רגליים יפות.


"אתה פשוט חזיר שוביניסטי!" היא קראה אליו בקול נזעם. ידיה התכווצו לאגרופים קמוצים בצידי גופה. פרקי אצבעותיה הלבינו מחוזקת אגרופיה הקמוצים.
"ואת פרוצה פמיניסטית, אז אני אומר שזה תיקו, לא?" קול גברי ומחוספס השיב ברוגע ובקור רוח. הגבר השעין את גבו באדישות על הקיר, משך בכתפיו באי אכפתיות ותחב את ידיו אל תוך כיס מכנסי הג'ינס שלו.
"אתה!" צעקה עליו בכעס הולך וגובר. האדישות שלו רק הגבירה את חַרונַה. "איזו חוצפה! ועוד מפה של ליצן מצ'ואיסטי שחושב רק עם איבר אחד בגופו," בשלב זה הלחיים שלה בערו בצבע אדום עז, "ועוד לא עם החכם מביניהם!" בסיום המשפט היא השמיעה נחרה של גועל, מכווצת את פניה בסלידה.
"וזה מפיה של גאונת הדור שלנו- רוז אריאנה וויליאמס," עיניו הירוקות הופנו אל אלו שלה בשלוות נפש, "שמָנַת המשכל שלה ירודה מזו של ציפור מתה," הוא העביר יד אחת בשיערו הבהיר, עיניו הירוקות מביטות היישר אל שלה במבט מלא בטחון וגאווה.
"זה יותר ממה שאפשר להגיד עליך," ירקה לכיוונו בתיעוב, "התאים הבודדים שהיו לך התנוונו לפני עידנים," עיניה שלחו לעברו סכינים מושחזים, מבטה נוקב וחד, "מה שמותיר רכיכה מצ'ואיסטית חסרת שכל," היא הרימה את סנטרה בהתרסה ושילבה את ידיה על חזה.
"בואי אני אגלה לך סוד קטן," הוא חייך חיוך גא וסימן לה בידו להתקרב לעברו, "חווה נבראה מצלעו של אדם, לא ההפך," הוא הרים את עצמו מן הקיר ושילב את ידיו, מחקה את יציבתה.
חיוך ערמומי הופיע על פניה. היא הרימה את עיניה, מביטה היישר אל תוך מבט הברקת מלא הבטחון שלו.
"טוב, אתה יודע מה אומרים," היא אמרה בקול שמתיימר להיות אדיש. אולם ניצוץ השעשוע בעיניה היה ברור כשמש ביום בהיר.
"תאירי את עיניי," חיוך סרקסטי הזדחל לו לפניו. ידיו סימנו לה להמשיך.
"לפני כל יצירת מופת צריך טיוטה," למרות העדר החיוך הבולט בפניה, הוא יכל לראות את הבזק ההנאה, השעשוע והניצחון שעבר בעיניה.
"האם לא הייתה זו חווה שטעמה מן הפרי האסור?" הוא שאל אותה, רגוע ונחוש, "האם לא הייתה זו חווה שהפילה עלינו סילוק מגן עדן? שפיתתה את אדם לאכול מן התפוח?"
"והאם לא היה זה אדם שנתן לה לפתותו?" ענתה על שאלתו בשאלה משלה, "האם זה לא מעיד על חוסר עמוד שדרה, היכנעות לפיתוי ואולי אף טיפשות?" היא הפנתה לעברו את סנטרה, כאם קוראת עליו תגר אותו לענות על שאלתה, "כמו תמיד, גברים חושבים רק עם איבר אחד, ולא כל כך קשה לנחש איזה מהם," היא צקצקה בלשונה לעברו.
"טוב, כאשר אתן מסתובבות עם המחשוף בחוץ ונשיקה פה, נשיקה שם," הוא עצר לרגע, מטה את ראשו בכניעה, "אי אפשר להגיד שזה לא מפתה,"
"מפתה?" היא שאלה אותו בלחישה מתגרה, "שכל מה שאנחנו עושות, לדבריך, זה לחשוב על בגדים ועל איזה חוטיני יתאים עם הביקיני?" היא עשתה צעד קטן ונחוש לעברו.
"אף אחד לא מושלם," הוא הניד בראשו, גורם לשערות אחדות ליפול על עיניו.
"אולי לא," היא לחשה בקול שקט. היא קרבה אליו עוד צעד, מרימה את ידה אל עבר חולצתה. "אבל יש כאלו שמגיעים קרוב מאוד," היד החלה לפתוח את הכפתור הראשון, באיטיות, בחושניות.
"עכשיו את רק מוכיחה את מלותיי," קולו היה לא יותר מלחישה, מחוספס וצרוד. היד פתחה עוד כפתור, מתקדמת לכפתור השלישי והאחרון. ידה נטשה את חולצתה, מותירה את מחשופה העמוק חשוף לעיניו היראות.
"ועכשיו," היא התקדמה עוד צעד לעברו, מעלה את חצאיתה הקצרה ממילא עוד קצת למעלה, חושפת את רגליה השזופות שנעו בחושניות בכל צעד נוסף שהיא עשתה לעברו. "בדיוק ברגע זה," היא נשפה בקול סקסי, "אתה תוכיח את מלותיי שלי," סיימה בנחישות, חיוך שובב מופיע על שפתיה בעוד היא עושה את הצעד האחרון לעברו.
הם היו כה קרובים אחד לשניה, אפיהם נוגעים לא נוגעים. היא העבירה יד נשית אחת על פניו, שולחת לו גלי תשוקה בכל הגוף בעשותה זאת.
"הו?" הוא הצליח לשחרר מילה אחת מפיו, בעוד עיניו לא עוזבות את מחשופה המפתה, "ואיך זה בדיוק?" המילים לבסוף יצאו מפיו, קצת מטושטשות, אבל בכל זאת היא יכלה להבין אותן.
"אתה בדיוק עומד לגלות," היא נשפה בתאווה לאוזנו. עיניו הועלו מיידית מן המחשוף לפגוש בעיניה. מבטיהם ננעלו אחד עם השני. היא הביטה בעיניו הירוקות מלאות התאווה בעוד הוא הביט בעיניה הכחולות רוחשות הסוד. לאחר כֶּמַה שנראה כנצח, היא הניחה את שפתיה על אלו שלו, מפגישה את שפתותיהם באותה נשיקה מיוחלת. הנשיקה הייתה תובענית ויצרית, חזקה ומלאת תשוקה. לא היה שום דבר אוהב בנשיקה, רק תאווה, תשוקה, שנאה וערגה. היא נשכה את שפתיו בשובבות, נושקת לו פעם אחרונה לפני ששפתותיהם נפרדו.
הוא רק הביט בה מתוך עיניים ירוקות ומסוחררות, לא מסוגל להוציא הגה מפיו.
היא סגרה את כפתורי חולצתה בזה אחר זה, מתרחקת ממנו בעשותה כן. כאשר החצאית הייתה במקומה, שיערה מסודר והאיפור שעל פניה ללא רבב היא חייכה חיוך שובב ואחרון משפתיים אדומות לפני שהיא נפנתה אל עבר דלת היציאה. בעוד גבה אליו, היא העבירה את לשונה על שפתיה וקראה לאחור, בלי להסתובב:
"ייתכן כי אמת הדבר שהגברים חכמים מן הנשים, אך מעולם לא ראיתי אישה שתרדוף אחרי גבר טיפש אך ורק מהסיבה היחידה והפשוטה שיש לו רגליים יפות."

"אתה פשוט חזיר שוביניסטי!" היא קראה אליו בקול נזעם. כדאי תמיד לצמצם במילים כשלא חייבים אותם, יש כאן מקרה כזה - במשפט שהיא אומרת מבינים ישר שהיא אומרת אותו בקול נזעם, אז אין צורך לכתוב את זה שוב, אנשים לא אוהבים שיסבירו להם משהו שהם כבר ידעו, הייתי ממליצה למחוק את כל המשפט "היא קראה אליו בקול נזעם". ידיה התכווצו לאגרופים קמוצים בצידי גופה. זה דבר מעולה לעשות - במקום לומר שמישהו עצבני, מתרגש, או כל דבר אחר צריך לתאר את זה ולהוכיח, לתת לקורא להבין את זה לבד. זה דבר שמעט מאוד יודעים ל עשות ויפה שאת\ה נותן את זה פה. אני חושבת רק צריך לשנות את המחווה עצמה כי היא נורא דרמטית, עוד לא ראיתי מישהו, עצבני ככל שיהיה, שמכווץ את האגרופים שלו מכעס, בכלל דמיינתי את הבחורה חוטפת התקפי רעד ומאדימה כמו בסרט מצויר אחרי המשפט הזה, ואת לא רוצה שהסיפור שלך ישמע כמו חלק מסרט מצויר..פרקי אצבעותיה הלבינו מחוזקת אגרופיה הקמוצים.
"ואת פרוצה פמיניסטית, אז אני אומר שזה תיקו, לא?" אין צורך בשאלה. קול גברי ומחוספס השיב ברוגע ובקור רוח. למה להגיד את אותו הדבר פעמיים בנוסח שונה כשאפשר לומר אותו פעם אחת כשהקורא מבין באופן מושלם למה הכוונה? הגבר השעין את גבו באדישות על הקיר, משך בכתפיו באי אכפתיות וואה וואה וואה, את נורא אוהבת לתאר כל פעולה עם רגש מסוים, אבל אין צורך בזה - אם הוא משך את כתפיו זה כבר מראה לי אי אכפתיות, כשאני מדמיינת אותו משעין את הגב על הקיר הוא נראה לי אדיש גם בלי שזה יהיה כתוב, ועוד כשכבר הבנתי לחלוטין באיזה נימה מדובר פה עוד קודם מכל ה-רגוע, קר רוח, חסר אכפתיות, התנועות והמשפט שהוא אומר. דבר אחד מכל אלה בהחלט מספיק בשביל להעביר את זה... ותחב את ידיו אל תוך כיס מכנסי הג'ינס שלו.
"אתה!" צעקה עליו בכעס הולך וגובר. דמיינתי כצעקה, הבנתי שהיא כועסת, מה גם שאני לא אוהבת שאומרים לי חד וחלק מה היא מרגישה, אלא שמוכיחים לי עם מחוות, המילים שהיא עונה לו מספיקות בשביל זה. האדישות שלו רק הגבירה את חַרונַה.זה רק אנושי, זה היה מגביר את הכעס אצל כל אחד, משפט לא חיוני. "איזו חוצפה! ועוד מפה של ליצן מצ'ואיסטי שחושב רק עם איבר אחד בגופו," בשלב זה הלחיים שלה בערו בצבע אדום עז, עכשיו אני כבר מדמיינת אותה כמו שאמרתי קודם - חוטפת התקפי רעד עם עווית בעין אחת, והשיניים שלה חורקות עד שהן נושרות. "ועוד לא עם החכם מביניהם!" בסיום המשפט היא השמיעה נחרה של גועל, מכווצת את פניה בסלידה.
"וזה מפיה של גאונת הדור שלנו- רוז אריאנה וויליאמס," עיניו הירוקות הופנו אל אלו שלה בשלוות נפש, "שמָנַת המשכל שלה ירודה מזו של ציפור מתה," הוא העביר יד אחת בשיערו הבהיר, עיניו הירוקות מביטות היישר אל שלה במבט מלא בטחון וגאווה. הייתי ממליצה לפלפל קצת את הויכוח הזה עם התחכמויות קצת יותר משעשעות, כואבות, או כל דבר אחר שתמצא\י לנכון שיהפוך את הירידות לפחות בנאליות ויעלה את הרמה של הויכוח למשהו שבאמת לא רואים כל יום בסופר..
"זה יותר ממה שאפשר להגיד עליך," ירקה לכיוונו בתיעוב, היא חייבת להרגע קצת, נשמע שהיא צולה אותו עם המבט שלה כמו אש גהנום.. "התאים הבודדים שהיו לך התנוונו לפני עידנים," עיניה שלחו לעברו סכינים מושחזים, אני כותבת את הביקורת הזאת תוך כדי קריאה, ועכשיו שמתי לב שצפיתי נכון את ההמשך, המבט שלה באמת מנסה להכאיב לו, זה לא סימן טוב שהצלחתי לצפות את הדבר הבא שתגידי ע"י זה שחיפשתי משהו דרמטי מדי לומר מבטה נוקב וחד, "מה שמותיר רכיכה מצ'ואיסטית חסרת שכל," היא הרימה את סנטרה בהתרסה ושילבה את ידיה על חזה.
"בואי אני אגלה לך סוד קטן," הוא חייך חיוך גא וסימן לה בידו להתקרב לעברו, "חווה נבראה מצלעו של אדם, לא ההפך," הוא הרים את עצמו מן הקיר ושילב את ידיו, מחקה את יציבתה.
חיוך ערמומי הופיע על פניה. היא הרימה את עיניה, מביטה היישר אל תוך מבט הברקת מלא הבטחון שלו.
"טוב, אתה יודע מה אומרים," היא אמרה בקול שמתיימר להיות אדיש. אולם ניצוץ השעשוע בעיניה היה ברור כשמש ביום בהיר.
"תאירי את עיניי," חיוך סרקסטי הזדחל לו לפניו. ידיו סימנו לה להמשיך.
"לפני כל יצירת מופת פאוזה פאוזה פאוזה צריך טיוטה," שתיקה רועמת, פינאלי! המשפט הזה מוכר וידוע אז כבר כשהוא אמר על אדם וחווה היה אפשר לנחש שיהיה בו שימוש, אבל למרות שהכרתי אותו זה היה במקום. למרות העדר החיוך הבולט בפניה,משפט מסורבל, זה די בולט שמישהו לא מחייך, פשוט תכתבי שהיא לא חייכה. הוא יכל לראות את הבזק ההנאה, השעשוע והניצחון שעבר בעיניה.
"האם לא הייתה זו חווה שטעמה מן הפרי האסור?" הוא שאל אותה, רגוע ונחוש, "האם לא הייתה זו חווה שהפילה עלינו סילוק מגן עדן? שפיתתה את אדם לאכול מן התפוח?"
"והאם לא היה זה אדם שנתן לה לפתותו?" ענתה על שאלתו בשאלה משלה, "האם זה לא מעיד על חוסר עמוד שדרה, היכנעות לפיתוי ואולי אף טיפשות?" היא הפנתה לעברו את סנטרה, כאם קוראת עליו תגר אותו לענות על שאלתה, "כמו תמיד, גברים חושבים רק עם איבר אחד, ולא כל כך קשה לנחש איזה מהם," היא חוזרת על עצמה, הויכוח מתחיל להיות מייגע.. היא צקצקה בלשונה לעברו.
"טוב, כאשר אתן מסתובבות עם המחשוף בחוץ ונשיקה פה, נשיקה שם," הוא עצר לרגע, מטה את ראשו בכניעה, "אי אפשר להגיד שזה לא מפתה,"
"מפתה?" היא שאלה אותו בלחישה מתגרה, "שכל מה שאנחנו עושות, לדבריך, זה לחשוב על בגדים ועל איזה חוטיני יתאים עם הביקיני?" חוטיני זה תחתון, ביקיני כולל תחתון, ומי החכמה שתלבש לים תחתון על בגד ים? היא עשתה צעד קטן ונחוש לעברו.
"אף אחד לא מושלם," הוא הניד בראשו, גורם לשערות אחדות ליפול על עיניו.
"אולי לא," היא לחשה בקול שקט. היא קרבה אליו עוד צעד, מרימה את ידה אל עבר חולצתה. "אבל יש כאלו שמגיעים קרוב מאוד," היד החלה לפתוח את הכפתור הראשון, באיטיות, בחושניות. לא צריך לכתוב שזה בחושניות, אם זה התפשטות ואם זה איטי אני אדמיין לבד כבר שזה חושני.
"עכשיו את רק מוכיחה את מלותיי," קולו היה לא יותר מלחישה, מחוספס וצרוד.כמו במקרה עם הבחורה - סימפטומים מוגזמים, הוא מתרגש, בזה אני בטוחה, אבל אין סיבה לתאר אותו גוסס, הוא מסוגל לדבר, אולי הקול שלו רועד, אולי הוא בולע רוק והעינים שלו משוטטות במהירות כשהוא מרפרף על כל הגוף שלה ומה שהיא עושה לו וגם זה רק אם זאת הפעם הראשונה שלו, אבל הוא לא מת באחת, צריך כוס מים ומתמוטט על הרצפה כי היא התחילה לפתוח כפתור אחד מסכן שעוד לא נותן שום הצצה למה שמתחת. היד פתחה עוד כפתור, מתקדמת לכפתור השלישי והאחרון. ידה נטשה את חולצתה, מותירה את מחשופה העמוק חשוף לעיניו היראות. ממתי גבר מפחד מציצי?
"ועכשיו," היא התקדמה עוד צעד לעברו, מעלה את חצאיתה הקצרה ממילא "ממילא" מסרבל את המשפט, הייתי משאירה את זה - "מעלה את חצאיתה" עוד קצת למעלה, חושפת את רגליה השזופות שנעו בחושניות עוד פעם חושניות? תאורים שיגרמו לי לדמיין חושניות, לא לצוות עליי את זה. בכל צעד נוסף שהיא עשתה לעברו. "בדיוק ברגע זה," היא נשפה בקול סקסי, "אתה תוכיח את מלותיי שלי," סיימה בנחישות, חיוך שובב מופיע על שפתיה בעוד היא עושה את הצעד האחרון לעברו.
הם היו כה קרובים אחד לשניה, אפיהם נוגעים לא נוגעים. היא העבירה יד נשית וחסר לך שזאת יד גברית אחת על פניו, שולחת לו גלי תשוקה הגלי תשוקה צרם לי קצת. בכל הגוף בעשותה זאת. ברור לי שהוא כולו רוטט בגלל מה שהיא עושה ולא כי צלצל לו הפלאפון או כל סיבה אחרת.
"הו?" הוא הצליח לשחרר מילה אי אפשר לקרוא לזה בדיוק מילה אחת מפיו, בעוד עיניו לא עוזבות את מחשופה המפתה, "ואיך זה בדיוק?" המילים לבסוף יצאו מפיו, קצת מטושטשות, אבל בכל זאת היא יכלה להבין אותן. שני עניינים - סימפטומים מוגברים שוב, וזה שהוא מתנהג בניגוד מוחלט לאדשות והקרירות שהיו לו קודם, הייתי מצפה ממנו לשמור על חזות גברית ובטוחה, טיזר לפחות במידה שהיא, אבל במקום זה הוא נשמע כמו נער מבוהל.
"אתה בדיוק עומד לגלות," היא נשפה בתאווה תאווה = אותה הערה כמו על "בחושניות" ועל "בחוסר אכפתיות" לאוזנו. עיניו הועלו מיידית אני מדמיינת את זה ברצף כרונולוגי כמו שאת מתארת את זה בדיוק, לא צריך לכתוב "מיידית" מן המחשוף לפגוש בעיניה. מבטיהם ננעלו אחד עם השני. היא הביטה בעיניו הירוקות מלאות התאווה עוד תאור מיותר בעוד הוא הביט בעיניה הכחולות רוחשות הסוד עוד תאור מיותר. לאחר כֶּמַה "לאחר מה שנראה"שנראה כנצח, היא הניחה את שפתיה על אלו שלו, מפגישה את שפתותיהם באותה נשיקה מיוחלתמשפט מיותר, אנחנו נייחל, ואת לא תספרי לנו שייחלנו או שהם יחלו, כי זה השתמע. מה גם שיש פה חזרה על העניין של הצמדת השפתיים. הנשיקה הייתה תובענית ויצרית, חזקה ומלאת תשוקה אני לא אחזור על זה שוב כי אני מתחילה לייגע, אבל אני רק רוצה להדגיש בעניין של המחוות, הן תחליף מעולה לכל תאור שהוא לא אובייקטיבי. תאורים כמו "מלאות תשוקה" הם משהו ששומעים ממישהו שהוא "מקור שני", ואני רוצה לשמוע הכל כאילו אני רואה את זה במו עיני.. לא היה שום דבר אוהב בנשיקה, רק תאווה, תשוקה, שנאה וערגה.make me feel it baby, שאני אראה שזה מה שהיה, אותה הערה. היא נשכה את שפתיו בשובבות תאור מיותר, נושקת לו פעם אחרונה לפני ששפתותיהם נפרדו .
הוא רק הביט בה מתוך עיניים ירוקות ומסוחררות אני זוכרת שהן היו ירוקות, ומסוחררות זה כי הוא לא שתה מספיק, לא מסוגל להוציא הגה מפיו.
היא סגרה את כפתורי חולצתה בזה אחר זה, מתרחקת ממנו בעשותה כן. כאשר החצאית הייתה במקומה, שיערה מסודר והאיפור שעל פניה ללא רבבהיא חייכה חיוך שובב ואחרון משפתיים אדומות הממ, הייתי מצפה לתאור ארוך של השפתיים שלה אם כבר, ולא בצורה הזאת לפני שהיא נפנתה אל עבר דלת היציאה "אל עבר היציאה". בעוד גבה אליו, היא העבירה את לשונה על שפתיה וקראה לאחור, בלי להסתובב:
"ייתכן כי אמת הדבר שהגברים חכמים מן הנשים, אך מעולם לא ראיתי אישה שתרדוף אחרי גבר טיפש אך ורק מהסיבה היחידה והפשוטה שיש לו רגליים יפות."סיום יפה וכל הסיפור באמת חוץ מההערות הקטנות כתוב יפה, למרות כל התלונות שלי כן קיבלתי קצת מהחושניות הזאת, הייתי מקווה להשתהות שם עוד קצת, שהקטע הזה יהיה ארוך הרבה יותר מהויכוח שקצת עייף אותי ולא היה מתוחכם כמו שהייתי מצפה ממנו להיות יחסית לאורך שלו. סה"כ זאת עבודה טובה, הסיפור הוא טוב והתיקונים הם מינוריים. בהצלחה בהמשך ושבוע טוב (:

שמתי לב שאת אוהבת להגיב/לבקר. ובכן, התאפקתי מאוד, אבל יש כמה דברים שרציתי לומר לך. ובעצם, סוג של לבקר את הביקורות שלך.

את מוציאה את הכיף שבלהעלות לכאן חומרים.

לא כולם כותבים כדי להיקרא "כותבים". יש כאלה שעושים זאת כי זה סוג של פורקן, יש כאלה שעושים זאת כדי לתעד ויש כאלה שאוהבים לספר לאחרים את שחוו בחייהם.

יכול להיות שחברי הפורום לא יסכימו איתי, אבל אני חושבת שאת לא מבקרת, אלא מתנשאת. אנשים מעלים לכאן דברים מקסימים ואת מוצאת נקודות שגויות באופן מרגיז וקטנוני. נטפלת לקטנות ו"בודקת בציציות" של כל חבר פורום שמנסה לשתף.

ביקרת אותי כשהעליתי את "תהיתי" וקיבלתי את הביקורת, ואף שיניתי את הקובץ ששמור אצלי, אבל מאז אני רואה שאת ממש נהנית לקטול, לבקר, ואני אפילו אשתמש במילה לא כל כך נעימה, אבל לדעתי מתאימה - "להציק".

אני בטוחה שהודעה מהסוג הזה אינה מקובלת כאן, אולי אמצא את עצמי מקבלת הודעות מחאה ואולי אפילו סוג של חסימה (לא יודעת איך זה עובד כאן), אבל פשוט הייתי חייבת להודיע לך שאת עושה עבודה נאמנה בקציצת הכנפיים עופות שמעלים לכאן דברים פשוט נהדרים.

איש אינו רץ כאן לקבלת פרס נובל, אלא פשוט... כותב, מהלב. המקום שבו נשמרים החוויות, אהבות, אכזבות, שנאות וכו'... שלפעמים פשוט מבקשים למצוא דרכם החוצה, אל העט והדף.

נסי לעדן את ביקורותייך, ואולי אפילו להתעלם מהדברים הקטנים שלא הורסים בהכרח את השיר, למרות עינייך דקות האבחנה והמקצועיות.

ובקיצור - תני לעוף!

שלום נועה
דבר ראשון - חסימה ודאי שלא תקבלי, מותר לך להביע את דעתך.

דבר שני:
כל גולש יכול להעיר על יצירות, בדרך שלו, בשביל זה יש לנו פורום!
אישית, אני חושב שאושרית עושה עבודה נהדרת, היא משקיעה מזמנה ומגיבה ומסבירה לכותב מה היא הרגישה.
זכותך המלאה לא להסכים איתה, אבל בסך הכל פה זה פורום "כתיבה וספרות".

לדעתי דווקא התגובות של אושרית הן אלה ש"נותנות לעוף", חשוב מאוד לדעת לקבל ביקורת כדי להשתפר.
אני מקווה שבפורום הזה אנשים יתפתחו בכתיבה בין היתר, ולא סתם "יוציאו את הרגשות שלהם על הנייר"..

נכון שלא ממש נעים לקרוא ביקורת "קוטלת" על יצירה, אבל זה חשוב מאוד לדעתי.

אני מאוד מצטערת שגרמתי למישהו להרגיש ככה בתגובות שלי, לא היו לי שום כוונות כאלה.

אני לא מגיבה לכל דבר שמעלים, אבל רוב הכותבים שמעלים לכאן כותבים בכותרת או בהודעה עצמה שהם מעוניינים בביקורת ושהיא חשובה להם. מי שכותב דבר כזה, לפי ההנחה שלי, מבקש ביקורת כדי להשתפר ואני כותבת אותה לאחרים בדיוק בצורה שהייתי רוצה שיכתבו ביקורת לדברים שאני כותבת. אני גם מניחה שכל כותב כאן יעדיף ביקורת קשוחה מאשר התעלמות טוטאלית מהטקסט שלו, ואני רואה שלאחרונה פה זה רק כך או כך.
אני לא חושבת שהטון שלי מתנשא בתגובות כי אני באמת משתדלת להגיב גם בהומור כשיוצא, ואני לא עושה שום עוול לטקסט כי אני מסכמת הכל תוך ציון של הנקודות החזקות בטקסט לצד החלשות. הפרטים הקטנים מאוד חשובים בכל יצירה, זו לא קטנוניות, כי כשאני רואה שגיאה או מילה צורמת זה קוטע לי את רצף הקריאה ויכול לפגוע בהנאה מהטקסט. מה גם שצריך להסביר מה הבעיה עם המילה כי אם לא הדבר יחזור על עצמו לאורך כל הטקסט ויוריד את הרמה שלו.

בשביל לתת מעוף ליצירה הכותב צריך את הכלים שיעזרו לו להביע את עצמו בצורה הטובה ביותר, וזה התפקיד של ביקורת.

מוציאה את כל הכיף בלהעלות טקסטים? אם מישהו כותב כדי לקבל מילים יפות והתחנפות כדאי לו להראות את הטקסט רק להורים שלו ולהשאר עטוף בצמר גפן עד שיהיה מסוגל להתמודד עם זה שבכל דבר יש מקום לשיפור. הרבה אנשים היום כותבים רק כי יש להם מקלדת לידם, וזה זלזול באמנות הזאת, אני מתייחסת לכל הכותבים כאן ככותבים ששואפים להתקדם לא משנה כמה ביקורת יכולה לכאוב.

בכל זאת, אני לוקחת לתשומת ליבי את ההערות שלך ואשתדל מעכשיו להגיב פחות ולהקפיד שהתגובות שלי יהיו אך ורק לאנשים שמבקשים את הביקורת הרצינית.

את האמת אני לא מסכימה עם מה שנועה אמרה. לי אישית התגובה שלך מאוד עזרה, ודווקא בגלל שהיא הייתה בואי נקרא לזה 'קשוחה'. זה נתן לי רק מקום להשתפר ולהצליח יותר ככותבת. אני יודעת שאישית אני מעדיפה ביקורת טובה ובונה מאשר תגובה שאומרת שהכל מושלם בעוד שזה בכלל לא כך, או יותר גרוע התעלמות מוחלטת.

לכל אחד יש את דעתו שלו, ולי אישית מאוד תרמו ההערות שלך. כרגע אני עסוקה בשכתוב מחדש של הקטע ואני מרגישה שאני משתפרת בעקבות ההערות שלך. בגלל זה קוראים לזה ביקורת בונה.

מקווה יום אחד לראות יצירה שלך פה בפורום, רואים שאת מבינה בכתיבה ובחוקיה ומעניין אותי לראות מפרי עטך.

המשך שבוע נפלא :]

אני ממש שמחה לשמוע, תודה רבה (:

אני לא מפרסמת פה כי אני כותבת בעיקר סיפורים קצרים והם יחסית ארוכים בשביל פורום, יש לי כמה קצרים אבל לא חשבתי שהם מתאימים.. יש לי גם שיר אחד ותכננתי דווקא כן לפרסם אותו בקרוב, אשמח לשמוע את דעתך עליו כשאחליט לעשות את זה (: