פרחי, כפי שיש לכל האנשים סביבו פגיון ו/או פיסטולטו.
יהדותו של פרחי לא הפריעה לו להגיע עד מרומי ההירארכיה אצל ג'זאר, סולימאן ועבדאללה. להיות saraf (בפירוש המילולי התורכי = צורף. למעשה זה התואר לאיש הכספים) משמעו לקבל כמעט את כל הסמכויות האזרחיות במחוז השלטון, ואת זה בפירוש אפשר לומר אודות חיים פרחי.
לפי הרבה עדויות מהתקופה, אפשר לומר שבזמן המצור והמלחמה של נפוליאון, פרחי היה הקצין הראשי האחראי על "פיקוד העורף": ציוד הצבא והכנת האזרחים והעיר להתקפה. לפי מחקרו של מרדכי גיחון, הוא דאג גם לאנשי מודיעין שליוו את נפוליאון מאז הגעתו לדרום הארץ.
בקיצור, נגד נפוליאון עמדו:
אחמד אל ג'זאר - איש השלטון הראשי
הקולונל פליפו שהגיע מצרפת - היועץ האסטרטגי
סידני סמית - ראש הצי הבריטי, אחראי על הזירה הימית
חיים פרחי - אחראי על המודיעין וההכנות וההערכוּת במחוז עכו

אופס...פיספסתי
כנראה שראיתו המוגבלת(של פרחי) לעין אחת השפיעה גם עלי
ופיספסתי את הפגיון שעל מותניו...

בהמשך לתאור של "חטייאר" על תפקידי צוות אל ג'זר בהדיפת מתקפת נפוליאון
ניתן אולי להשוות בבדיחותא את חיים פרחי ל...משה דיין
ולא רק בגלל תפקודם בעין אחת...

הראשון נתפס כאחד האחראים לניצחון הגדול על נפוליאון

והשני נתפס כאחד האחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים.

פתגם יידי אומר: "את ההיסטוריה כותב מי שמחזיק בעט"

וגבריאל גרסייה אמר: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

האמת שלי משלבת את שניהם...

שהרי למה לשר בכיר לאמץ מאשפתות ובמיוחד את מי שאינו בן דתו והאם יכל כלל יהודי לאמץ לא יהודי. [ואולי ההתיחסות שלי למושג 'אימוץ' ברוח ימינו אנו היא השגויה?]

לא יודע באיזה סיפור מדובר, ולא על בן מאומץ שהיה לחיים פרחי.
מניח שהכוונה לעבדאללה פשה שגדל בביתו של פרחי.
ידוע שבבתי אנשי המעמד העליון באימפריה העוסמנית (עד מחצית המאה ה-19) חיו הרבה אנשים, חצרנים ומשרתים לרוב. כך גם אצל האדם השני בחשיבותו במחוז עכו, הוא חיים פרחי. אחד מהם היה עבדאללה, שיהפוך למושל עכו לאחר סולימאן.
בנוסף לכך יש לזכור שבתקופה העוסמנית המדוברת היתה סובלנות דתית ובין-דתית. הסולטן בייאזיט הזמין רשמית את היהודים לבוא ולגור במחוזותיו. נשים נוצריות מלאו את ההרמון באיסטנבול וילדיהן הפכו לסולטנים (המפורסמת מכולן היא כמובן רוקסלנה, אשתו היחידה של סולימן המפואר). הזכרנו למעלה את יוסף נשיא שכמעט היה למלך קפריסין מטעם הסולטן סלים ה-2. איברהים, הווזיר הראשי של סולימן המפואר היה בנו של דייג יווני, וגם נשא לאשה את אחותו של הסולטן. סינאן, הארכיטקט האימפריאלי הראשי בתקופת סולימן, ובנה את המסגדים הקלאסיים של תורכיה, היה נוצרי. כלומר: הדת לא היתה מחסום בפני משרות באימפריה העוסמנית. אגב, חיים פרחי שירת בעכו, ואחים אחרים שלו שרתו בדמשק ובאיסטנבול. הידוע ביניהם היה רפאל.
גם מבחינה לאומנית הם היו סובלניים בצורה מדהימה. חיל היניצ'רים היה ברובו מאנשי הבלקן. דוגמאות נוספות הן הממלוכים, או המעמד אליו הגיעו די הרבה כורדים, אבחזים, תראקים וכד'.
לעניין מותו/רציחתו/הוצאתו להורג של חיים פרחי, יש גרסאות שונות. מי אחראי למותו וכיצד זה בוצע, אין ודאות.

בספרו של ש. שבא , ארץ ישראל ,אוטוביוגרפיה, מתואר מותו של פרחי:פרחי היה המוציא והמביא במחוז ורכש לו שונאים רבים.בתחילה הצליח לסלק פקידים שעמדו בדרכו, אלא שכוח אויביו גבר ולחישותיהם יום יום באזני עבדאללה רבו. אחד מאויביו הגדולים של פרחי היה מסעוד אל מאדי, מפקידי עבדאללה, שטען וחזר וטען לפני אדונו כי אין לבטוח בפרחי והסביר כי פרחי השיג בקושטא את מינויו למושל בזכות קשריו עם וזירי הממלכה , וכך גם יסלקו מהשלטון . נימוק זה שיבנע את עבדאללה. וכך הגיע אותו לילה. קרוב לחצות נשמעו דפיקות כבדות בפתח. השליחים האילמים עלו במדרגות ונסגרו עמו בחדר. הם הקיפוהו סביב והתליין כרך את חוט החנק מסביב לצווארו. פרחי אמר שמע ישראל ובני הבית, שנסגרו בחדריהם, קפאו מאימה.

שבא מציין מקור לפרק אודות פרחי: בית פרחי ,תומס פיליפ, קתדרא 34, ינואר 1985.

הגרסה שמוסר שלמה שבא היא אחת. כל הגרסאות מופיעות בספר הגדול "תולדות עכו" של נתן שור, בנספח מיוחד בסוף הספר (עמ' 337-348). שנים-עשר עמודים הכוללים מקורות שונים המספרים גרסאות שונות זו מזו אודות הטלת המומים בפניו של פרחי, ואודות מותו.

http://books.google.com/books?id=BO...9pGaBQ#PPA34,M1

מי שמוכן לקרוא באנגלית כאן עמ' 34 -35 תאור של עלי ביי. "לוכד העננים" מהצד של ההיסטוריה המצרית

אבל גיליתי לאכזבתי שיש שם בסה"כ 3-4 עמודים אודות עלי ביי ותקופת שלטונו.
תודה בכל אופן!

דאהר אל עומר הותיר לנו כמה מבנים - את חומות טבריה ואת המצודה; את עכו העותומאנית (גם אני מכיר את הסיפור על מילוי המבנים ההרוסים מהתקופה הצלבנית בחול, ובניה מעליהם); את חומות עכו הפנימיות (ניתן לראות אחת מהן היטב ליד מוזיאון הפולקלור בעיר); כמובן - ייסוד חיפה במקומה הנוכחי; את מצודת יחיעם; חלק משמעותי מנצרת; שיפוץ של המצודה הצלבנית במרגליות; וככל שאני יודע - למרות שנטען פה אחרת - את האקוודוקט שליד לוחמי הגיטאות, בשלב ה"סיפוני" שלו. נדמה לי ששמעתי גם על מבנים במרכז הארץ, אבל כמובן שייתכן שזו סתם עלילה - המצודה בראש העין, למשל.

ג'זאר - את חומות עכו המוכרות לנו (שלא נבחנו כלל בקרב. המצור הנפוליאוני היה סביב החומות של דהאר); את מסגד אל גזאר, את חאן אל עומדאן, חמאם אל באשה; ואת השיפוץ של הקוואדוקט ומילוי הסיפונים שלו. גם אני שמעתי/קראתי על כך שג'זאר היה ארכיטקט חובב, ולפחות לגבי המסגד בעכו שמעתי שהוא אפילו הזמין נכבדים אירופאיים לראות את שרטוטיו.

בתקופת ג'זאר, ותחת פיקודו, משל ביפו אבו נבוט, שגם הוא בנה לא מעט. את המסגד ליד ככר השעון, והסביל שלידו. ואת הסביל באבו כביר. ועוד מזרקות. ובעת מושלו ביפו סידני סמית בנה את חומותיה ואת המצודה שנקראה על שמו.

בימים הקרובים אעלה קצת תמונות.

1. מי שמילא את עכו באדמה ובנה מעליה היה ג'זאר. גם ד'אהר בנה ושיקם כמה מבנים שנותרו בעכו מתקופת הצלבנים, וקצת באזור הנמל וחאן אל-פרנג' מתקופת פח'ר א-דין השני. הוא פירק את שרידי הארמון הטמפלרי בדרום-מערב העיר, ואת כנסיית אנדריאס הקדוש שהיו קורבים למגדלור של ימינו. הוא שיקם וחידש את החאן הפיזאני, הוא חאן א-שונה של היום. לא בנה, אלא הגביה וייצב את החומות הצלבניות שנותרו בעיר. (החומה מתקופתו של ד'אהר, בצד המזרחי של העיר, נהרסה כליל בפיצוץ הגדול של נוב' 1840). את מבצר יחיעם לא הוא בנה, אבל שכחת להוסיף לרשימה עוד כמה מקומות, כגון שפע-עמר, היא שפרעם.
2. אמת המים של ג'זאר נהרסה בתקופת מצור נפוליאון, ואת זאת שרואים היום הקים סולימן בשה, בשנים 1814-5 (כולל שני חאנים לאורך האמה). קטע מהאמה של ג'זאר אפשר לראות מעל אפיק נחל יסף, ליד לוחמי הגטאות.
3. לעניין החומות העבות המוכרות לנו היום, ג'זאר לא השלים את בנייתן (הוא מת, אללה ירחמו, ב-1804) ומי שהמשיך בכך היה סולימן (טוענים שהוא פירק חלק מהמבצר בעתלית לשם כך). חלק גדול מהחומה האדירה שבמזרח העיר קרס בפיצוץ הגדול של 1840, והבריטים סייעו בבנייתן מחדש.
4. על החומות, המצור הימי על עכו ב-1840, הפיצוץ הגדול ועוד - תוכל למצוא בקישור הזה:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/m...53412&archive=1
עלה ורד בשרשור ההוא, ותוכל לדלות שם הרבה פרטים.
עוד תוספות, כולל תמונות של חלק מהאניות שהיו במצור עכו, תמצא בקישור הזה:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/V...sageId=95116439
מקווה שסייעתי במעט.
אולי אפתח בקרוב אשכול חדש, כי בזה הנוכחי לא קיבלתי תשובות לשאלות שלמעלה, לנושא מרתק אחר הקשור בשלושת הגיבורים העיקריים: עלי ביי, ד'אהר וג'זאר.

http://books.google.com/books?id=QZ...ypt&output=html

http://books.google.com/books?id=p3...tCzpoBAG0&hl=en

http://books.google.com/books?id=xh...&hl=en#PPA48,M1

http://books.google.co.uk/books?id=...result#PPA27,M1

כפי שנאמר, גיבורי החידה היו ד'אהר עלעמר, אחמד אל ג'זאר ועלי ביי.
הפרטים שלא נפתרו:
# המיטען שאיתו יצא צ'וּקדָר דרוויש אגא לאיסטנבול הוא....ראשו הכרות של ד'אהר אלעמר
# הנוצרים שלהם הבטיח גישה למקומות הקדושים הם חלק מאנשי הצי הרוסי של אורלוב, שאחרי קרב צֶ'שמֶה (בים האגאי, דרומית לאיזמיר) הגיעו לאזור צידון ובירות, ושם נפגשו שלושת גיבורי החידה.

אם זכרוני אינו בוגד בי , מותו של הנ"ל בא כתוצאה מכך שלאחר שברח מעכו בגלל אל ג'אזר , הוא חזר לשם ע"מ לקחת את פילגשו (על סוסו) , אבל העייפות הכריעה אותו ולא היה עירני מספיק נגד הקושרים .
נא לא לשכוח שהיה בגיל של סביבות ה 90 שנים.

אכן, כך לפי ש. שבא. דאהר דהר אל מול פני רודפיו, בהימלטו מעכו, כיוון שחש בחסרונה של אחת מפילגשיו.אגב , האם נכון שאל גזאר היה בוסני במוצאו?

ככתוב למעלה, ג'זאר לא היה בעכו בזמן כיבושה ומותו של ד'אהר, שמת בגיל 87.
ביום השני להפגזות של הצי העוסמני את עכו, ד'אהר נמלט מעכו לכיוון חיפה עם הווזיר הראשי שלו (סבאח) ונשותיו. לאחר שעזבו את העיר הוא גילה שעיישה, אחת מנשותיו נותרה מאחור, והוא נשאר להמתין לה. הרודפים (המוגרבים, מהצבא שלו) הסיגו אותו, כרתו את ראשו והביאו אותו לדניזלי, מפקד כוחותיו ששיתף פעולה עם חסן פשה העוסמני. הראש הכרות זכה להפלגת תענוגות חינם לאיסטנבול...