הראשון לספטמבר. תחילת שנת הלימודים.

הבכור מתחיל את השנה האחרונה בשמינית.
הבת מתחילה ללמוד בתיכון.
והצעיר עושה את צעדיו הראשונים בכיתה א'...

הייתי בטוח שכתה א' תעבור לנו "חלק", בלי ההתרגשות שהיתה לנו עם הבוגרים.
בכל זאת יש לנו פז"מ בהורות...
אבל האיש הצעיר לא נתן לנו את ההזדמנות לפספס את ההתרגשות עבורו.
זה החל בבחירת התיק המדוקדקת שהוא עשה ערב לפני, תוך שהוא שם בצד את התיק החדש והמושקע שהוא קיבל לרגל הארוע, ובחר בתיק ישן יותר "כי זה יותר מדליק"...
המשיך בהכנסת הציוד המדוקדקת אל תוכו, כאילו מדובר ביציאה לקרב,
ושיא השיאים היה באמצע הלילה, כשהוא בא אל מיטתי- "אבא אני רוצה לישון איתך..." לא הצליח להרדם מרוב התרגשות...
ועם כל ההכנה הזו- ציפיתם שלא נתרגש יחד עימו?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

מקסים

יפה.
שתדע שההתרגשות עם הנכדים עולה על ההתרגשות עם הילדים.
כשהנכד הבכור שלי הלך לגן בפעם הראשונה ויותר מזה לבית הספר בפעם הראשונה כולי היתי אחוז תזזית. הרבה יותר מאשר עם הילדים.
וכשאחת הנכדות הלכה לפעוטון אמרה לי : בבא, אתה יו יוכוי כאן ,ייך הביתה -(תרגום :סבא אתה לא יכול כאן לך הביתה)התרגשתי הרבה יותר מאשר בפעולת כראמה או האי שדואן.

אין לך אדם שאין לו שעה.