כשקמתי בבוקר היה לי חיוך מרוח על הפרצוף כג'וקר בקלפים
המשכתי יומי בהרגשה כה טובה, יא אללה החיים יפים
קיבלתי מילואים, חופש מהאזרחות לא יזיק לי
וואלה אין מה להתלונן, רק טוב לי

הכרתי מישהי חמודה בתחנת האוטובוס בשכונה
לפני העבודה הספקתי לשתות כוס קפה סבבה
נזכר שב"בוקר" אחרי הרבה זמן פגשתי את אמא
וקיבלתי חיבוק של מלך לפני צאתו לעולם החיצון

קניתי בגדים חדשים, הכרתי עוד אנשים
הגעתי מכנסיות לבתי כנסת ולסתם מקומות
הנמצאים שם ופה ומראים רק טוב שלא נמאס
ולפתע, כך פתאום, נפל עליי הנאחס

פתאום עצוב ללא סיבה מיוחדת וממשית
ושואלים אותי: "מה קרה?" ומסביר שלא אישית
רק אל תעלבו חס וחלילה על משהו
מה נפל עליי כך פתאום. כבר לא כיף

לא בא לי לעשות שום דבר, הכל עבר
איכשהו כבר לא טוב, למרות שהגישה קצת מוגבלת
ככה זה מגיע כשמחייכים בלי סיבה
עצובים בלי סיבה ורגש ממוקד
והנאחס נופל על כל אחד
לפחות יש חרוז......

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

קודם כל, אני חושבת שעשית צעד קדימה מבחינת הכתיבה. אתה כבר לא שבוי בהכרח בחרוזים, וזה יפה לראות.
אני רוצה לקחת אותך עוד צעד קדימה- נסה לכתוב משהו אחד ללא "שפת רחוב". סתם לשם הנסיון. אני לא חושבת שממקומי לייעץ לך איך לכתוב בדיוק, אבל זו הצעה שאולי תגרום לך להסתכל על אופן הכתיבה שלך בצורה שונה.

רק הצעה, אין לחץ

הצעה מעניינת... אקח זאת לתשומת לבי.
ושוב תודה

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

אני ממש רוצה פעם אחת לקרוא משהו שלך שהוא בלי חרוזים.
תנסה-זה יכול להיות מעניין, גם לך וגם לנו.

זה, בהחלט, עשוי להיות מעניין...

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"