עוד ערב סתיו בתל אביב, ספסל על דרך הנדיב.
עשן סיגריה ועיתון, זקנה צופה מהחלון.
טעם של בית, מר מתוק, נראה פתאום כל כך רחוק.
כמו רכבת לעבר, בלי מסילה ובלי קטר.

וברכבת זיכרונות, הזמן חולף בחלונות.
הכרטיסן הוא העבר, ללא פנים, ללא מחר.
ובקרון איתי נוסעים, כל משפחתי ומכרי.
אל תל אביב הישנה, פנינת הנוף של נעורי.

ובערוב ימי אכתוב, על בית מר, מתוק וטוב.
על תל אביב של נעורי, על משפחתי ומכרי.
כי חול הזמן הוא כמו גלגל, שלנצח לא יחדל.
ולא ירחק היום שבו, תשב אתה על הספסל..

שוב ברכבת זיכרונות, הזמן חולף בחלונות.
הכרטיסן הוא המחר, ללא פנים, ללא עבר.
ובקרון איתי חוזרים, כל משפחתי ומכרי.
אל תל אביב שלא תזכור, מה שהשארתי אחרי.