21-06-2020, 13:21
|
|
|
חבר מתאריך: 27.06.11
הודעות: 110
|
|
הפלות ונפילות בקרבות האויר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שמגר שמתחילה ב "10 מטוסי חיל האוויר הופלו ע"י טייס פקיסטני-עובדה או דמיון ?"
מלחמת ששת הימים היתה הגרועה ביותר עבור חיל האויר בכל הנוגע לקרבות אויר, ובתוכה היום הראשון היה הגרוע מכולם. 16 מטוסים איבד חיל האויר בסה"כ במלחמה בקרבות אויר, 9 ביום הראשון, 5 ביוני. העובדה, שזו היתה המוצלחת ביותר בין מלחמות חיל האויר בכל שנות המדינה (אפשר להשוות את מידת ההצלחה רק למלחמת לבנון הראשונה, אבל אז התמודדנו מול אוייב אחד וחצי בחזית אחת) - רק אומרת עד כמה שולי, כמעט איזוטרי, נושא קרבות האויר בלוחמה האוירית, במיוחד באיזור שלנו וודאי מאז מלחמת העצמאות, שאחריה הוסר אחת ולתמיד האיום לתקיפות אויר הרסניות בעורף הישראלי.
יחס ההפלות ביום הראשון היה כנראה 1:3 ואולי פחות, ובכל המלחמה בערך 1:4. יחס נמוך זה לא חזר על עצמו לפני ואחרי, גם לא במלחמת העצמאות הבוכנתית. יתכן שטייס מוצלח אחד, ערבי או פקיסטני או מי שלא יהיה, ידע לנצל את זה, טס טוב במקום לברוח והצליח להפיל יותר ממטוס אחד. מי יודע.
עם זאת, למעט קרב אחד בעייתי בעיראק ביום השלישי למלחמה, בו הופלו שלושה מטוסים, בסך הכל אם בוחנים באובייקטיביות את הדברים, אין לבוא בטענות:
ביום הראשון, בו הופלו כל כך הרבה מטוסים ישראליים על ידי מטוסים ערביים, ההוראה לטייסי חיל האויר היתה חד משמעית - לא לפנות לאיום אוירי עד שלא משלימים את משימת התקיפה, אפילו אם יושבים לך על הזנב ואתה בסכנת נפילה. סיבת ההוראה מובנת מאליה - חיוני היה להשלים את המכה האוירית ואת ניטרול חילות האויר הערביים, גם במחיר נפילות. רוב הטייסים, אולי כולם, צייתו להוראה החד-משמעית הזו - שהיתה תקיפה כמו הוראת דממת האלחוט - ולכן חלקם היוו כמעט ברווזים במטווח עבור טייסי אוייב שהצליחו להמריא ולתקןף. לכן לא ניתן "להאשים" את הטייסים שהופלו - שנהגו בדיוק לפי ההוראות הברורות והנוקשות שקיבלו.
בניקוי רוב מטוסי היום הראשון ותוך הכרה בכך שהנפילות בעיראק נבעו מכך שאולי ניתן היה לתכנן את המבצע כולו טוב יותר - יש בסה"כ 3-4 נפילות נוספות במלחמה, מה שמביא את יחס ההפלות לערכים לגיטימיים יותר, במושגי חיל האויר.
יום טוב.
|