כנגדי משמשת כתקדים..

הנאשם המשיך בערעור לבית המשפט העליון והפרקליטות ביקשה 60 יום כדי לגבש את דעה על הערעור...

האשמת מבקר עירייה ב"הזניה" - העלבה אסורה

מאת: משה ריינפלד |
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news1.co.il/img/envelop.gif]
| NEWS1.co.il



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news1.co.il/Thumbs/200/NFC-391231715679169.jpg]
עיריית ירושלים [האתר הרשמי]

נדחה ערעור של אזרח ירושלמי על הרשעתו בהעלבת מבקרת העירייה משום שהאשים אותה במכתב ב"הזניה" וב"שחיתות", והפיץ את המכתב

▪ ▪ ▪

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (יום א', 5.10.08) את ערעורו של יששכר בן חיים על הרשעתו בבית משפט השלום בהעלבת עובד ציבור לאחר שלח מכתבים למבקרת עיריית ירושלים, ובהם האשים אותה בשחיתות וכינה אותה זונה. בית משפט השלום גזר עליו קנס של 2,000 שקל, וחייב אותו לפצות את המבקרת ב-4,000 שקל.

מפסק הדין עולה כי בדוח מבקרת העירייה פורסמה ביקורת גם על פעולותיו של בן חיים. בתגובה שלח לה ב-16.11.04 מכתב תחת הכותרת: "הזניה מקצועית לא תקינה". בגוף המכתב נאמר, בין היתר: "יש תמורה לשירות הזנותי שהענקת". הכותב גם כינה את המבקרת זונה ואת דרך עבודתה "שירות מחליא, או הזניה מקצועית". לטענתו, העלימה מידע חשוב, בפרשנות "מגמתית זדונית וזנותית".

עוד כתב כי המבקרת קידמה, בין היתר, נורמות פסולות ומושחתות, פעלה בניגוד לכללי הגינות, ונתנה "שירות מחליא" תמורת קבלת טובות הנאה. העתק של מכתב שלח בן חיים למבקר המדינה, לראש עיריית ירושלים, למנכ"ל עיריית ירושלים, ליועץ המשפטי לממשלה ולתנועה לאיכות השלטון.

את המכתב מ-16.11.04 גם שלח לגורמים בעירייה באמצעות הדואר האלקטרוני שלהם. המבקרת, שנפגעה עד עומק לבה, הגישה נגדו על כך תלונה במשטרה.

העלבה בוטה ומשפילה

במשפטו לא הכחיש בן חיים כי כתב את המכתב ושלח אותו למבקרת ולשאר הנמענים, אך טען כי טענותיו כי התנהלות המבקרת נגועה בשחיתות, הן נכונות, ולכן אינן בגדר עלבון. הוא גם ביקש להוכיח את נכונות הדברים שכתב באמצעות הבאת עדים וראיות, אך השופט אלכסנדר רון דחה את בקשתו.

עוד טען כי בביטוי "הזניה מקצועית" לא כיוון למשמעותו המינית, שהיא אכן מעליבה, אלא ביקש להדגיש את טענתו כי התנהגות המבקרת הייתה נגועה בשחיתות.

בפסק הדין של בית משפט השלום נקבע כי מדובר ב"העלבה בוטה ומשפילה". השופט ציין כי לעניין זה אין צורך להידרש לשאלה אם הטענות במכתב על התנהלות המבקרת במילוי תפקידה הן נכונות, שכן האיסור על העלבת עובד ציבור חל גם כאשר מדובר בעובד ציבור שמונה שלא כדין או במבקר שכתב דוחות לא נכונים.

לא חשוב אם העלבון הוא דברי אמת

על כך ערער בן חיים לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שדחה את ערעורו, הסתמכו השופטים מוסיה ארד, דוד חשין ויהונתן עדיאל על פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט העליון (רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מ"י, מיום 13.8.08). פסק הדין דחה את ערעורו של אזרח שהורשע בעבירה של העלבת עובד ציבור בגין כרזה שהציב בפתח תחנת משטרה במשך שבוע, ובה האשים את אחד השוטרים בתחנה בשיתוף פעולה עם עבריינים וציין כי המשטרה לא צריכה "תפוחים רקובים".

בהלכה שקבע ביהמ"ש העליון נקבע כי "העלבה" של עובד ציבור חלה על מקרים חריגים וקיצוניים שבהם קיימת "ודאות קרובה כי הפגיעה הצפויה ממנה עלולה לא רק לפגוע בעובד הציבור כפרט, אלא גם לפגוע פגיעה ממשית וקשה באופן מילוי תפקידו הציבורי, ובכך לפגוע במערכת השירות הציבורי ובאימון הציבור בה".

עוד נפסק כי "מעשה 'העלבה' על-פי האיסור שבחוק הפלילי אינו מותנה בשאלה אם דברי העלבון משקפים אמת או שקר".

שופטי בית המשפט המחוזי ציינו כי בן חיים הטיח האשמות חמורות כלפי מבקרת העירייה, שלפיהן פעילותה כמבקרת הייתה זנותית ונגועה בשחיתות והפיץ את מכתבו לעובדי עירייה ולנמענים אחרים, דבר שהביא לפרסום הדברים גם בעיתונות. בנסיבות אלה, מתקיימת "ודאות קרובה" לפגיעה במבקרת העירייה ובמערכת השירות הציבורי, המקימה אינטרס ציבורי להרשעת בן חיים בעבירה של העלבת עובד ציבור.