מרגרט אטווד (Margaret Atwood) נולדה ב-18 בנובמבר 1939) היא סופרת קנדית, משוררת, מבקרת ספרות פורה ופמיניסטית, פעילת סביבתנות ואקטיביסטית. אטווד זכתה בפרס מאן בוקר ובפרס ארתור סי קלארק, הייתה מועמדת לפרס המושל הכללי בקנדה שבע פעמים, וזכתה בו פעמיים. היא ידועה בעיקר בשל עבודתה הספרותית, אך גם שירתה מוערכת ביותר. מקור ההשראה לרבים משיריה הוא מיתוסים ומעשיות, שעניינו אותה בצעירותה. אטווד גם פרסמה סיפורים קצרים בכתב העת פלייבוי.

מרגרט אטווד נולדה באוטווה שבאונטריו. היא השנייה בין שלושת ילדיהם של קארל אדמונד אטווד, אנטומולוג, ומרגרט דורותי קיליאם, דיאטנית ותזונאית. בשל מחקרו המתמשך של אביה באנטמולוגיה, שהתה אטווד חלק ניכר מילדותה במקומות נידחים בצפון קוויבק ונדדה בין אוטווה, סולט סנט מארי שבאונטריו וטורונטו. היא לא למדה באופן סדיר בבית הספר עד להיותה בת 11. היא נעשתה "תולעת ספרים" בסוגות של ספרות יפה, ספרי המסתורין שיצאו בהוצאת הכיס "דל", מעשיות האחים גרים, סיפורי חיות קנדיים, וספרי קומיקס. היא למדה בבית הספר התיכון ליסייד שבליסייד טורונטו וסיימה את לימודיה בשנת 1957.

אטווד החלה לכתוב בגיל 6 ונוכחה לדעת שהיא רוצה להיות סופרת בגיל 16. ב-1957, היא החלה ללמוד באוניברסיטת ויקטוריה שבאוניברסיטת טורונטו. עם מוריה נמנים ג'י מקפירסון ונורטרופ פריי. היא סיימה את לימודיה לתואר הראשוןב-1961, חוג ראשי באנגלית וחוגי משנה בפילוסופיה ובצרפתית.

בסתיו 1961, לאחר שזכתה במדליית פראט לספר שירה שיצא בהוצאה עצמית, החלה ללמוד לתואר השני בקולג' רדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בעזרת מלגת וודרו וילסון. היא קיבלה תואר שני מרדקליף ב-1962 והמשיכה ללמוד באוניברסיטת הרווארד במשך שנתיים נוספות, אולם מעולם לא סיימה כי לא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה, בנושא "הרומן המטפיסי האנגלי". היא לימדה באוניברסיטת בריטיש קולומביה (1965), באוניברסיטת סר ג'ורג' ויליאם שבמונטריאול (1967 - 1968), באוניברסיטת אלברטה (1969 - 1979), באוניברסיטת יורק בטורונטו (1971 - 1972), ובאוניברסיטת ניו יורק, שם כיהנה כפרופסור ומופקדת הקתדרה על שם ברג לאנגלית.

אטווד נישאה לג'ים פולק ב-1968, ממנו התגרשה ב-1973. מעט אחרי שעברה לאליסטון שבאונטריו, בצפון טורונטו, החלה לנהל מערכת עם גרהם גיבסון. ב-1976 נולדה בתם (לגיבסון היו שני בנים מנישואים קודמים). אטווד שבה לטורונטו ב-1980. היא חילקה את זמנה בין טורונטו לאי פלי, שבאונטריו.

אטווד וגיבסון חברים במפלגת הירוקים של קנדה ותומכים בולטים של מנהיגת מפלגת הירוקים, אליזבט מאי. לאטווד יש דעות מוצקות בנוגע לסוגיות סביבתיות, והיא הפכה את ביתה למנצל אנרגיה באופן יעיל יותר - במקום מיזוג אווירהיא התקינה סוככים ואשנבים פתוחים בביתה. היא ובעלה משתמשים במכונית בעלת הנעה היברידית כאשר הם נוהגים בתוך העיר. אטווד היא גם פמיניסטית מאוד פעילה.

(מרגרט אטווד, מתוך "ויקיפדיה")


מרגרט אטווד היא בלי ספק אחת הסופרות הבולטות של זממנו. היכולת הספרותית שלה, רעיונותיה השונים והמרתקים, הדמויות החיות, מיצבות אותה כאחת הסופרות המוכשרות של ימינו.

אחד הדברים המעניינים מאוד באטווד הוא מגוון התחומים השונים והנושאים השונים עליהם היא כותבת.

לצורך הדוגמה, הבאתי ביקורות על ארבעה מספריה השונים:

"הכלה השודדת" – ספר אנושי שמרכזו ועלילתו נפש האדם והתרחשותו העיקרית היא בלב הדמויות.

"לטענת גרייס" – רומן חצי היסטורי, תקופתי.

"בז וניאלה" – סוג של מדע בדיוני עתידני.

"המתנקש העיוור" – סאגה משפחתית תקופתית.

הגיוון בכתיבתה של אטווד רב, אבל בכל הספרים עובר קו משותף – הבנתה הרבה את נפש האדם (ובעיקר האשה ) ויכולתה להיכנס אל לבבות הקוראים בהכניסה אותם אל לבבות הגיבורים.

ההשפעה הנשית על ספריה של אטווד מורגשת רבות – דמויותיה הן לרוב נשים, חזקות, חלשות ומה שבאמצע, ולכן התמונות אותן היא מציירת, בין אם אנושיות, תקופתיות או משפחתיות, מתוארות תמיד מתוך ראיה נשית וזווית נשית על מאורעות, יחסים ותפיסות.

בלי ספק אחת הסופרות החביבות עלי.

מה איתכם? מי קרא? מי קורא? מי מרים את הכפפה? הוסיפו את הביקורות שלכם, על הספרים הנ"ל ועל מרגרט אטווד בכלל...