מתוך גליון נהרדעא, בטאון מרכז מורשת יהדות בבל, אוקטובר 2007
http://www.babylonjewry.org.il/new/hebrew/nehardea/29/16.htm

"שליחי מדינת ישראל השליכו פצצות על מרכזים יהודים בעירק" הינה אמירה העולה מעת לעת ולעיתים גם מחלחלת ומצטיירת כ'עובדה'.

נעים גלעדי, ציוני בעבר הרחוק, איש על המשמר בהמשך אשר הפליג הלאה למחוזות רחוקים עוד יותר - השתמש ב'עובדה' זו במאמר התוקף את הציונות בבטאון The Lik ודבריו צוטטו ושובצו במגוון מבעי דיעה המקורבים ברוחם ל'קשת המזרחית'.

ת.בורסוק מביאה מדבריו תחת כותרת 'מחלוקת בציון'::
http://rotter.net/forum/gil/6743.shtml
כאשר ממשלת עיראק הודיעה במרץ 1950 שהיהודים חופשיים להגר נענו להצעה רק 4,000 מתוך 130,000 סך הכול. סוכנים ישראליים התחילו להפעיל טרור כדי לעורר היסטריה בקרב היהודים. ב-8 באפריל 1950 התפוצצה פצצה בבית הקפה דאר אל-ביידע שהיה מלא יהודים, ארבעה נפצעו – אקרם עזרא, מורד כדורי, שאול ואליאס יוסף. המשטרה עצרה שלושה חשודים, אולם היהודים חששו שהמוסלמים ינסו להרוג אותם כפי שקרה במהומות של 1941 ואז הם החלו להגיש בקשות להגירה. כאשר גאות המהגרים דעכה פצצה נוספת התפוצצה ב-14 בינואר 1951 בבית הכנסת מסעודה שם טוב, ארבעה נהרגו, כולל ילד ועשרים נפצעו. ב-14 במרץ 1951 פצצה נוספת התפוצצה במרכז התרבותי האמריקאי בבגדאד שם נפצעו כמה אינטלקטואלים יהודים שהשתמשו בספרייה. ב-10 במאי 1951 התפוצצו פצצות בחברת הרכב היהודית, בית לוי. ב-5 ביוני התפוצצה פצצה בחברה המסחרית היהודית סטנלי שאשא. בעקבות טרור זה, כל, מלבד 5,000 היהודים הגישו בקשות להגירה. הממשלה החליטה לעקל את רכושם ועצרה מספר ציונים שהיו מעורבים בפעולות טרור אלה. שניים הוצאו להורג. אבל ישראל הצליחה בהעברת כל הקהילה הזאת ובקשירתה אל גלגל ההתנחלות הציוני מאחר שהכריחו אותם ללכת לישראל ולישראל בלבד. ממשלת בריטניה הורתה לשגרירות שלה בבגדאד לא להעניק שום אשרות כניסה לבריטניה.57 ב-1951, בעת שהמרגלים הישראלים הפעילו את פצצותיהם בבגדאד, הופצו עלונים הקוראים ליהודים לשלוח את ילדיהם לישראל.58

וחוזרת בדרך אחרת על הדברים ב'צורה':
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira...21841&code=3416

לואיז כהן ב'קדמה' מצטט מפי ד"ר יהודה שנהב ופרופ' אלה שוחט:
http://www.kedma.co.il/index.php?id=1287&t=pages
חמש הפצצות בבגדד!
פרופ' אלה שוחט, עמ' 158, "תא המחתרתי ציוני בפקודם של סוכנים חשאיים שנשלחו מישראל, טמן פצצות במרכזים יהודים בבגדד, כדי ליצור היסטריה בקרב יהודי עירק והצליח אכן להביא לידי זרוז היציאה ההמונית לישראל. 14.1.51, פצצה הושלכה בחצר בית הכנסת "מסעודה שם טב" בבגדד. היו מאות אנשים. ארבעה נהרגו ילד בן 12. נפצעו 20. בישראל חי עדיין מי זרק הפצצה, על אצבעותיו צלקת - נשרפו בפצצה.
פרופ' אלה שוחט, בכיתה א' בישראל, המורה רצתה להעביר אותה לחינוך מיוחד.
פרופ' יהודה שנהב, עמ' 1: בינואר 1952, נתלו בבגדד שני פעילים ציוניים. תושבי המעברות, יוצאי עירק, קיבלו הידיעה תוך שמחה לאיד. הגיבו על התליה במילים: "זוהי נקמת ה' מהתנועה שהביאה אותנו עד הלום".
הובאו לכאן בעל כורחם. בסבלם הבלתי אנושי, זעקו "תסקיט אלאסווד" ? ויתור האזרחות השחור.

[לגבי 'העדויות' המתוארות מעלה - [1] שאלתי מעל עשרה אנשים ששהו במעברות באותה עת לגבי 'התפרצות השמחה על תליית הציונים' התגובה הייתה בין זעזוע לבחילה מן המחשבה על הרעיון. היחידים מבין השוהים במעברות באותה עת שיכלו לשמוח בתליית יהודים ציונים היו אויביהם מן המחתרת הקומוניסטית אשר משום מה לא נותרו בעירק להגשים את האידאל המרקסיסטי באין קהילה יהודית להסתתר מאחריה... [2] לגבי 'משליך הפצצה ב'מסעודה שמטוב' שנכווה באצבעו וחי בישראל' - מצופה מחוקרת הקובעת עובדות לכוון אצבע ישירה, לנקוב בשמו, לנסות לראיין אותו או לבסס בדרך אחרת את דבריה.]


אין ברצוני להכנס לפולמוס בפורום זה מול אנשי הקשת המזרחית ונקודת ההשקפה הפוליטית חברתית שהם מייצרים. שמועה שפעם נאמרה מפה לאוזן היום נכתבת באינטרנט ומן הסתם תצוטט עוד ועוד עד שתהפוך ל'עובדה'. לכן, חשבתי כי ראוי להביא את מאמרו של יוסף מאיר המנתח את לוחות הזמנים של מועדי השלכת הפצצות מול חוק ויתור הנתינות והעליה ארצה. מדבריו עולה כי סביר יותר להניח כי נסיון הדחיקה ביהודים היה פרי מעשי הממשלה העיראקית.
חוק ויתור הנתינות לא הועבר בעיצומה של תקופה שפע ואושר ברחובות בגדד אלא בסמוך לתקופת המשטר הצבאי האכזרי שחפף למלחמת השחרור והתאנה ליהודים. חשש היה ביהודים מפני המקום הבלתי נודע אליו הם יכולים ללכת אך גם מפני הבלתי צפוי במקום אליו הורגלו.
[1] הפצצה הראשונה לבית הקפה אבו נואס הושלכה בסיומה של תקופה בה השתדלה התנועה הציונית לעכב הרישום עד התבהרות מהות החוק [בל נשכח - מדובר בויתור על רכוש, מסורת ארוכת שנים ואזרחות בטרם ניתנה אזרחות אחרת]. בתקופת ההמתנה שטרם הפצצה הראשונה ופתיחת הסכר ע"י התנועה הציונית הורה דווקא שר הפנים העיראקי לבולשת לחקור מדוע מתעכבים היהודים בהרשמה. הפצצה הושלכה מספר שעות לאחר שהתנועה התירה ליהודים להרשם והיא היחידה מבין חמשת הפצצות שניתן לשקול לגביה בניתוח הזמנים 'תועלת' נואלת כלשהי לזרוז העליה. עם זאת, ההגיון גורס כי מי שמנסה לעכב לא ינסה לזרז את המעוכבים על ידו בעזרת פצצה מספר שעות לאחר הנעת התהליך. יתרה מזאת, לאחר השלכת הפצצה הנהיגה ממשלת ישראל מכסות עליה והגבילה את קליטת היהודים מעיראק. דווקא ממשלת עיראק הייתה זו שזרזה את מעבר היהודים מהכפרים לערים בנתיב העליה בעת האמורה, לחצה על חברת התעופה לעמוד בהתחיבותוה להטסת 500 יהודים ביום ורמזה כי נבחנת האפשרות להעביר יהודים דרך שטח ירדן. נורי א סעיד אף הבהיר ליהודים כי הוא יודע שהעיכוב תלוי בישראל וכי יקח את היהודים לגבולות. הוא ציווה על המשטרה להגביר את קצב שלילת הנתינות ל500 מ250 ליממה ויצר זיקה בין גרוש ערבים מא"י לחובת עירק לגמול ליהודים מידה כנגד מידה.
[2] הפצצה השניה לעבר בית הכנסת מסעודה שמטוב [4 יהודים נהרגו] הושלכה לאחר ש84000 יהודים כבר היו רשומים לעליה אך רק 22000 זכו לצאת בשל מדיניות עיכוב הקליטה שנקטה ממשלת ישראל.
[3] הפצצה השלישית הושלכה לעבר משרד האינפורמציה האמריקאי ב9/3/51 לאחר פקיעת צו שלילת הנתינות. בשלב זה נותרו בעירק 65000 יהודים רשומים לעליה הממתינים ליציאה שלא זורזה ע"י ישראל.
אין כל הגיון בהשלכת 'פצצת זרוז' לאחר שהמזדרזים הרבים מצטופפים כבר בתור ואחרים לא יכולים להצטרף אליהם..

הקפאת הרכוש היהודי הייתה אינטרס עיראקי [קצר טווח וראות כמובן] ו'הכה את היהודים' הייתה מן הסתם מפלטו של שלטון מיעוט רעוע שליקק את פצעי הסתבכותו במלחמה רחוקה ומיותרת. [האשמים מולכים באמצעות פקידות סונית ומעמד ביניים יהודי סוני על רוב שיעי]

[4] ב3/51 לא יכלו כבר יהודים להרשם לעליה. הגוף היחידי שהיה זקוק ללחץ היה ממשלת ישראל... הרשומים הפכו לפליטים בביתם מוקפאי רכוש . רק אז החלה ממשלת ישראל לזרז את קצב העליה לכדי 10000 בחודש. בחודשיים הללו הושלכו שלושת הפצצות האחרונות שכוונו כנגד רכוש בלבד - 19/3/51 משרד האינפורמציה האמריקאי / 10/5/51 סוכנות לוי / 5/6/51 סוכנות סטנלי שעשוע [סטנלי שאשא].

חושפי המחתרת הציונית בעירק [והחרו החזירו אחריהם סייעניהם הקומוניסטים] האשימו את יוסף חבאזה שנמלט ואת יוסף באצרי ושלום צלאח שנדונו למוות בשלושת מעשי החבלה האחרונים. אין טעם לחפש ככל הנראה הגיון במעשיהם של תליינים מלידה ובהגיגיהם של חסידיהם.

השימוש הציני של שליחי ממשלת ישראל ביהודי מצרים בפרשת לבון וההתנהלות המבזה בשנים שלאחר לכידתם [עצם סיכון הקהילה והסוכנים למען מטרה הזויה ובלתי ראויה כאילו היו סייעני שב"כ מן הדרג הנמוך ואי החלפתם של שבויים הנחשבים כחיילי צה"ל בשבויים מצרים לאחר קדש] - מעידים כי אין כל מניעה שמישהו היה הוגה, ומורה לבצע מעשה שפל שכזה. למרות כל הנאמר מעלה - 'לא אפול מהכסא' באם יתגלה מסמך או עד אמין שכזה [אם כי בהחלט אתייחס בפקפוק לעדות שהמתינה עד הסתלקותם של אלו היכולים להפריך אותה]. על פי הידוע כעת - אין הוכחה או הודאה כי השלכת הפצצות הייתה מעשה של מדינת ישראל ושלוחיה.

57 שנים ללא גילויה של עדות רצינית של משליך פצצה, נותן פקודה כלשהו או בדל מסמך - מפחיתים בעיני מן הסבירות כי הפצצות הושלכו בידי אנשי התנועה הציונית או שליחי מדינת ישראל. 57 שנות תעמולה חסרת גבולות ומצפון, הרג ורדיפת יהודים מן הצד שכנגד מגדילים בעיני את הסבירות כי הממשל העירקי לא היה מזדעזע לכשעצמו מן הרעיון של פיגוע ביהודים.

אוסיף ואומר כי דעות הקיצון ושרבוב עדויות שיטנה הזויות כ'עדות ראיה לתהלוכת אנשי דיר יאסין בטרם הוצאתם להורג' או 'תושבי המעברות המריעים להודעה אודות ההוצאה להורג' מעידות כי המקום ממנו הן יוצאות אין מקורו ממסורת הסובלנות והדו קיום של יהדות עירק כי אם ממחוזות השנאה של פני עירק לאחר יציאת יהודיה.

התיזה שלי עדיין לא מגובשת, אבל היא אמורה להיות זאת שתוביל אותי לפוסט דוקטורט. באופן כללי, התיזה יוצאת מתוך הנחה הידועה כי ככל שיהודים חשו עצמם חלק מהמדינה (בגלות) בה הם חיו, כן היה יחסם שלילי יותר כלפי הציונות וארץ ישראל.
ומכאן: אפשר לנבא דעות והתנהגות אנטי ציונית ע"פ ארץ מוצא ומעמדו של העולה בארץ המוצא טרם עלייתו לא"י. (אצל חלק מאלו אפשר בהחלט לדבר על הגירה לא"י ולא על עלייתם).
לצורך המחקר התחלתי לאסוף חומר על שתי גלויות: גרמניה ועיראק.
בשתיהן היהודים הרגישו עצמם כחלק מן הלאום המקומי, בהבדל של דת (גרמני או עירקי בן דת משה), ובשניהם נאלצו היהודים לעקור ממקומם בגלל יהודים אחרים. בגרמניה האשימו בכל הרעות את יהודי המזרח die ost jueden ובעירק את הציונים.

איך אומדים 'ראיה של קהילה' והיותה 'חלק מהעם המארח'? הבטוי עירקי בן דת משה הינו עיבוד לסיסמה של רדיקלי הקשת המזרחית הרואה בעולי המזרח 'ערבים בני דת משה'. מהי נקודת היחוס של הגדרת 'עם עירקי'? האין התהוותו הוא מלאכותית? האם הרגישו היהודים חלק רצוי ובטוח בעירק גם בתקופת השלטון העותומני או שמא מדובר בתור זהב קצר של ליברליות יחסית תחת השלטון הבריטי ובהמשך תחת בובותיו?

בקום מדינת ישראל התערער כבר בטחונם של יהודי עירק ותחושת השייכות שלהם נחלשה. זאת, גם בעקבות הלאומנות הערבית הגוברת וגם בשל התחברות הנוער לפעילות התנועה הציונית. היהודים הפכו בעל כורחם לכלי משחק ביחסי הקבוצות הטוענות לשלטון בעירק וביחסי עירק עם המדינה החדשה.
כמו יהודים רבים בפולין ובארצות הבלטיות שנאלצו והספיקו לקבל החלטה בלחץ זמן ונמלטו מזרחה ובכך קנו את חייהם כך [ולהבדיל] נאלצו יהודי עירק לקבל החלטה דומה. הליכה אל הבלתי נודע הנותן תיקווה או השארות בנודע ההופך למאיים. הידיעות על הקורה את אחיהם שנותרו בעירק בשנים שאח"כ הבהירו לעולים ארצה כי לא עשו מקח טעות.

איך אומדים קשר לציונות לאחר העליה ארצה? הצבעה למפלגות ציוניות? השתלבות בממסד ובשרות הצבורי?
בשני המקרים הרי שסמי מיכאל ודומיו היוו מיעוט לא משקף בטענותיו ולעיתים אף מוקצה בדעותיו והרוב היטיב להשתלב בכור ההיתוך הישראלי לעיתים, כמו בעולים מתפוצות אחרות, עד כדי אובדן מצער של זהות המקור התרבותית והמסורת.

רוצה לומר: [1] היהודים החל מקום מדינת ישראל כבר לא היו חלק ברור מסביבתם [2] המסקנה כי קהילות עולי גרמניה ועירק הינן פחות מחוברות להוויה הציונית הינה שגויה [אלא אם כן הוויה ציונית משמעותה לקבל ללא הנד עפעף ובקורת את תכתיבי הממשלה והישוב הותיק].

דוגמא העלולה להתנגש בתזה שהצגת הינה כמובן יהדות ארה"ב. המצקת שבמרכזו של סיר הבשר ובנוסף בשר מבשרה של אמריקה ובכ"ז העולים מתוכה אינם חשודים ברתיעה מהציונות [גולדה כמשל].

אבל....ממשלת ישראל ומשרד הביטחון הכירו בנפגעים (אחד הכרתי באופן אישי) כנכים ופצתה אותם כדין.

על כל פנים, תמונה מלפני 80 שנה, אבי על ברכי אימו ענוד בעדיים (*זינג'יל) ולבוש שמלה (לבלבל את עין הרע) אחיו משמאל ואחותו מימין ובתווך בת הדוד.


* צמיד פעמונים המסגיר את מיקום העולל.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

אני מניח כי לא מעט יהודים מהדור האחרון לגולה והראשון לגאולה עסקו בלרדוף אחרי "נאג'י בן דוד של מונה שגר בלונדון ודוד נעים מספר שאמרו שיש לו באלבום תמונה של סבא רבא" [שבד"כ הייתה מתגלה כתמונה של סבא רבא של מישהו אחר...]

מה רע בתמונות הוריך?

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

אך עצוב כי להם עצמם אין תמונות של הוריהם הם וסבותיהם.

העיקר שאתה זוכר אותם.
למזלי, הצקתי לסבי לא מעט כשהייתי קטן כשהגדשתי את הסאה היה מקלל אותי "ילנען איממכ"(יקולל האימם שלך, קללה שיכל לקלל אותי ללא התערבותה של סבתי).
שאלתי שאלות שירדו לפרטים של מה היה מימין ומה היה משמאל אח"כ הייתי מפתיע את דודי בידיעות שלי. כשהתבגרתי ושרתתי בצה"ל ביקרתי את דודתי (מימין בתמונה) והתחלתי לשגע אותה עם הידע מבגדד,
היא יכלה להשבע שאני מסתיר ממנה את ביקורי האחרון שם, אפילו ש"חלפתו בלמזוזה מל אללה" היא לא האמינה לי, ודרשה שאמשיך לתאר את מחוזות ילדותה ומה התחדש בהם.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה מתוך גליון נהרדעא, בטאון מרכז מורשת יהדות בבל, אוקטובר 2007 http://www.babylonjewry.org.il/new/hebrew/nehardea/29/16.htm "שליחי מדינת ישראל השליכו פצצות על מרכזים יהודים בעירק" הינה אמירה העולה מעת לעת ולעיתים גם מחלחלת ומצטיירת כ'עובדה'. נעים גלעדי, ציוני בעבר הרחוק, איש על המשמר בהמשך אשר הפליג הלאה למחוזות רחוקים עוד יותר - השתמש ב'עובדה' זו במאמר התוקף את הציונות בבטאון The Lik ודבריו צוטטו ושובצו במגוון מבעי דיעה המקורבים ברוחם ל'קשת המזרחית'. ת.בורסוק מביאה מדבריו תחת כותרת 'מחלוקת בציון':: http://rotter.net/forum/gil/6743.shtml כאשר ממשלת עיראק הודיעה במרץ 1950 שהיהודים חופשיים להגר נענו להצעה רק 4,000 מתוך 130,000 סך הכול. סוכנים ישראליים התחילו להפעיל טרור כדי לעורר היסטריה בקרב היהודים. ב-8 באפריל 1950 התפוצצה פצצה בבית הקפה דאר אל-ביידע שהיה מלא יהודים, ארבעה נפצעו – אקרם עזרא, מורד כדורי, שאול ואליאס יוסף. המשטרה עצרה שלושה חשודים, אולם היהודים חששו שהמוסלמים ינסו להרוג אותם כפי שקרה במהומות של 1941 ואז הם החלו להגיש בקשות להגירה. כאשר גאות המהגרים דעכה פצצה נוספת התפוצצה ב-14 בינואר 1951 בבית הכנסת מסעודה שם טוב, ארבעה נהרגו, כולל ילד ועשרים נפצעו. ב-14 במרץ 1951 פצצה נוספת התפוצצה במרכז התרבותי האמריקאי בבגדאד שם נפצעו כמה אינטלקטואלים יהודים שהשתמשו בספרייה. ב-10 במאי 1951 התפוצצו פצצות בחברת הרכב היהודית, בית לוי. ב-5 ביוני התפוצצה פצצה בחברה המסחרית היהודית סטנלי שאשא. בעקבות טרור זה, כל, מלבד 5,000 היהודים הגישו בקשות להגירה. הממשלה החליטה לעקל את רכושם ועצרה מספר ציונים שהיו מעורבים בפעולות טרור אלה. שניים הוצאו להורג. אבל ישראל הצליחה בהעברת כל הקהילה הזאת ובקשירתה אל גלגל ההתנחלות הציוני מאחר שהכריחו אותם ללכת לישראל ולישראל בלבד. ממשלת בריטניה הורתה לשגרירות שלה בבגדאד לא להעניק שום אשרות כניסה לבריטניה.57 ב-1951, בעת שהמרגלים הישראלים הפעילו את פצצותיהם בבגדאד, הופצו עלונים הקוראים ליהודים לשלוח את ילדיהם לישראל.58 וחוזרת בדרך אחרת על הדברים ב'צורה': http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira...21841&code=3416 לואיז כהן ב'קדמה' מצטט מפי ד"ר יהודה שנהב ופרופ' אלה שוחט: http://www.kedma.co.il/index.php?id=1287&t=pages חמש הפצצות בבגדד! פרופ' אלה שוחט, עמ' 158, "תא המחתרתי ציוני בפקודם של סוכנים חשאיים שנשלחו מישראל, טמן פצצות במרכזים יהודים בבגדד, כדי ליצור היסטריה בקרב יהודי עירק והצליח אכן להביא לידי זרוז היציאה ההמונית לישראל. 14.1.51, פצצה הושלכה בחצר בית הכנסת "מסעודה שם טב" בבגדד. היו מאות אנשים. ארבעה נהרגו ילד בן 12. נפצעו 20. בישראל חי עדיין מי זרק הפצצה, על אצבעותיו צלקת - נשרפו בפצצה. פרופ' אלה שוחט, בכיתה א' בישראל, המורה רצתה להעביר אותה לחינוך מיוחד. פרופ' יהודה שנהב, עמ' 1: בינואר 1952, נתלו בבגדד שני פעילים ציוניים. תושבי המעברות, יוצאי עירק, קיבלו הידיעה תוך שמחה לאיד. הגיבו על התליה במילים: "זוהי נקמת ה' מהתנועה שהביאה אותנו עד הלום". הובאו לכאן בעל כורחם. בסבלם הבלתי אנושי, זעקו "תסקיט אלאסווד" ? ויתור האזרחות השחור. [לגבי 'העדויות' המתוארות מעלה - [1] שאלתי מעל עשרה אנשים ששהו במעברות באותה עת לגבי 'התפרצות השמחה על תליית הציונים' התגובה הייתה בין זעזוע לבחילה מן המחשבה על הרעיון. היחידים מבין השוהים במעברות באותה עת שיכלו לשמוח בתליית יהודים ציונים היו אויביהם מן המחתרת הקומוניסטית אשר משום מה לא נותרו בעירק להגשים את האידאל המרקסיסטי באין קהילה יהודית להסתתר מאחריה... [2] לגבי 'משליך הפצצה ב'מסעודה שמטוב' שנכווה באצבעו וחי בישראל' - מצופה מחוקרת הקובעת עובדות לכוון אצבע ישירה, לנקוב בשמו, לנסות לראיין אותו או לבסס בדרך אחרת את דבריה.] אין ברצוני להכנס לפולמוס בפורום זה מול אנשי הקשת המזרחית ונקודת ההשקפה הפוליטית חברתית שהם מייצרים. שמועה שפעם נאמרה מפה לאוזן היום נכתבת באינטרנט ומן הסתם תצוטט עוד ועוד עד שתהפוך ל'עובדה'. לכן, חשבתי כי ראוי להביא את מאמרו של יוסף מאיר המנתח את לוחות הזמנים של מועדי השלכת הפצצות מול חוק ויתור הנתינות והעליה ארצה. מדבריו עולה כי סביר יותר להניח כי נסיון הדחיקה ביהודים היה פרי מעשי הממשלה העיראקית. חוק ויתור הנתינות לא הועבר בעיצומה של תקופה שפע ואושר ברחובות בגדד אלא בסמוך לתקופת המשטר הצבאי האכזרי שחפף למלחמת השחרור והתאנה ליהודים. חשש היה ביהודים מפני המקום הבלתי נודע אליו הם יכולים ללכת אך גם מפני הבלתי צפוי במקום אליו הורגלו. יש מסמכים המגבים את הלך הרוח של השלטון כלפי היהודים? חוקים חדשים או איזה שהם הגבלות? קטעי עיתונות על התאנות כלפי יהודים? [1] הפצצה הראשונה לבית הקפה אבו נואס הושלכה בסיומה של תקופה בה השתדלה התנועה הציונית לעכב הרישום עד התבהרות מהות החוק מסמכים?[בל נשכח - מדובר בויתור על רכוש, מסורת ארוכת שנים ואזרחות בטרם ניתנה אזרחות אחרת]. בתקופת ההמתנה שטרם הפצצה הראשונה ופתיחת הסכר ע"י התנועה הציונית הורה דווקא שר הפנים העיראקי לבולשת לחקור מדוע מתעכבים היהודים בהרשמה מאיפה הנתון הזה?. הפצצה הושלכה מספר שעות לאחר שהתנועה התירה ליהודים להרשם מעניין?! איזה תיזמון, יתכן שהיה שיתוף פעולה בין הסוכנים לממשלת עירק? והיא היחידה מבין חמשת הפצצות שניתן לשקול לגביה בניתוח הזמנים 'תועלת' נואלת כלשהי לזרוז העליה. עם זאת, ההגיון גורס כי מי שמנסה לעכב לא ינסה לזרז את המעוכבים על ידו בעזרת פצצה מספר שעות לאחר הנעת התהליך. יתרה מזאת, לאחר השלכת הפצצה הנהיגה ממשלת ישראל מכסות עליה והגבילה את קליטת היהודים מעיראק. דווקא ממשלת עיראק הייתה זו שזרזה את מעבר היהודים מהכפרים לערים בנתיב העליה בעת האמורה, לחצה על חברת התעופה לעמוד בהתחיבותוה להטסת 500 יהודים ביום ורמזה כי נבחנת האפשרות להעביר יהודים דרך שטח ירדן. נורי א סעיד אף הבהיר ליהודים כי הוא יודע שהעיכוב תלוי בישראל וכי יקח את היהודים לגבולות. הוא ציווה על המשטרה להגביר את קצב שלילת הנתינות ל500 מ250 ליממה ויצר זיקה בין גרוש ערבים מא"י לחובת עירק לגמול ליהודים מידה כנגד מידה. [2] הפצצה השניה לעבר בית הכנסת מסעודה שמטוב [4 יהודים נהרגו] הושלכה לאחר ש84000 יהודים כבר היו רשומים לעליה אך רק 22000 זכו לצאת בשל מדיניות עיכוב הקליטה שנקטה ממשלת ישראל. מסמכים? [3] הפצצה השלישית הושלכה לעבר משרד האינפורמציה האמריקאי ב9/3/51 לאחר פקיעת צו שלילת הנתינות. בשלב זה נותרו בעירק 65000 יהודים רשומים לעליה הממתינים ליציאה שלא זורזה ע"י ישראל. אין כל הגיון בהשלכת 'פצצת זרוז' לאחר שהמזדרזים הרבים מצטופפים כבר בתור ואחרים לא יכולים להצטרף אליהם.. הקפאת הרכוש היהודי הייתה אינטרס עיראקי [קצר טווח וראות כמובן] ו'הכה את היהודים' הייתה מן הסתם מפלטו של שלטון מיעוט רעוע שליקק את פצעי הסתבכותו במלחמה רחוקה ומיותרת. [האשמים מולכים באמצעות פקידות סונית ומעמד ביניים יהודי סוני על רוב שיעי] [4] ב3/51 לא יכלו כבר יהודים להרשם לעליה. הגוף היחידי שהיה זקוק ללחץ היה ממשלת ישראל... הרשומים הפכו לפליטים בביתם מוקפאי רכוש . רק אז החלה ממשלת ישראל לזרז את קצב העליה לכדי 10000 בחודש. בחודשיים הללו הושלכו שלושת הפצצות האחרונות שכוונו כנגד רכוש בלבד - 19/3/51 משרד האינפורמציה האמריקאי / 10/5/51 סוכנות לוי / 5/6/51 סוכנות סטנלי שעשוע [סטנלי שאשא]. חושפי המחתרת הציונית בעירק [והחרו החזירו אחריהם סייעניהם הקומוניסטים] האשימו את יוסף חבאזה שנמלט ואת יוסף באצרי ושלום צלאח שנדונו למוות בשלושת מעשי החבלה האחרונים. אין טעם לחפש ככל הנראה הגיון במעשיהם של תליינים מלידה ובהגיגיהם של חסידיהם. השימוש הציני של שליחי ממשלת ישראל ביהודי מצרים בפרשת לבון וההתנהלות המבזה בשנים שלאחר לכידתם [עצם סיכון הקהילה והסוכנים למען מטרה הזויה ובלתי ראויה כאילו היו סייעני שב"כ מן הדרג הנמוך ואי החלפתם של שבויים הנחשבים כחיילי צה"ל בשבויים מצרים לאחר קדש] - מעידים כי אין כל מניעה שמישהו היה הוגה, ומורה לבצע מעשה שפל שכזה. למרות כל הנאמר מעלה - 'לא אפול מהכסא' באם יתגלה מסמך או עד אמין שכזה [אם כי בהחלט אתייחס בפקפוק לעדות שהמתינה עד הסתלקותם של אלו היכולים להפריך אותה]. על פי הידוע כעת - אין הוכחה או הודאה כי השלכת הפצצות הייתה מעשה של מדינת ישראל ושלוחיה. למה השלטון העירקי על מדיניותו כלפי היהודים היה צריך סיפור כיסוי שכזה? 57 שנים ללא גילויה של עדות רצינית של משליך פצצה, נותן פקודה כלשהו או בדל מסמך - מפחיתים בעיני מן הסבירות כי הפצצות הושלכו בידי אנשי התנועה הציונית או שליחי מדינת ישראל. 57 שנות תעמולה חסרת גבולות ומצפון, הרג ורדיפת יהודים מן הצד שכנגד מגדילים בעיני את הסבירות כי הממשל העירקי לא היה מזדעזע לכשעצמו מן הרעיון של פיגוע ביהודים. אוסיף ואומר כי דעות הקיצון ושרבוב עדויות שיטנה הזויות כ'עדות ראיה לתהלוכת אנשי דיר יאסין בטרם הוצאתם להורג' או 'תושבי המעברות המריעים להודעה אודות ההוצאה להורג' מעידות כי המקום ממנו הן יוצאות אין מקורו ממסורת הסובלנות והדו קיום של יהדות עירק כי אם ממחוזות השנאה של פני עירק לאחר יציאת יהודיה. פה קבור הכלב, החוקר משוחד מדעותיו הפוליטיים עד מעל האוזניים.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

[1] לגבי המקורות והמסמכים - אני יוצא מנקודת הנחה כי יוסף מאיר [שכתב 8 ספרים ונחשב כחוקר רציני של יהדות עירק] מובאותיו נכונות למרות היותו 'משוחד'.
[2] הדגשתי כי 'לא אופתע' אם אכן יצוצו עד או מסמך המכוונים בכל זאת לידיים ישראליות מאחרי הפיגועים ולו בשל 'הפרשה'. אך מדוע לנסות להפוך תאוריה קונספירטיווית לעובדה?
[3] לגבי האנשים המקבלים תגמולים - מסמכים? [לא ברצינות. ובכ"ז נשאלת השאלה האם הם מפוצים כנפגעים או מבצעים, האם ניטלו מהם עדויות ונבדקו? ובאם לא - כדאי שיעשה הדבר כל עוד יש עימנו אנשים היכולים לרדת לשורשו של עינין]
[4] לגבי השאלה על הצורך בספור הכסוי - למה כוונתך?
[5] החוקר 'משוחד'. נכון. האיש היה פעיל ציוני ואף הואשם כי עיקר מחקרו עד מחצית שנות השבעים התמקד בהתעוררות הציונית תוך התעלמות מעברה הרחוק יותר של יהדות עירק. ציוני, קורה. לכן כמדומני הובא ציטוט מפיו של 'אבו מאזן' המחזק את דבריו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה [1] לגבי המקורות והמסמכים - אני יוצא מנקודת הנחה כי יוסף מאיר [שכתב 8 ספרים ונחשב כחוקר רציני של יהדות עירק] מובאותיו נכונות למרות היותו 'משוחד'. נכונות על סמך מה? במחקריו מגובים במסמכים, אם כן? תציג! [2] הדגשתי כי 'לא אופתע' אם אכן יצוצו עד או מסמך המכוונים בכל זאת לידיים ישראליות מאחרי הפיגועים ולו בשל 'הפרשה'. אך מדוע לנסות להפוך תאוריה קונספירטיווית לעובדה? [3] לגבי האנשים המקבלים תגמולים - מסמכים? אני מודה שכשראיתי במו עיני את המסמך טרם הכרתי את אתר פרש ולא היה לי סורק. אבל....אפשר להיכנס לארכיוני משרד הביטחון ולברר....לי אין זמן לעשות את זה. [לא ברצינות. ובכ"ז נשאלת השאלה האם הם מפוצים כנפגעים או מבצעים, האם ניטלו מהם עדויות ונבדקו? ובאם לא - כדאי שיעשה הדבר כל עוד יש עימנו אנשים היכולים לרדת לשורשו של עינין] [4] לגבי השאלה על הצורך בספור הכסוי - למה כוונתך? למה ממשלת עירק החליטה לזרז בפצצות כאשר יכלה לסלק? למה תפסה אשמים העמידה לדין ותלתה? [5] החוקר 'משוחד'. נכון. האיש היה פעיל ציוני ואף הואשם כי עיקר מחקרו עד מחצית שנות השבעים התמקד בהתעוררות הציונית תוך התעלמות מעברה הרחוק יותר של יהדות עירק. ציוני, קורה. לכן כמדומני הובא ציטוט מפיו של 'אבו מאזן' המחזק את דבריו. לא הבנתי את הסיפא?!

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

[1] מיד אסגור את עבודתי ומיד לכשאסיים לנבור בארכיבי האוניברסיטאות ולצלם את המסמכים שבקשת אצא לספריה בכדי לעבור על ספריו של הנ"ל בכדי לספק סימוכין הולמים. רק תממן אותי בינתיים.

[2] אל תרגיש מחוייב לצלם את מסמכי משרד הבטחון. הרי יש לך משימה - לממן אותי בעת שאני מחפש את מסמכי המקור עליהם התבסס החוקר

[3] ממשלת עירק רצתה לזרז את הרישום. סילוק והשתלטות על הרכוש יכל להתבצע רק לגבי הנרשמים.

תפיסת שני עולי הגרדום שהוזכרו התרחשה כאמור לא בסמוך לפצצות הראשונות ולאו דווקא בהקשר זה כי אם תוך חשיפת תאי מחתרת, מחסנים ופעילי עליה. אם בארץ לא דמוקרטית שתליות הן לחם חוקה אפשר באותה הזדמנות בה תולים שני יהודים ציונים לגלגל עליהם גם פעולת חבלה שבצעה המדינה השופטת אותם - מדוע לא?

[4]אם יוצאי לח"י, אצ"ל והגנה יכולים לחקור את תקופת המחתרות כשהם משוחדים מעל האוזניים, אם בעלי דעות פוליטיות מוצהרות קיצוניות המקבלים מימון מגופים בעלי גישה אנטי ציונית יכולים לחקור את יחסי הערבים-יהודים ולהתקדם במעלות הסולם האקדמי, אם להבדיל חרדי יכול לחקור בחוג למחשבת ישראל - מדוע לא יכול יוסף מאיר לחקור את עת העליה של יהדות עירק? [רק בגלל שהוא בגדדי? זו גזענות לשמה! ]

את הצילומים אני אממן בלי בעיות.


לא פסלתי את מחקרו מאותה הסיבה שאני לא פוסל את מרכז יהדות בבל,
הגם ששניהם נגועים במפלגתיות מפא"יניקית.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

תשמח לשמוע שאת החיבה למפא"י הממסדית אתה חולק לא רק עימי אלא גם עם ori [שמשפחתו במקור מ'חילה' ורק בהמשך עברה לבצרה]. תופתע לשמוע שגם גם המשפחה של ציבי התגוררה בבבל [לא רחוק מסוק-חנוני] רק שהם עזבו לפני 2000 שנים.

מי הורדים נשפכו אך ריחם מריח

כשאתה כזה וגם אם לא נשאר כלום אתה עדין כזה.


אפשר גם על העירקיות של אורי לכתוב בשלילה.
אש מה יסמן על כאלב מה ינאכל לחמו, גם אם הכלב ישמין לא אוכלים את בשרו,
גם אם ישמין ישאר כלב.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

http://steimatzky.co.il/Steimatzky/...ductID=11420446http://simania.co.il/bookdetails.php/?item_id=118635

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/m...49&firstMsg=130

דאח מוחכ.....את הספר קנו לי במתנה מוקירי עירקיותי (אני מנפנף לא רע בכלל) לפני עשור ויותר.
אבל לפורום הזה לא נחשפתי מעולם, כנראה שאני הולך לבזבז עליו הרבה שעות .

תודה!

הקישורים בפורום לא זמינים, יש לך את התמונות?

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

טענותיה הכלליות ראו בציונות את המפלצת הרעה ביותר שראה העולם מעודו - ובפרט בציונים ממוצא
אשכנזי. היא סיימה את דרכה אצלנו כאשר הכריזה שנשבר לה לשמוע על השטות הזו המכונה בשם "שואה"...