אז יש כמה אנשים שחושבים שאם ישימו להם במחשב רכיבים מוגנים, העולם נגמר ובוכים ש"אנחנו כבר לא שולטים במחשב שלנו יותר" וכל זה. מעניין. ויקיפדיה כמובן מתייחסת לעניין ומציינת:
The
Trusted Platform Module is an implementation of a secure cryptoprocessor that brings the notion of
trusted computing to ordinary
PCs by enabling a
secure environment. While envisioned by some as being a method to make it much harder to illegally copy
copyrighted software, present implementations tend to focus more on providing a tamper-proof boot environment.
ובתרגום: "אף על פי שיש אנשים שחיים בסרט שהמטרה תהיה למנוע מהם העתקה בלתי-חוקית של חומר מוגן בזכויות-יוצרים, השימושים הקיימים היום ב-TPM מתרכזים בהגנה על סביבת האתחול של המחשב שלך מזה שהשד-יודע-מי יתעסק בה". לא שאני חושב שזה מה שישכנע את הקונספירטורים. הרי אלה הם השימושים הקיימים
היום, אבל ברגע ש
לכולם יהיה TPM במחשב, אוהו! מה יקרה...
היום קראתי בעיתון על חבורה של אנשים שלקחו כרטיסי אשראי, העתיקו אותם, השאירו את המקוריים במקום, וחגגו על חשבון הקורבנות עם העותקים. יש פיתרון טכנולוגי לבעיה הזו.
מה שנדרש פה הוא הוכחת זהות למערכות מחשב. אתה מוכיח שאתה באמת אתה לאנשים אחרים על ידי החתימה שלך, או שזה שהם מכירים אותך ויודעים איך אתה נראה.
הוכחת זהות במערכות מחשב נעשית באמצעות
מערכות צופן אסימטריות. בעיקרון, מדובר על קסמים מתמטיים ממש מגניבים שמאפשרים לצד אחד "לחתום" על מידע בצורה כזו, שכוווווולם יכולים לאמת את זה שהוא באמת חתם על המידע, אבל לא מאפשר להם בשום צורה לחתום עליו בעצמם (בניגוד לחתימה על נייר, שבה מי שמכיר את החתימה שלך יכול לצייר אתה גם הוא). טכנית, מדובר על איזה טריק עם מספרים, שבו אתה אמור לדעת מספר אחד, ממש מיוחד, שאיתו אפשר לחתום על מידע, ולכל העולם אפשר לספר על מספר אחר, שאיתו מוודאים שבאמת אתה חתמת.
עכשיו חשוב לשים לב שמדובר במספרים קצת ארוכים (מאות ספרות עשרוניות) שלא ממש סביר שאנשים יוכלו לזכור. לכתוב אותו על נייר זה לא רעיון טוב, כי אם תאבד את הנייר, אתה במצב לא כל כך נעים. הבעיה הגדולה יותר היא שכל אחד יכול לחטט לך בארנק, להעתיק את הנייר, ולהזדהות בשמך. לא ממש שיפרנו כאן כלום לעומת כרטיסי האשרי שאותם חבר'ה העתיקו. אז מה עושים?
כאן עושים עוד קצת קסמים עם מספרים. אני יוצר שבב קטן, אולי בצורת דיסק-און-קי או משהו כזה שישמש אותי באופן הבא: אם אני נותן לו איזושהי הודעה הוא חותם עליה בשמי (ואז אפשר לוודא את החתימה הדיגיטלית ולהיווכח בכל שאני זה באמת אני). זו תעודת הזהות הדיגיטלית שלי, כרטיס האשרי הקסום שלי, מה שתרצו. מה שאני עושה איתה זה הולך לחנות מגיע לקופה עם מצרכים בסך 173 שקל ושם רוצה לשלם בכרטיס האשראי הקסום שלי. מחברים אותו לקופה שמנפיצה איזושהי הודעה אקראית, ובודקת האם המכשיר שלי הצליח לחתום עליה. אם כן, הקנייה מתבצעת.
אם מישהו יגנוב ממני את המכשיר אני בבעיה, אבל המערכת הזאת כן פותרת את בעיית ההעתקה של כרטיסי אשראי: למפתח הפרטי - המספר הקסום שאיתו אני חותם על הודעות ומוכיח את זהותי - אין לאף אחד גישה, גם לא למי שמחזיק את המכשיר הזה ביד. מי שפעם יכל להעתיק את כרטיס האשראי שלי, עכשיו יכול לתת למכשיר הזה כמה מספרים, ולגלות מה החתימות עליהם. הוא צריך לקוות שכשהו ילך לחנות וינסה להזדהות בשמי, הקופה תבקש ממנו לחתום על אחד המספרים שהוא יודע לחתום עליהם. בסיכוי של אחד למיליארד מיליארד מיליארדים הוא אפילו יצליח. בהצלחה...
כל העסק מתבסס על זה שאף אחד,
אבל אף אחד כולל בעליו החוקיים של המכשיר, לא יכול להוציא ממנו את אותו פרט מידע מיוחד. זה גם מה שנותן ה-TPM (שבעזרתו, לדוגמה, אפשר לבצע הצפנת הרדיסק מלאה בויסטה).
ההתנגדות לרכיבים מוגנים היא התנגדות ליכולות שעבדו עליהן באוניברסיטאות מובילות בעולם כבר עשרות שנים לייצר, בין שאר הדברים המגניבים, כרטיסי אשראי בטוחים מפני העתקה. (ושאר אמצעי זיהוי ותשלום דיגיטליים בטוחים, והצפנת מידע ותקשורת בצורה בטוחה מפני ציטוט, ועוד ועוד ועוד)
קריאה נעימה.