בכל מקום כתוב שנהלל והוא מושב העובדים הראשון בארץ, נוסד 1921 . והנה עדי שלחה לי צילום של שלט המוצב בבן שמן ליד בתי המושב הראשונים, ליד בית הספר החקלאי, (לא במקום בו נמצא מושב בן שמן כיום). השלט מדבר בעד עצמו אז מי בעצם המושב הראשון בארץ?

נתחיל מה'קבועים' הידועים במשוואה: [1] נהלל עלה על הקרקע בח' באלול תרפ"א והדיון אודות קבלת אופיו של הישוב נערך בחודש תשרי באותה שנה

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13007

[2] בן שמן קמה ב1911 כמושבת בצלאל התימנית, התפרקה כעבור שנתיים והפכה לחוות הפועלים והיכן שהוא בשנות העשרים הפכה למושב עובדים. וילקנסקי שהיה מנהל חוות בן שמן היה מהוגי רעיון מושב העובדים וחלק מאנשי החווה היו ממקימי נהלל.

http://www.shimur.org/article.php/a...cle.php?id=1133

והקושיה עליה יפול השלט [או שלא..] הינה תאריך המעבר של אופי הישוב בן שמן למושב עובדים.

אתר מפלגת העבודה והמועצה לשימור אתרים מציינים את 1922 כשנת ההקמה של מושב העובדים בבן שמן. חלק מן המקימים - היו מאנשי החווה [עד 1914?]. וילנאי מציין את שנת הפיכת 'בן שמן' למושב ב1921 תרפ"א. האם זהו מקור התביעה על זכות הראשונים?

השערה: האנשים עלו לקרקע וחיו כבמושב - ללא שיתופיות מלאה וללא הפרדה מלאה עוד לפני קבלת עיקרון המושב השתופי ע"י המוסדות. הם אימצו אותו בהמשך, לאחר נהלל אשר להבדיל תוכננה מראש להיות מושב עובדים.

ואכן, גם הפעם יש לו סברה הגיונית מאד, שלא ניתן להפריכה - הרי שאני יכול להעיד שאנשי כרם בן שמן מאמינים בכל ליבם שהם הם מושב העובדים הראשון. בשיחות איתם הם טוענים שהם הקדימו את נהלל.

ושתי אנקדוטות:

א.

שם מושב העובדים איננו "בן שמן" אלא כרם בן שמן. כך ניתן להבחין בין בית הספר הקרוי בן שמן, המושב הקרוי בן שמן, והמושב שעליו אנחנו מדברים - הקרוי כרם בן שמן. מדובר על קבוצת בתים קטנטנה (5 במקור, שהתרבו לכדי כ-20 כיום) הנמצאים כולם בתוך הגדרות של בית הספר. הם באמת הוקמו ב-1909 (פלוס מינוס 3 שנים) כמושבת אמנים תימניים, ע"י בוריס שץ. בצלאל הפסיקה את התמיכה בתימנים לאחר שנים ספורות, והבתים נותרו נטושים. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישבו בבתים הנטושים עובדים של בית הספר, והכריזו על עצמם כמושב עובדים. כאן נכנסת לתמונה הסברה ההגיונית של ישראלה.

הישוב פונה מתושביו במלחמת השחרור, ומגיני בית הספר - שהיו נצורים ומבודדים - אכלו את כל בעלי החיים שמתישבי המושב השאירו אחריהם. כששבו התושבים לבתיהם, לאחר המלחמה, מצאום הרוסים ובזוזים, והחליטו לחפש את עתידם במקום אחר. מדינת ישראל מסרה את קרקעותיהם החקלאיות למושבים החדשים שהוקמו בסביבה, לרבות המושב החדש בן שמן, שהוקם מעבר לכביש 443. את הבתים עצמם, ללא זכויות חקלאיות, העמידה המדינה למכרז, והם נמכרו במחירים זולים מאד. כך שהנה עוד זכות ראשונים - הם גם היו הישוב הקהילתי הראשון בארץ. כפר לא חקלאי.

הפקיד האחראי במשרד הפנים קרא לישוב "בן שמן תעשיה", בדומה ל"הרצליה פיתוח". איש לא מבין למה. בכל מקרה - זה היה שמו של הישוב, עד לפני שנים ספורות. בני הישוב (יש שם עדיין 2 משפחות מבני מושב העובדים, ההוא של 1920) דרשו לשנות את שמו, והציעו "קרן בן שמן",על סמך הפסוק "בית היה לידידי בקרן בן שמן", וכן בשל העובדה שהם בפינת (פינה=קרן) השטח של ביה"ס. שוב התעוררה טפשותו של הפקיד במשרד הפנים, אני מניח שפקיד אחר, והוא קבע שהשם יהיה כרם ולא קרן.

ב.

יש אדריכלית שעושה את התזה שלה, לקבלת תואר שני בשימור ארכיטקטוני בטכניון, על כרם בן שמן. טלפנתי אליה כדי שתספר לי קצת סיפורים. היא סירבה, וטענה שהמועצה לשימור אתרי התיישבות אוסרת עליה לספר. נדהמתי. כתבתי למועצה, ושאלתי אם "לגלות לציבור" זו לא בדיוק הסיבה לקיומם. הם הפנו אותי לתמר טוכלר, מרכזת השימור במחוז מרכז, שנמצאת בחופשת לידה. תמר טענה כי הסטודנטית צודקת, ובזה היא מסיימת את החופשה מהחופשה, ושבה להיות אם. כלומר - היא סיימה את הדיון באופן מוחלט. שתיהן - הסטודנטית ותמר - מבטיחות שיום יבוא והכל יפורסם. לא נותר לנו אלא להמתין.

על כרם בן שמן תוכל למצוא בהרחבה באשכולות הביצורים - הראשון בהם והאחרון (הנוכחי).

קבלתי מעדי ר. עוד צילום שמוסיף פרט (או סיבוך?) לנושא מושב בן שמן משנות ה-20
מדובר בלוח אבן עם ציון תרומתו של ברוך כהנא מראשוני "חובבי ציון" ברומניה להקמת מושב בן שמן.
הלוח נמצא ליד בית הספר החקלאי בן שמן. מצויין בו שהתרומה ניתנה בתר"ע (1910) לקק"ל להקמת המושב. אגב מושב כפר ברוך בעמק יזרעאל נקרא על שמו של אותו ברוך כהנא. אשמח לקבל פרטים נוספים על האיש שתרם כנראה את כל הונו לקק"ל למטרות התישבות בארץ.
פרט מעניין ונדמה לי לא כל כך מקובל, על הלוח מצויין בבירור גובה התרומה שלו להקמת בן שמן.

בן שמן - גלגולו של מקום

אדמות בן שמן נרכשו על ידן אליהו ספיר ויהושע חנקין, "ציידי הקרקעות" שתיירו בשנת 1904 באיזור לוד, מתוך כוונה לאתר אדמה לרכישה. הקרקע הפכה לרכוש יהודי בשנת 1905, והנקודה העברית הראשונה שהוקמה כאן ניצלה 100 דונמים מהשטח להקמת בית חרושת לתעשיית שמן. מכאן נגזר השם בן שמן, המרמז גם על משל הכרם, המשל המפורסם של הנביא ישעיהו: "כרם היה לידיד בקרן בן שמן..."



המפעל שיגשג והעסיק למעלה מחמישים עובדים, אלא שבשנת 1915 עלה באש ונשרף כליל. כיום אין מוצאים לו זכר, אך חברת ה מניות "עתיד", בעלת המפעל, המשיכה את דרכו בבית חרושת אחר, שהפך במרוצת הימים לבית החרושת "שמן" של היום.



אדמות בן שמן נרכשו על ידי קק"ל בשנת 1907. הנטיעות הראשונות היו של עציזית. אולם במהרה התברר כי גידול עצי הזית איננו מצליח, והמומחים המליצו לעבור לנטיעת עצי סרק - אורנים וברושים - וזאת בשטחים סלעיים ו/או תלולים שאינם ראויים לעיבוד חקלאי.



כבר עם תחילת רכישת הקרקע במקום תמכה קק"ל בנסיונות ההתיישבות בו. בתחילה הוקם מוסד חינוכי לתלמידי "בית הספר הלאומי לעבודת האדמה", רעיון שהגה ישראל בלקינד. אולם המוסד נסגר כעבור זמן קצר. בשנת 1908 הוקמה במקום חוות לימוד חקלאית, וכעבור שלוש שנים יסד בסמוך לה פרופ' בצלאל שץ כפר צורפים. קק"להעניקה שני דונם אדמה לכל אחת מעשר המשפחות שהגיעו מירושלים, מתוך כוונה לשלב במקום תעשיה זעירה וחקלאות. אולם גם נסיון התיישבות מקורי זה נכשל. היום נותרו רק מספר בתים שעדיין עומדים על תילם כמזכרת לימים ההם.
בשנת 1913 נבנתה חצר בן שמן, בסיועו של יהודי מרומניה, כפי שמעיד שלט השיש הקבוע בכניסה הראשית לחצר: "ברוך כהנא, מפלוישתי רומניה, הקדיש הונו בסכום של 6,000 ל"מ לקרן קימת לישראל, בשנת תר"ע (1910) ולאחריה לשם בנין המושב בן שמן."