לאן נעלם דו"ח מרידור?

מאת עמוס הראל

הכנס שאירגנה עמותת "יד לשריון" בלטרון לפני שבועיים העלה על הדעת מפגש של מסדר נאמני האימפריה הבריטית. בזה אחר זה עלו לבמה קצינים בכירים בדימוס ובלהט נשבעו אמונים לטנק, בהעדיפם אותו על המטוס. לאנשי השריון הוותיקים, אלה ששיבה זרקה בשיערם מזמן, היה כישלון ישראל בלבנון לפני שנתיים הוכחה ניצחת לחשיבות כוחות היבשה. אלמלא הוזנחו ונדחקו הצדה לטובת אמון מופרז ביכולתו של חיל האוויר, נטען, היו תוצאות המלחמה אחרות לגמרי.

הטיעונים הפליגו למחוזות תמוהים משהו, כשכמה מהדוברים התרפקו על הישגי מלחמת לבנון הראשונה - זו של 1982 עם אריאל שרון, כביש ביירות-דמשק והטבח במחנות סברה ושתילא. בקצב הזה, בתוך עשר שנים יקום מישהו להסביר שעמיר פרץ היה גאון ביטחוני שהקדים את זמנו.

אבל מעבר לנוסטלגיה, קציני השריון מעלים סוגיה חשובה, שאינה זוכה כמעט להתייחסות ציבורית או תקשורתית. החוכמה המקובלת בישראל בעקבות מלחמת לבנון השנייה גורסת, שהעדפת האש (חיל האוויר) על התמרון (טנקים) נכשלה. מאז המלחמה חידש צה"ל במרץ את אימוני עוצבות השריון.

ועם זאת, שאלות רבות נותרו פתוחות: האם באמת מסוגלים הטנקים להתגבר על כוחות נ"ט מאומנים, שברשותם טילים ("קורנט", "מאטיס") שכבר הוכיחו שביכולתם לחדור את השריון הישראלי? האם יש לצבא די כוחות כדי לבצע תמרון מכריע בשתי חזיתות, כמו סוריה ולבנון, במקביל? כמה זמן מסוגל העורף לספוג התקפות מסיוויות כשבחזית נמשכת ההתכתשות בין הצבאות ולישראל אין עדיין מענה מספק לטילים, מהקטיושה ועד הסקאד?

צה"ל, המתחבט בסוגיות הללו, טרם הגיע למסקנות מגובשות בקשר לאחדות מהן. ביבשה, למשל, מתלוננים עדיין על קיפוח בהקצאת משאבים בהשוואה לחיל האוויר. האם לא צריך להעדיף את שדרוג המיגון לטנקים ולנגמ"שים גם במחיר דחייה של שנה בהצטיידות במטוסי קרב חדישים?

מעורבות הדרג המדיני בדיונים מסוג זה אינה רבה. שר הביטחון, אהוד ברק, בקיא בעניין, אבל מעטים השרים היכולים להראות התמצאות דומה בשאלות היכולות להכריע את גורל המלחמה הבאה, אם תפרוץ.

על רקע זה בולטת ומטרידה פרשת היעלמות דו"ח מרידור על תפישת הביטחון הישראלית. צוות מומחים בראשות דן מרידור הגיש את הדו"ח לפני כשנתיים וחצי, בשלהי כהונת שאול מופז כשר הביטחון. מאז הספיק מרידור להציג את מסקנותיו והמלצותיו לראש הממשלה, למחליפתו המיועדת, לשלושה שרי ביטחון, לקבינט (בשלוש ישיבות נפרדות), לשני רמטכ"לים, לפורום המטה הכללי ולגופים ביטחוניים אחרים. רובם שיבחו את המסמך - שהוא ניסיון שני (הראשון הופסק לפני כעשור) לעדכן את תפישת הביטחון שניסח דוד בן-גוריון בשנות ה-50.

אולם בחצי השנה האחרונה הדיונים במסמך הוקפאו למעשה. סיבה של ממש לא ניתנה, אך כעת קשה להניח שהתפישה החדשה תאושר כאשר אהוד אולמרט עומד בראשות הממשלה. העיכוב נובע מצירוף של כמה גורמים: ברק מסתייג מההמלצה בדו"ח (שאותה אימצה גם ועדת וינוגרד) לחזק את המועצה לביטחון לאומי. במטכ"ל יש השגות על נטיית הצוות להעדיף שימוש באש מדויקת על תמרון. יש הסבורים, שעבודת הצוות מחייבת עדכון של ממש בעקבות לקחי המלחמה בלבנון. ברקע יש כנראה גם נימוקים הקשורים יותר לתחום הפסיכולוגיה. פוליטיקאים, כמו גנרלים, מעדיפים להשאיר לעצמם מרחב גמישות גדול ככל האפשר. מסמך כתוב, המאומץ בידי הממשלה, עשוי להגביל אותם ולכן מעורר בהם רתיעה. בסוף עוד יצוץ מישהו בתקשורת וינסה לשפוט אם עמדו בסטנדרטים שהם עצמם אימצו.

התוצאה לפי שעה היא, שישראל נשארה בתפישה מימי בן-גוריון, שאמנם שירתה אותה נאמנה עשרות שנים, אך בוודאי מחייבת כמה עדכונים.

מרידור איננו לבד. בכל הנוגע למסקנות הקשורות בתחומו, הדרג המדיני קבר את שני דו"חות וינוגרד וגם את מסקנות ועדת ליפקין-שחק, שאולמרט מינה כדי להפגין יחס כבד-ראש לכאורה לדו"ח וינוגרד הראשון, בטרם יפורסם השני.

ובכל זאת, לנוכח הניסיון הזה, קשה להאמין שאנשי ציבור רציניים יסכימו בעתיד להתמנות לוועדות דומות, אם זה היחס להמלצותיהם.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1025254.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

היא שמדובר בדו"ח שמסווג 'סודי ביותר', לא בהכרח עם סיבה, ואורכו למעלה משלוש-מאות עמודים. לפיכך, כל הדיון הציבורי נשען על עד מפי עד, במקרה הטוב, ולרוב העוסקים בדיון אין מושג מה כתוב שם חוץ מהצהרות כלליות מאוד. יתרה מזו - כשמדובר בדו"ח ארוך שכזה, הסיכויים ששר הבטחון או ראש הממשלה באמת קראו אותו, די קטנים. מן הסתם האישור מתבסס על תקציר המנהלים. אני מכיר אדם אחד שקרא את הדו"ח המלא, והוא טוען שאין בו בשורה כה גדולה - אבל היי, אני לא קראתי אותו בנתיים, אז גם מה שאני אומר זה עד מפי עד.
בכל אופן, הרעיון לפיו 'תפיסת בטחון' היא מסמך סודי ביותר שאף-אחד לא אמור לדעת מהו, נראה לי מופרך קצת, כמו מה שדייב בארי אמר על קיסינג'ר, שלמען בטחון המידע הוא כתב את מדיניות החוץ של ארה"ב על תחתוניו וסירב להראות אותה לאיש, אולי חוץ מכמה בחורות שיצא איתן לדייט.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

ועם זאת, שאלות רבות נותרו פתוחות: האם באמת מסוגלים הטנקים להתגבר על כוחות נ"ט מאומנים, שברשותם טילים ("קורנט", "מאטיס") שכבר הוכיחו שביכולתם לחדור את השריון הישראלי?

חד משמעית: כן.
אולי השאלה היא לא "האם מסוגלים הטנקים..." (שאגב, מוגנים טוב בהרבה כנגד איום הנ"ט מאשר בכל מלחמה קודמת), אלא "האם מסוגלת זרוע היבשה...". אולי יזכרו כאן פעם שלחימה זה לא עניין חד-זרועי או רק לאמל"ח מיוחס כזה או אחר. כל מה שצריך זה אימונים, אימונים ועוד טיפ טיפה אימונים בשת"פ בין חילי. כשכל מ"כ ידע לעבוד מול ארטילריה (ממרגמה 60 ועד למנתץ), כשפק"לי עשן יכנסו לפקודות וכשהחרמ"ש יתפוס סוף סוף את מקומו הראוי בשדה הקרב, כמה חיזבאלונים עם קורנט לא יהוו אתגר גדול מדי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

זו המהות של מה שנכתב?

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby