|
27-02-2009, 10:31
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.07
הודעות: 809
|
|
סוגרים את הים
יום רביעי, א' באדר התשס"ט, 25 בפברואר 2009, 21:03
צוערי קורס חובלים העבירו את השבוע האחרון באילת • אז נכון, שיזוף בטן-גב לא היה שם, אבל ניווט לילי בסירות גומי, פריצה למרכז השליטה “צביה" (באישור מראש) וחטיפות חיילים (בכאילו, רק בכאילו) - דווקא כן
ניר קוסטי
פיסת המידע שמתקבלת מהמרגל שנמצא בעומק שטח האויב, מהווה את אות הפתיחה - ים סוף עתיד להפוך לזירת מלחמה. עיר התיירות המנומנמת - תוצאה של ימי החורף הקצרים - תתעורר לחיים, ותשמש שדה קרב.
שעות לפני שעת השי"ן חוזרים הלוחמים על הפרטים בדקדקנות: כיצד ייצאו מהנקודה בחוף בארבע סירות גומי ויתקדמו בעלטה לעבר היעד; איך ינווטו את דרכם בין המצופים המחוברים זה לזה; באיזה מרחק ידוממו את המנועים ויחלו לחתור לעבר החוף ומי יגיע אל השער ויפרוץ את המנעול. רק אחרי שהשער ייפתח יגיע צוות נוסף ויחטוף את סירת הגומי של מדינת האויב. במקביל, יגיע צוות שלישי ויגנוב את דגל האויב. בתוך דקות ספורות, מאמינים הלוחמים, הם יהיו בדרך לחוף מבטחים.
מסתבכים בדרך
התסריט הזה אולי נשמע כחלק מפעילותה של שייטת 13, אבל למעשה לקוח מפעילותם של חניכי קורס חובלים שהתנסו בשלב הימ"פ - ימאות ופיקוד - אחד השלבים הבסיסיים בתהליך הכשרתם. במהלך שבוע שלם בו שהו באילת, הם קיבלו משימה: עליהם לבנות מבצע המתוכנן עד לפרטי הפרטים. מטרתו: לגנוב את דגל "מדינת האויב". בתפקיד הרעים: חיילי חיל הים בכבודם ובעצמם.
חניכי הקורס מתייחסים למשימה ברצינות ולוקחים כל פרט בחשבון: גם תנאי מזג האוויר הם חלק מתכנון המבצע. אבל למרות התכנונים המדויקים - התקלות הלא צפויות איתן מתמודדים החניכים מבהירות שהמשימה לא תהיה פשוטה. באחת הסירות מסרב המנוע לעבוד, ורק לאחר שמוחלפת צינורית הדלק - המבצע ממשיך. החניכים מופתעים לגלות שגם בניווט יש בעיות. הם סטו מהדרך, והגיעו שמאלה מהיעד.
בזמן שהלוחמים זוחלים מהסירות אל עבר השער, מתחילים כלבי השמירה לנבוח וחושפים את הכוח. כיתות הכוננות של האויב קופצות למקום וחילופי אש כבדים מעמידים את חיי הלוחמים בסכנה. חמור מכך: אחד הלוחמים נחטף לבונקר בקרבת מקום, ורק במזל מצליח הכוח להחזירו בשלום.
המבצע הושלם לכאורה, אבל ספינות הדבור של מדינת האויב אינן מאפשרות לכוח לחזור בקלות לבסיסו. הניווט חזרה לבסיס מלווה בירי נק"ל מסירות הגומי, ורק לאחר שהגיעו באישון ליל חזרה ליעד, מרשים לעצמם הלוחמים לנשום לרווחה.
"המטרה הושגה", אומר מפקד המבצע, צוער גל גולדשטיין, בשלב התחקורים. "חזרנו עם חמישה ס"גים (סירות גומי - נ"ק), צרכנו עשרות ליטר דלק, 2.8 ליטר שמן, השתמשנו ב-500 כדורים, 6 סטיקלייטים ושתינו 12 ליטר". מפקדי הצוותים של השלב הבסיסי בקורס החובלים מאזינים לצוערים בעניין. קברניטי המבצע המבוים מנתחים את הפקודות שנתנו בפשיטה והמפקדים מעירים הערות. בשורה התחתונה: המטרה אכן הושגה והמשימה הושלמה, אך הדרך, עם זאת, הייתה פחות לרוחם של המפק"צים. הצוות ספג, בין היתר,
הערות על ניווט בעייתי, על איחור בזמנים ועל בעיות בקשר.
שינוי קיצוני
המבצע, שאותו תכננו בקפדנות צוערי קורס החובלים, הוא פרי דמיונם הפרוע של צוות הפיקוד של השלב הבסיסי. עם סיום התכנון, הם אף העבירו אותו לאישור בפני המפקדים, כפי שמבצע אמיתי מתנהל. את תפקיד המדינה האויבת, יעד המבצע, מילא מרכז השליטה האזורי "צביה", שממוקם בסמוך לגבול עם ירדן באילת, ומי שדימה את האויב היו חיילי המש"א (מרכז שליטה אזורי - נ"ק) עצמם. היציאה לים נעשתה משטח בסיס חיל הים באילת, הסמוך למלון מרידיאן. הקרבה אל המלון, אגב, מעלה זכרונות טריים. רק לפני כחודש וחצי הפציצה ספינת הטילים אח"י חץ, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", מלון בעל שם זהה סמוך לחוף, עזה בו שהו מחבלים. הפעם, כך נראה, לא חשו הנופשים במרידיאן בפעילות הלילית.
"בסוג כזה של מבצע, הצוערים לא ייקחו חלק פעיל בעתיד, כחובלים", מסביר אחד ממפקדי הצוותים. "אבל אם הם יעבדו יחד עם שייטת 13, תרחישים כאלו הם בהחלט אפשריים". "בזמני היו לנו תרחישים הרבה יותר מופרכים", משחזר רס"ן (מיל') צחי גינזבורג, אחד מעשרות הקצינים במילואים שמשמשים כמפקדי צוותים בתרגיל. "בשורה התחתונה, המטרה היא ללמד את הצוערים לבצע נוהל קרב".
השלב הבסיסי של קורס החובלים מתקיים ברובו בבסיס חיל הים באילת ובחלקו בבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה. הוא נמשך שישה חודשים וכולל טירונות ימית, יסודות הימאות, לימודים עיוניים ולימוד הפיקוד הימי. כל זאת לצד אימונים פיזיים קשים בים וביבשה. במהלך חודשים אלו לומדים הצוערים להשיט שני סוגי מפרשיות: מפרשית קטנה אותה משיטים שני ימאים ומפרשית גדולה אותה משיטים עשרה. הצוערים מתנסים גם בקיאקים, וגולת הכותרת מבחינתם היא הסמכה כמפעילי ומפקדי הס"ג, הלא היא סירת הגומי הממונעת.
סדר היום של החובלים לעתיד לא פשוט. ההשכמה מתרחשת תמיד ברבע לחמש, מיד אחריה מגיעה טבילת בוקר בלי קשר למצב מזג האוויר ולטמפרטורת המים, ואחר כך גם מסדרים, הפלגות והרבה לימודים עיוניים. החובלים לעתיד מנותקים לחלוטין מהסביבה ומורשים לדבר עם הבית רק בסופי השבוע לזמן מוקצב, חלק מתרגול השהייה הארוכה בלב ים. רק במהלך המבצע בעזה הקפידו המפקדים שהצוערים יישארו מעודכנים ודיווחו להם על ההתרחשויות המרכזיות. היציאות לא פשוטות, והצוערים חוזרים בדרך-כלל אחת ל-28 יום הביתה.
"מי שמגיע לפה, עובר תוך חצי שנה שינוי קיצוני", קובע מפקד השלב, רס"ן שי חודרה. "הם רוכשים ביטחון עצמי, לומדים לדבר מול קהל, לקבל החלטות וזו משימה לא קלה לחיילים שנמצאים חודשים ספורים בצבא. גם מבחינת משמעת, מה שהם עוברים כאן לא ישתווה אף פעם למה שעברו החיילים שהם יפקדו עליהם".
השלב הבסיסי מתקיים אמנם ברובו באילת, אך הצוערים לא זוכים להשתזף בטן-גב בחופים. "הם רואים את הציוויליזציה מהצד, אבל לא נכנסים לתוכה. הם רואים אותה מרחוק", אומר גינזבורג. "אין כאן גלים, והם מתאמנים ולומדים בתנאי מעבדה. כשהם יגיעו לים התיכון, הם יתחילו להעריך את הים הזה".
חניך מהקורס מספר שבאחד מסופי השבוע שבהם שוחררו הביתה, הגיעה המשפחה שלו לאחד מהמלונות באילת. "זה אמנם חסך לי את הנסיעה", הוא אומר, "אבל הדבר האחרון שרציתי לראות באותו סוף-שבוע היה הים".
|
|