אז ככה: לא מתחילים מאפס.
למה?
קודם כל, כי
אי אפשר להתחיל מאפס. לא נולדת בגיל 19. נולדת, גדלת, התפתחת. עברת דברים, אירועים, יחסים, מקומות ואנשים. הם חלק בלתי נפרד ממך.
ושנית, כי
לא שווה להתחיל מאפס. למה לא שווה? כל מה שעברת בחיים... זה מי ומה שעזר לעצב את האדם הנפלא שאנחנו כאן בפורום מתחילים להכיר רק בחודש האחרון. תקראי את כל מה שכתבו לך. כאן, באשכול קבלת הצל"ש שלך... יש לך הרבה מעריצים ומעריצות. אני יודע - כי אני אחד מהם.
כל מה שעברת בחיים זה מה שעיצב את האופי המקסים שלך שאנחנו מתחילים להכיר ולהתאהב בו.
את מרגישה שלא עברת מספיק עד היום? עד גיל 19? יכול להיות.
החברה הראשונה הרצינית יותר הייתה בגיל הזה - וכך גם איבוד הבתולים שלי. עדיין, במבט לאחור, אני לא מרגיש שעשיתי אי אילו טעויות.
התקדמתי המון מאז. השתחררתי, עבדתי, התחלתי ללמוד, החברה המקסימה שלי וכו'.
העבר שלנו הוא חלק מאיתנו. חלק מאוד רצוי כי אנחנו יכולים ללמוד ממנו, להפיק לקחים (לטובה ולרעה), ליישם אותם בהווה - ורק כך ליצור עתיד טוב יותר.
בנוגע לחברים, כמו שציינו פה רבים וטובים ממני - מקומות לימודים, מקומות עבודה וסתם תחומי עניין משותפים הם אחלה מקומות להכיר. בכלל זה פרש ועוד יותר הפורום הזה. אני בן 25. ועדיין, כמה מחבריי וחברותיי הטובים ביותר הם מכאן ומטווח גילאים 17 (כמו יעל - פאקטשלי, לדוגמא ועד לארז... אהה... שהוא... אהה... יותר מבוגר.
(ארז, סודך שמור במערכת...)) ועד גילאים יותר גדולים ממני גם בעשור. אז מה? גיל של אדם, לדעתי לא קובע. בגרות הנפש שלו היא החשובה.
כמה מהאנשים ההכי ילדותיים שאני מכיר הם מבוגרים ממני וההפך.
הקיצר...
שורה תחתונה...
"יש חבר? יש איסיי?"
(עזבי, בדיחה שרצה פה כמה שנים)
בואי למפגש. אנחנו מצפים בכיליון עיניים לראות אותך.