10-10-2007, 10:26
|
|
|
חבר מתאריך: 31.01.07
הודעות: 1,048
|
|
אתה לכאורה צודק. אבל-נא להביא בחשבון את גורם הזמן
בשדה הקרב, ואת השפעת ייירוט הרקטות שלו על האויב.
שהרי:
בוא נניח את ההנחות הבאות, שהתקיימו במלחמת לבנון II, וננסה לגזורא מהן מסקנה לגבי היכולות האמיתיות של מערכת כזאת או אחרת לייורט רקטות טווח קצר ובינוני.
1. חיזבאללה מסוגל לשגר 100-250 רקטות ליום.
2. צבא סוריה מסוגל לשגר לכאורה הרבה יותר. כמה הרבה? אולי אלפים ביום.
3. יירוט של אלי רקטות על ידי מיירטים כמו קלע דוד או חוצץ לכאורה אינו כלכלי.
אבל כאן בדיוק הכשל: קצבי השיגור האלו מתייחסים ליכולת המבצעית של חיזבאללה או סוריה לשגר, בתנאים אידיאליים מבחינתם: היינו, אתה מניח במובלע שהם תוקפים את העורף שלנו במטר רקטות, והעורף שלהם חסין. דהיינו- אנחנו תחת לחץ אדיר ליירט ו/או להתמגן, והם - איש תחת גפנו ותאנתו, אף אחד לא יורה על העורף שלהם.
כנ"ל לגבי סוריה.
האם זה תסריט ריאלי? לדעתי ממש לא!
אם העורף הישראלי יותקף על ידי מטר של אלפי רקטות סוריות - העורף הסורי, הן מתקנים אסטרטגיים והן מטרות אזרחיות כמו תחנות כוח, מאגרי נפט, מתקני חשמל וכו' יותקף שבעתיים. הטונאז' שישראל מסוגלת להנחית על סוריה באמצעות מטוסים טילים ורקטות גדול לאין שיעור מהטונאז המקביל שסוריה מסוגלת להנחית על ישראל.
דהיינו - ישראל מסוגלת לאיים ולבצע השמדה בפועל של מגוון מטרות סוריות צבאיות ואזרחיות ובכך להביא לאיום ישיר על הצבא הסורי, המשטר, והמרקם הבסיסי של החברה הסורית, שקל מאד למוטט אותו באמצעות לחצים מסוג זה.
ה"ביעה" המוסלמית אומרת, אחרי הכל, שהשליט חייב לספק הגנה ובטחון לנתיניו, בתמורה לנאמנותם. ברגע שהשליט לא מסוגל לספק בטחון והגנה- אין בו צורך עוד. והוא מאבד את הלגיטימציה לשלטונו.
וכנ"ל לגבי החיזבאללה. אם ישראל תאיים רק בהרס דרום לבנון כליל, ובביצוע מחודש של טרנספר של השיעים צפונה, הפעם שלא על מנת לחזור (והם עוד לא התחילו אפילו לשקם את נזקי המלחמה מבחינת בינוי בתים ותשלום פיצויים לנפגעים!) - עצם העלאת האיום הזה בכוחו להגביל מאד את ירי הטילים, ולהכיל אותו לירי נסבל.
וכשאני מדבר על קצבי שיגור לעילי- אני הכוונה לקצבי שיגור מעשיים, היינו - תחת לחץ תצפיות והפצצות וסגירת מעגלי אש מהירים של הצד הישראלי.
במלחמה נגד סוריה, לא יהיה לסורים התענוג להפציץ ישובים אזרחיים שלנו, ולצפות שישראל תסתפק בפגיעה במטרות צבאיות בלבד. הם לא יוכלו לבכות למועצת הבטחון למשל על הפצצת ישובים אזרחים שלהם, בעוד הם מפציצים ישובים אזרחיים שלנו. ונא לא לזלזל במשוואה הזאת: הם יודעים שיש לנו יכולת לחסל ישובים שלמים שלהם בלי הרבה מאמץ. (אבל אני ספק אם ייימצא ראש ממשלה ישראלי שייתן הוראה להפציץ את דמשק למשל בהפצצת שטיח, בתגובה לירי טילים קטלני לחיפה או ת"א!).
הם יכולים אמנם לבנות את האיום ולהצטייד באלפי רקטות וטילים - אבל בפועל, יכולות השיגור שלהם יהיו מצומצמות הן בגלל הצורך להסתתר מפני פגיעה ישראלית, והם משיקולים של הרתעה ותגובה ישרארלית אלימה באמת, מהסווג שהם טרם חוו באמת, והם עצמם לדעתי יבחרו להנמיך את הלהבות, כי במלחמה כמו במלחמה.
לפיכך, זה לא נכון להציב תסריט קיצון כאילו משגרים לעברנו מטחים של מאות ואלפי טילים שאנו נדרשים ליירטם בזמן קצר. אני מאמין שבמלחמה הבאה, אם ההנהגה הישראלית תשכיל ליצור מאזן אימה והרתעה חדש, ייווצרו כללי משחק חדשים, שימנעו שיגורים המוניים כאלו, וכן - יגבילו מאד את המטרות האזרחיות אצלנו אליןה ישגורו מטחי טילים, וזה מרצון האויב : אם האויב יבין ששיגור מטח לעיר צפופה כמו ת"א הוא בעצם לחיצה על כפתור ההשמדה של דמשק - הוא יירתע לבדו.
|