28-08-2008, 12:03
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.09.06
הודעות: 4,878
|
|
הטענה (החדשה אגב) שלי היא שזה מושרש (עמוק בהרבה ממה שחשבתי עד עכשיו) בהבדל תרבותי.
(גילוי נאות - התאורים הבאים מופשטים מאוד ומתיחסים למאות העשירית עד ה-12 בלבד. אני לא מנסה לתאר את הטקטיקות עצמן, אלא רק את מרכיבי הייסוד שלהם).
הכוח העיקרי בצבא המונגולי (וההונים וגם הערבים בחלקם) היו ברובם פרשים קלים וקשתים רכובים. הם התבססו על תמרון, ירי מנגד והמנעות ממגע עם האויב.
את האויב הם השמידו ע"י ירי מאסיבי של חיצים בטווחים גדולים (יחסית ליתר הקשתים באותה תקופה). כשהאויב חותר למגע, הם נסוגים תוך ירי בלתי פוסק, ע"מ לשחוק את האויב מבלי לספוג אבדות.
ישנן גם עדויות לקשתים שירו תוך כדי שכיבה על הגב, כאשר הקשת מוחזקת ע"י הרגליים והיידיים מותחות את המיתר (ע"ע תרגולת מאג נ"מ) - טכניקה זו הביאה להגדלת הטווח ועוצמת הפגיעה - מבלי לחתור למגע.
(ד"א - בטקטיקה דומה, אך ללא שימוש בתמרון, השתמשו קשתים וולשים בצד האנגלי. קרב אז'נקו התפרסם בזכותם. אבל במערב זו הייתה טקטיקה יוצאת דופן, לא הכלל)
לעומתם במערב הכוח העיקרי (מבחינת ההשפעה על הקרב, כי כמותית אלו היו האיכרים בקו הראשון) היו הפרשים הכבדים, וחי"ר נושא חרב/חנית (בשוויץ וסקוטלנד היו גם נושאי רמחים, אבל זה בא לפצות על חוסר בפרשים כבדים, זה לא הכלל לאירופה).
הטקטיקה הייתה לחימה במבנים, חתירה למגע ואיגוף קרוב (לא יותר מדי שונה מלחימת הפלנקס היווני או הלגיון הרומי) - בגלל הטווח הקרוב נדרש שריון יותר מאסיבי שהתבטא בעוד פחות תמרון.
ארטילריה מאפשרת ירי מנגד, תמרון רחב (מכיוון שהקשתות הרחבות בעצם משמשות "מכפיל כוח" לתמרון) ומונעת מגע, שריון מתבסס על חתירה למגע ואיגוף קרוב (יחסית).
אני צריך להתחיל להשוות מבני צבאות בהיסטוריה ולראות איך מפריכים את הטענה הזו.
היא יותר מדי "פסיכו-אנליטית" בשבילי (למרות שכרגע היא נראת לי לוגית). הכל באשמת ההורים...
_____________________________________
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון
Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...
|