נשימה ארוכה אחת. מה אפשר לזכור מבנאדם, שניה לפני שהוא לא מצליח להגיד את המילה האחרונה הזו, כמו בסרטים? רק נשימה אחת ארוכה. מעבר לכל שטות, חשבתי שזה יהיה בלתי אפשרי ושהכל יהיה רק טוב. אפילו את הנשימה הזאת אני לא, באמת, רוצה לזכור. מכל הדברים שהיו לי איתו. מכל שטות ו"דאחקה" שהרצנו ביחד. נשימה אחת קטנה. בנוסף לנשימה זו היה מבט. חודר מצמרר. מבט שאי אפשר לכתוב עליו כלום, אבל אולי אפשר לכתוב הכל. הפך לסמרטוט בשר בשניה. לא סוחב... לא את הגופה, לא הלוויה, לא את אמא שלו, לא שום דבר. איך אסחב? אני כמוהו. לידו. הנפש שלו- שלי. הגוף שהיה לו- שלי. ומה הוא? סמרטוט בשר עכשיו. מה הוא היה? סמרטוט. אז מה זה השטות הזו? מוות טבעי בגיל כזה צעיר. לא מוכן יותר לוותר על שום דבר שלא קורה. כולנו שקרנים, צבועים, מתחפשים לאנשים טובים כדי לשרוד את עצמנו. סוף העולם היה מזמן והוא חוזר על עצמו שוב יום ביומו. למה הפכנו את עצמנו? אף אחד לא צדיק ולא יהיה ויקום אחד. חיים למען אינטרס אישי וברור. רק טוב רוצים שיהיה לעצמנו. מה טוב בטוב הזהץ הפכנו סמרטוטי בשר ללא נשמות איתיות. אח כואב לי, רחם עליי, אמא איפה את? תעזרי לי... אינטרסנטים חסרי כל ביקורת. מה למדתם מעצמכם שבאתם ללמד מרצונכם החופשי לעשות לאחר טוב? לא לכם. לאחר. לזה ששם. לסמרטוט בשר שיושב מולכם. מחפשי תמורה. ללא תמורה לא ייצא לנו כלום מכל העסק המסריח הזה. מה שיש זה מה שיש ואין טעם למה שאין לו טעם. לך תחפש טעם. לך תחפש ביקורת. לך תחפש חיים. שיהיו שלך וטובים לך ולא לאחרים כי לא תרויח שום דבר. זו ציניות. כל אחד יגיד כדי לא להשמע מטורף משוגע פסיכופת. מה הולך כאן,באמת,..???????????

מוקדש לחבר קרוב

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

וואו. צורת הכתיבה שלך גורמת לקורא לקחת נשימה ארוכה לפני הטקסט ולנשוף את האוויר בכל הכוח בסיומו. כעקרון זה קשה לי, אבל דווקא בטקסט הזה יש פה יתרון. טקסט קשה.