09-11-2008, 14:54
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
|
|
זהו, שגם האמירה הזו של קיסינג'ר לא לגמרי נכונה.
היא נכונה כשלצד הסדיר מספיק לא-אכפת* ממטרות המלחמה כדי להרשות לעצמו להפסיד. דווקא תופעת הנצחון של הבלתי-סדירים עלתה בתקופה בה האיום עליהם קטן (בניגוד למשל למי שניצב מול הגרמנים במזרח אפריקה בתחילת המאה, או רחוק עד כדי, למשל, המרד הגדול, כיום מדינות, בפרט מערביות, לא נוהגות לטבוח את כל הגברים באוכלוסיה המורדת ולאנוס את כל הנשים). לפעמים, ה'גזר' יכול להיות מספיק צר כמו 'אני לא אטבח את *כל* המשפחות שלכם אם תפסיקו להילחם'. ולפעמים, כמובן, גם זה לא עובד. בד"כ התוצאה תלויה ביותר מגורם אחד. ברוטליות עשויה להיות מועילה או מזיקה למטרות הצד שמפעיל אותה, אבל גם כאן קשה לעשות הכללות על 'מתי בדיוק'.
ון-קרפלד, אגב, נוטה לסבור שיש שני דברים שעובדים - מקסימום כוח או מינימום כוח, ושום דבר באמצע.
*בפועל. אף אחד לא מתכוון להפסיד, כמובן. אבל יש הבדל בין הנחישות שהסובייטין הפגינו ב,נניח, מלחה"ע II ובנותיה וגם בפולין ואוקראינה, לזו שהפגינו באפגניסטן.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי
|