ה"רומן" השני של גיל חובב, שבא עשר שנים אחרי "מטבח משפחתי", מציג לקורא את עלילות גילי (AKA "קודילו"), בן הזקונים הקטן, הפוזל והמפונק של משפחת חובב, נצר למשפחת בן יהודה המיתולוגית, ובעל משפחה מרתקת, חמה, מטורפת ומקסימה.

בספר מרוכזים 22 סיפורים, שאת כל אחד מהם מלווה מתכון.

הספר הזה הוא אחד הספרים הכי מלאי אהבה שקראתי אי פעם. מכל משפט ומשפט, מכל דמות ודמות, מצטיירת האהבה הגדולה של בני המשפחה האחד אל השני, ובמיוחד אל ילד "קטן, פוזל ולא חכם" אחד, בארץ ישראל (וירושלים בפרט) של שנות ה 60.

הסיפורים, אחד אחד, נותנים לקורא להיכנס לרגע אל תוך אז, אל החיים היומיומים של משפחה לא עשירה במיוחד, אבל עשירה להפליא בסיפורים ששלובים באופן בלתי הפיך עם ההקמה של המדינה.

והדמויות, יאי, הדמויות. מומה, אשתו של בנסיון (בן ציון, הוא איתמר בן אב"י), שמפיה יוצאים משפטים כמו "ומה? ניתן להקבצנים נעלים לא מצוחצחות? מה יחשבו עלינו אז?!", "לא תחשוב שאינני יודעת שרחצת רק במים. חזור למישכלה ושטוף ידיך היטב!", "לא תבכה, קודילו, לא תבכה, לא תשבר את ליבי" (מי, מי יכול לעמוד בפני משפטים כאלו? יכולתי לקרוא אותם שוב ושוב כל היום);
הדודה ראומה אלדר ובעלה דויד ("זו ראומה אלדר!" הוא הודיע לירושלמי המבוהל והוסיף בגאווה "ואני בעלה. היית מאמין שאני נשוי לשעון הדובר? בגלל זה לא איחרתי מעולם!");
הדודה הדסה, הקוזקית מקיבוץ רביבים שבתה דפנה (ערמוני) אוהבת לאכול חיפושיות זבל;
הדוד עמי, "השריף של אילת" שמושיע אותה בהשלכת סוכריות ממטוס;
הדודה רינה שמלמדת את גילי איך (לא) לעשן;
הדודה שודיא, "תיימניה ירושלמית ובלתי אמפיבית בעליל";
שלושת בעליה של דרור(ה) אמו של גילי;
הדודה פורטונה, ספרדיה של העולם הגדול ומפרגנת גדולה ("או! הנה הילדים. קומו, קומו חמודים, שנראה אם נשארתם גמדים או שסוף סוף גדלתם");
הדודה חווה, שכל השוטרים של טבריה מאוהבים בה ושילדיה, אודי ותמי, פראים טבריינים, מלמדים את גילי ואחיו איתמר ("בוני", או "איתמר הקטן", בניגוד ל "איתמר הגדול" של רינה, שאת נעלי הצבא שלו מרככים בדריסה) איך משתינים מהיציע בקולנוע;
הדודה דולה, בתו של אליעזר בן יהודה, בת שמונים במיני ועקבים, "יקרה ואהובה ומצחיקה עד לב השמיים - הייתה קמצנית לתפארת", ובעלה מקס שמגישים לאורחים גבינה כחולה ומתגאים כי "אין זו רוקפור צרפתית יען כי אלו עולות כסף רב. מקסי קונה גבינה אמריקאית רגילה ואנחנו שמים אותה בהמקרר עד שתכחיל. הן עובש זה עובש ואין זה משנה אם נולד בצרפת או בניו יורק";
ועוד עשרות דמויות, צבעוניות, יפות, גיבורות, אוהבות, שמחממות את הלב עם כל משפט ומשפט.

השפה, העברית המיוחדת והמעניינת שמלווה את כל הספר כולו, יכולה אולי להסביר כיצד גדל אותו בן זקונים והיה לסופר מחונן, שתענוג לקרוא כל סיפור וסיפור מהסיפורים שלו.

והמתכונים? חלקם מבריקים ומרתקים, חלקם לא ממש מגלי עולם, אבל כולם חלק אינטגרלי מהספר, וככאלה נראה לי נורא כיף לקרוא את הספר עם איזה משהו טעים מאחד המתכונים בצד (הייתי מנסה, אבל לא ממש יש לי פה את הרכיבים )

אז מה בקיצור? בקיצור - תמצאו. תקראו. נראה לי שתאהבו.


"סוכריות מהשמיים" - גיל חובב, הוצאת "קרפד" ו"מודן הוצאה לאור".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.text.org.il/07_covers/0715031.jpg]

תודה יקירה- נוסף לארכיון

כמו הספר הראשון שלו "מטבח משפחתי", נהנתי נורא
גיל חובב כותב מצויין, קולח ומעשע (במיוחד הסיפור עם קרוב המשפחה "העשיר" והמתכון לביצים). ספר שמתאים לכל המשפחה.

מצטרפת להמלצה החמה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."