(ראשית, אני רוצה לציין שאני כותב באתר תחת כינוי אחר כבר מספר שנים, אבל בשביל אשכול זה העדפתי לפתוח משתמש חדש).

אני כיום תלמיד כיתה י"א. לפני 5 שנים בערך (כיתה ו'), הייתי מאוהב בילדה מהכיתה שלי, ואני חושב שזה היה הדדי (הייתי פצפון, אבל אהבה אמיתית לא שוכחים ). גם הקשר בינינו היה קשר חם.
בשנה שאחרי, עברנו לחטיבה. הכיתה הקודמת התפזרה בין הכיתות השונות. גם הקשר בינינו התפרק.

מאז, לא אהבתי אף אחת אחרת. למרות שאנחנו באותו ביה"ס, לא יצא לי לראות אותה הרבה מאז, (או שפשוט לא הייתי מודע אליה), שלא לדבר על לדבר איתה. והאמת, שגם לא הקדשתי לה בכלל מחשבה. זה כאילו לחצתי על המתג במוח בהקשר שלה, וכיביתי אותו.

רצה הגורל, והשנה הכיתה שלה צמודה לכיתה שלי. משמע- אני רואה אותה כמעט כל יום במסדרון. בהתחלה, כשהייתי רואה אותה, הייתה לי תחושה מוזרה, כמו צביטה קטנה. אבל, מאז הרגש הולך ומתחזק.
אני מאוהב בה מחדש.

אבל, מה שבאמת מכאיב לי ואוכל אותי מבפנים, היא העובדה שכלום לא יכול לקרות בינינו. משתי סיבות:
1) לא דיברתי איתה כבר כמה שנים טובות.
2) יש לה חבר.
אני אפילו לא יכול לדעת מה היא מרגישה כלפי, או האם היא בכלל מרגישה משהו.

מאז, אני רק סובל. אני לא ישן כמו שצריך, כל הזמן חושב עליה, והתחושה הכללית לא טובה. אפילו יציאה עם החברים (שלא יודעים מה אני מרגיש) לא עזרה לשפר את ההרגשה.

מצד אחד, אני לא רוצה לאהוב אותה, כי אני יודע שרק כאב ותסכול יכולים לצאת מהאהבה הזו. מצד שני, הלב לא מרפה.


אני אובד עצות. מה עלי לעשות?

היי, סאמוואן.


אתה מתאר סיטואציה לא קלה המביאה אותך לתסכול רב.
אנחנו נוטים לעיתים להתפס על אובייקטים מהעבר שמתקשרים לנו לתמימות, חום וכאלה שדומה שאינם.
אני יכולה להבין את תחושותיך, ובאמת חושבת שכדאי שתשים רגע סטופר לרגשות ותחשוב.

נקרא לילדה דנה, כדי שיהיה לי קל להתייחס אליה בשם.

סביר להניח (ואפשר להבין אותה) שדנה המשיכה בחיה.
אותם אובייקטים מהעבר, יכולים להתקשר באותה מידה גם ל"טיפשות" ולחטוף פג תוקף.
היא גדלה, ודאי השתנתה, יש לה חבר וגם עיסוקים שאינך מכיר.

בגדול, אני לא ממש יודעת אם אתה מאוהב בדנה האמיתית של היום, כיוון שאינך מכיר אותה.
בדיוק מהסיבה הזו, אני אפילו לא חושבת שכדאי שתנסה להפריד אותה מחבר שלה.
יכול להיות שהייתי לוקחת אותה באחת ההפסקות, בוחנת את תגובתה, מעבירה איתה עשר דקות של נוסטלגיה, אבל אני לא חושבת שכדאי שתתפס יותר מידי על אהבה נושנה מעין זו.

לפעמים כדאי לשחרר, באמת. יתכן שאתה נועל הזדמנויות אחרות בשם העיקשות.
זה לא בריא, ידידי.

לעיתים, אנשים משתנים.

אני באמת שחושב שאתה לא מאוהב בה. אתה מאוהב במי שהיא הייתה. אתה מאוהב שמה שהיה בינכם. אתה מאוהב ברעיון עצמו: קשר, זוגיות, אהבה הדדית.

במשך כל הזמן הזה שלא דיברתם קרו שני דברים:

הראשון, לא אהבת אף אחת אחרת. אבל - גם לא אותה. כלומר, לא אהבת באמת אף אחת. אני חושב שעכשיו, מכשראית אותה שוב - אתה משליך את הרצון שלך לקשר ולאהבה - על האהבה הקודמת.

השני, היא השתנתה. עד כמה? לטובה או לרעה? מתאים לאופי שלך או לא? אתה לא יודע. תחשוב על זה. אתה מאוהב מישהי שאתה לא מכיר אותה, למעשה. המשמעות היא שאתה מאוהב במי שאתה חושב שאתה מאוהב בה - אתה מאוהב במי שאתה מכיר.

לתוך הסלט הזה - יש עוד עובדה. יש לה חבר. יש לה כבר קשר. אהבה. זוגיות. היא בחרה כבר במי שהיא רוצה. אני חושב שאתה צריך לכבד אותה - ואת עצמך - ולהניח לה.

אוליי, אתה צריך למצוא את המתג ההוא וללחוץ עליו שוב...

(הודעה זו מיועדת לשניכם)
אני מבין את הדעה שלכם, ומסכים איתה.

הבעיה היא שאני לא מסוגל לחשוב על אף אחת אחרת, בעצם על שום דבר אחר.
תמיד יש לי את הספק הקטן (למרות שבפנים, אני יודע שהסיכוי שהוא באמת נכון ואמיתי, קלוש ביותר), "ומה אם היא עדיין כמו שהיא הייתה?... האם בפנים, יש סיכוי שהיא עדיין אוהבת אותי, אפילו אם זה מודחק עמוק- עמוק?..."

הייתי רוצה להתנתק מהרגשות האלה. באמת. הם לא תורמים לי לכלום, הן בגלל שהם גורמים לי להרגיש כ"כ רע, והן בגלל שזה לא נותן לי סיכוי להתחיל עם מישהי אחרת, או לפתח אהבה חדשה כלפי מישהי אחרת.

אבל אני לא יודע איך להוציא את עצמי מהמחשבות האלה. ולכן פניתי לפורום. סיפרתי את הסיפור לא כי חשבתי שיהיה פתרון קסמים לבעיה, אלא כי רציתי לתת אור, כדי שתוכלו לתת לי את הפתרון הנכון והחכם ביותר לתסביך הכ"כ מעיק על זה, ואולי אפילו כדי שתוכלו לייעץ לי מה לעשות בהמשך.


נ.ב, הכי קל לומר "פשוט תן לה ללכת". ההבדל בין אמירה לעשיה הוא עצום.

נכון תמיד הכי קל לומר את זה - אבל, זה עדיין הפתרון ההכי נכון. אוליי, בגלל זה - גם הכי קשה רגשית.

כמו שאמרת - אין פתרונות קסם. יש רק פתרונות כואבים, קשים, שמצריכים זמן, כאב וחוסן נפשי. כמו רוב הדברים שקשורים בענייני הלב.

אני אגלה לך סוד.


בעברי הייתה לי אהבה גדולה מאוד לבחור מסויים, לא קרה לי לפניה ולא אחריה שום דבר שדמה לזה.
זו הייתה חוויה מפוצצת, באמת. משהו עצום.
גוף הסיפור פחות משנה, מה שיותר רלוונטי זה הרגע שבו הבנתי שדי.
מעבר לחויה, להרגשה, לאדרנלין המטורף, מעבר לשיחות העמוקות איתו בנושא, מעבר לקרבה, שנינו ידענו שזה לא בריא (בהתאם לאותן נסיבות שהיו דאז).
לקח לי המון זמן לעכל שלא שאנחנו לעולם לא נהיה זוג, כמו שחלמתי ורציתי.
אבל ברגע שקלטתי שהוא לא טוב -לי-, ש-אני- מאוכזבת, שרע -לי-, אז שמתי סטופר.

כי שום גבר בעולם יגרום -לי- להרגיש רע.
וזו עבודה עצמית מטורפת. מטורפת. אני יודעת כמה זה קשה, קל וחומר אילו באמת היה בניכם קשר מוסף מהדיסקונקשן שיש עכשיו.

אני יצאתי מהסיפור שלי מחוזקת בסך-הכל.
עשיתי חושבים וגיליתי שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי, שאני אוהבת אותו, שהוא האושר שלי, שאני מוכנה לתת המון ולהקריב המון למענו. באמת. אבל גם הבנתי שאני אוהבת -אותי- ושאני חשובה גם -לי-, ושאם זה לא הולך ביני לבינו, אז יעשה לי טוב אם הוא יבחר ב-עצמו- ואני אבחר -בי-, וככה נצא מורווחים, על אף ההפסד ה'זוגי'.

מבין?
עניין של הסתכלות.
קח הכל ותעשה רה-פרספקטיבה, תגלה המון.

לעיתים, אנשים משתנים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מה, לא?

לעיתים, אנשים משתנים.

בטח שכן,יקירתי. תענוג להסתכל על התשובות שלך,ועל סגנון הכתיבה.

מה שלא הורג אותנו,מחזק אותנו,בדיוק כך.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

לעיתים, אנשים משתנים.

החלטתי שבמקום להתעסק כל היום באהבה (?) הזו, שרק גורמת לי לסבל, אני אקח את עצמי בידיים.

אני משתדל להיות כמה שיותר עם חברים, ומנסה לחשוב עליה כמה שפחות.

בנוסף, מחר אני חוזר לתנועת הצופים (לאחר גלות ארוכה בת מספר שנים...), אפילו שגם היא שם... אני מקווה שזה לא ישפיע על "תהליך ההתאוששות" שלי

באופן כללי, מאז שפרקתי את מה שהיה לי על הלב (בכל זאת, פורום מה שבלב ), אני מרגיש שהתחושה הכללית הולכת ומשתפרת.

עדכונים בהמשך!
תודה רבה על התמיכה כשהייתי צריך אותה, אתם עושים פה עבודה חשובה ונהדרת

אני מקווה שתצליח.

ותודה לך, ששיתפת אותנו.

שמחים שיכלנו לעזור... ו... אל תשכח לעדכן...

רציתי להוסיף דברים אבל אי אפשר להתחרות בחבר חרוב ובחברה Marabiosa ,בכל מקרה זה שיש לה חבר לא אומר שהם נשואים כבר,אבל כפי שאמרו לך כאן באמת,אתה בחור פיקח קח את עצמך בידיים ותתחיל לזרום,מי יודע אולי מחר פתאום היא תיפרד ממנו,עדיף להיות בכל זאת בעין אחת פקוחה.

שיהיה לך בהצלחה!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

והתוספת שלי - "והם יכולים להדלק שוב בכל רגע". זאת גם הבעיה שלי. אהבתי מישהו, הפסקתי (כי הבנתי שהיא חרא של בן אדם), אבל אני עדיין מחסיר פעימה כל פעם שאני רואה אותה...

וזה הכי טבעי בעולם.

לעיתים, אנשים משתנים.

והכי כואב בעולם...

ציונות היא לא מילה גסה!!

למה כואב? רק אנחנו עושים את הדברים שמחים,עצובים,כואבים,ואיפה כתוב שבגלל אהבה צריך לסבול? הכל בראש חברים הכל בראש.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]