23-09-2008, 23:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
|
על תחרויות ועל מפסידים
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "יש כלל שאומר שכל מי שמתכנן משהו בארץ חייבים הוא או בנו לפוצץ משהו אחר לפני כן??"
מוסד התחרות הארכיטקטונית הוא מוסד ממש ותיק. שמעתי סיפור, מעניין, שאפילו כפת הסלע היא תוצר של משהו דומה לתחרות ארכיטקטונית. מהסוג הפתוח - כלומר, מי שרוצה להשתתף - שיבורך.
היו בארץ לא מעט תחרויות חשובות, ובתקופת שנות השלושים זה היה ממש מהותי, שכן הגיעו לארץ המון עולים עם תואר בארכיטקטורה, ואיש לא הכיר אותם, והתחרויות הללו נתנו להם צ'אנסים.
מאז העסק מאד בירידה, אבל אגודת האדריכלים מנסה ככל שאפשר להחיות את פארו. שמעתי לא מזמן תזה, עליה סיפרה לי דווקא אדריכלית ותיקה, שאומרת כך: בבתי ספר לכלכלה, כשרוצים להביא דוגמא לעסק שבו כולם מפסידים, הם מביאים את התחרות הארכיטקטונית:
המפסידים עבדו קשה, ובחינם. הזוכה עבד קשה, הימר, ולבסוף הוא מקבל שכר טרחה רגיל. כאילו לא היתה תחרות. הקליינט מקבל חתול בשק, ולא יכול לשנות את התכנון.
וזו גם התשובה לשאלה על המפסידים - נאדא. כלום. גורנישט. זירו. במקרה הטוב מישהו יעשה תערוכה של ההצעות, והן תישכחנה אחר כך.
מצד שני - יש באמת כמה יצירות מופת שנבנו לאחר תחרות: המוסדות הלאומיים (רטנר), ביהמ"ש בתל אביב (רכטר), מוזיאון ת"א (איתן וישר), ככר דיזנגוף (ג'ניה אוורבוך), בנין הכנסת (קלרווין), מוזיאון ישראל (מנספלד), בית הספרים הלאומי בגבעת רם (ארמוני ואחרים), ביהמ"ש העליון (רם ועדה כרמי), משרד החוץ (קולקר), ביהמ"ש בחיפה (חיוטין), בנין הממשלה בבאר שבע (להב), המוזיאון ביד ושם (ספדיה), ועוד. |
ראשי
צ'אט
ואז הכנס את הלינק המבוקש לחלונית שתפתח.
מצב כלאיים
