לילה ללא שקט עובר במוחו של האיש היודע כל. שוכב על גבו לשפת ים גואה וחושב: "האם יש תקווה כלשהי בעולם? או שחיים אנו חיינו ללא ברירה מתחילתם?". הרי הוא יודע כל, ומאיפה באו שאלות אלו למוחו? התשובה נמצאת בתוך מוחו שלו והוא אינו יודע זאת עוד.
אותו איש, ששמו היה דומה לשלי ושלך, אך עם הטיה שונה של הברות, התיישב לאחר אומרו את דבריו אלו בקול רם לחבריו, אשר ישבו מסביב למדורה, הנמצאת במרחק מה ממנו ואמר: "אני לא יודע את התשובה האמיתית לשאלה זו, אך אני יודע דעתי עליה. ומהי דעתכם?". בעודו מסתכל על שלושת חבריו, השיכורים למחצה מבקבוק אלכוהול זול. זרק לעברו חברו אבן חצץ קטנה וענה לו לשאלתו: " אין זו השאלה הנכונה אשר אתה שואל, אדוני. אתה צריך לשאול אם יש לנו תקווה כלשהי להגיע לאן שאנו חפצים בו, או שאנו מעדיפים להשאיר את עצמנו כבולים למטרות החיים הנדושות והטובות...
אותו איש, שאינו יודע כל, כמו שאנוכי חשב, הסתכל במבט עגמומי על חברו ואמר: "ומי אתה אשר תכריחני לחשוב את דעתך? אתה בדעותיך הישאר ואני בדעותיי!!!". חברו קם ממושבו והקים איתו את שאר חבריו ואמר: " אם כבודו מעוניין להמשיך בשטויות הללו, אנו נעזוב".
לפתע נשמע קול זעקה לעזרה מכיוון הים. גיבורנו המשיך להתיישב וחבריו הורידו בגדיהם ורצו במהירות לתוך המים, אל עבר הקול, החנוק במעט, אשר הגיע מהים. שרצו הם במי הים וחיפשו אחר האיש אשר קרא וצעק לעזרה. האיש התבונן בהם, קם ממושבו על החול והחל מהלך באיטיות אל עבר המים עם בגדיו. כאשר הגיע לשפת המים, זרק עצמו האיש אל המים והחל צולל במים, אשר כשעמד, היו מגיעים הם בקושי לברכיו. חבריו היו בתוך הים בחיפושים אחר אותו קול אשר לא נשמע יותר והוא לא שמע דבר מלבד המים השקטים החודרים לאוזניו וממלאים אותו במליחות קרה. מכסים את בגדיו ברטיבות ולחות אשר היו גורמים לאדם הרגיל לבהות במעשה ולשאול לשפיותו של אותו איש.
חבריו של האיש, השוכב על פניו על שפת הים, החלו בדרכם חזרה, מאחר שלא מילאו ידם בדבר ולא מצאו הקול הזועק. כאשר חזרו מצאו את חברם שוכב קפוא ומחוסר הכרה על החוף כאשר דפיקות לבו כמעט נדמו.
אותו איש יודע כל, ספק אם ידע משהו בחייו. אותם חברים ספק ידעו משהו מחייהם. אך אנוכי יודע להקשיב לקול הזועק האמיתי אשר נמצא בקרבם של הנוגעים בו. אם לא תיגע בו הוא יתפרץ לבד ובשקט שלא חשוב כמה תחפש, לא תמצא ואז תיפול המכה ה"לא צפויה". אנא שמרו על חבריכם הקרובים אליכם. ולא תאבדו את עצמכם לפני שתאבדו אותם.

נכתב בצבא. לא שוכתב בכוונה למרות הצורך העז....

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"