|
05-11-2004, 19:34
|
|
|
חבר מתאריך: 31.10.03
הודעות: 778
|
|
"כשאנחנו טסים, חיילים לא מתים" - כתבה על הפעלת המסוקים האמריקאים בעיראק
צבא היבשה האמריקאי הולך והופך את מסוקי הקרב שלו במידה הולכת וגוברת ללוחמים בכוחות הגרילה בעיראק, תוך כדי השתמשות בטקטיקות דומות יותר לטקטיקות מויטנאם ומישראל ופחות דומות לטקטיקות ממלחמת המפרץ ב-1991 שבהם השתמשו כדי לתקוף כוחות שריון עיראקים.
הצבא גם הולך ודוחף את מסוקי התובלה שלו עד קצה היכולת שלהם, שכן הוא משתמש בהם כל העת כדי להוביל חיילים ובכירים עיראקים בדרך האוויר, שעדיפה על דרך היבשה שמועדה למארבים של כוחות הגרילה.
"כאשר אנו טסים, חיילים לא מתים", אומר קולונל ג'ים מק'קונביל בן ה-45, מפקד החטיבה האווירית 4 של דיוויזית הפרשים 1 של צבא היבשה האמריקאי. "אנחנו בעיקרון טסים כמה יותר שאנחנו יכולים, ואנחנו לא יכולים להטיס אותם במידה מספקת".
מאז פברואר 2004, החטיבה האווירית של מק'קונביל, שמפקדתה ממוקמת אי שם בבסיס אווירי מעלה אבק צפונית לבגדאד, טסה 50,000 שעות עם קרוב ל-100 המסוקים שלה(יש לה מסוקי UH-60L Blackhawk, מסוקי AH-64D Apache Longbow ומסוקי OH-58D Kiowa Warrior), שיא אווירי בהיסטוריה של הדיוויזיה.
המסוקים התגלו כנשק הכי שימושי במלחמה האווירית של ארה"ב בעיראק. זוגות של מסוקי קרב מסוג Apache ו-Kiowa של צבא היבשה ו-Cobra של הנחתים משמשים לעיתים קרובות כעיניים וכנשק של כוחות הקרקע.
המסוקים אמורים לשמש גם רכיב מרכזי בניסיונות של צבא ארה"ב להשתלט על עיר המורדים פאלוג'ה שמתבצעים בימים אלו ממש. המסוקים הוכיחו את עצמם בעשרות קרבות נגד המורדים, כאשר טייסיהם הזהירו את כוחות הקרקע מפני סכנות שונות וירו לעבר מטרות, דבר שסייע לכוחות הקרקע להימנע ממארבים שהיו יכולים להיות קטלניים ולהתגבר על האויב. "בהסתערות עמוסת אדרנלין, הצוותים טסו במהירות של 225 קמ"ש, גירדו את העצים וירו רקטות", אומר מק'קונביל, שהמסוקים שהוא מפקד עליהם ספגו לא מעט פעמים רקטות RPG וקליעים שחוררו אותם.
מסוק ה-Blackhawk, שנכנס לשירות בצבא היבשה האמריקאי בשנת 1979, הפך למונית עבור החיילים והאנשים האחרים שרוצים להגיע בבטחה מבסיס אמריקאי אחד למשנהו בעיראק. "אם לכולם היה זכות בחירה אף אחד לא היה נוסע ביבשה", אומר מק'קונביל, "אבל אין מספיק מסוקים כדי להטיס כל חייל שרוצה לטוס".
הקול מבשר הרעות של המסוקים האמריקאים ששואגים מעל גגות הבירה בגדאד הופך לסמל של המלחמה הזאת, בדיוק כמו בויטנאם. בחודש פברואר, עיתונאי עיראקי שאל את תא"ל מארק קימיט, דובר צבא ארה"ב בעיראק, מה הוא ממליץ לאמהות העיראקיות להגיד לילדיהם שמפחדים כל כך מהמסוקים מנמיכי-הטוס. "מה שאנחנו היינו אומרים לילדים העיראקים זה שהרעש הזה הוא קול החירות", ענה בתגובה קימיט.
המסוקים האמריקאים מפחידים גם את המורדים, אומר מק'קונביל. לדבריו, היריות מפסיקות לעיתים קרובות כאשר מסוק מופיע בשטח. "העיראקים מפחדים ממסוקים. אנחנו חושבים שהם די קטלניים, אבל הם חושבים שהמסוקים הרבה יותר קטלניים ממה שהם".
דיוויזית הפרשים 1 כיכבה בשנת 1979 בסרט "אפוקליפסה, עכשיו", שם נראים 2 מסוקים שלה מופלים במלחמת ויאטנם. גם עכשיו בעיראק, בחודש אוקטובר, הדיוויזיה איבדה 2 מסוקי Kiowa שהתנגשו זה בזה בזמן טיסה והתרסקו מסיבות לא ידועות
שריון כבד, כמו הקוולר שיש ברצפה במסוק ה-Blackhawk, עוזר למסוקים לשרוד לאחר פגיעות. "הם ינחתו אחרי הטיסה עם חורים ואנחנו נתקן אותם", אומר המכונאי הראשי רב סרן ג'ון אגור בן ה-42, בעודו הוא פוסע דרך האנגר שמכיל מסוקי Apache ו-Blackhawk מפורקים. "סביר להניח שאנחנו נחזיר אותם לפעולה כבר הלילה".
הטקטיקות שבהם משתמשים בהטסת המסוקים בעיראק מזכירות מאוד את הטקטיקות שבהם השתמשו בויטנאם, כאשר הוייט קונג רכש טילי כתף נגד מטוסים סובייטים מסוג SA-7 Strela, שהיו מסוגלים לפגוע ולהפיל מסוקים מגביהי-טוס. בגלל התחלת השימוש ב-SA-7, טייסי המסוקים האמריקאים החלו לטוס כמה שיותר נמוך ומהר, בטקטיקה שבה הם גירדו את צמרות העצים והשדות, טקטיקה שקיבלה את השם "למפות את האדמה".
כאשר מסוקי ה-Apache נכנסו לשירות, הטקטיקות עברו שינוי משמעותי. לפתע הצבא החל לאמן שוב את טייסיו לרחף מאחורי קווי החזית ולתקוף טנקים עם טילי נ"ט ארוכי-טווח. כך בדיוק עשו טייסי ה-Apache במלחמת המפרץ ב-1991 כאשר הם תקפו את כוחות השריון העיראקים.
אבל במציאות העכשווית, ארה"ב גילתה במהרה שלמורדים העיראקים אין קווי חזית ואין טנקים. אחרי שהמורדים הצליחו להפיל זוג מסוקים אמריקאים עם טילי כתף, כולל מסוק תובלה מסוג Chinook שהופל בנובמבר 2003 וגרם להריגתם של 16 חיילים אמריקאים, הצבא האמריקאי הפסיק להשתמש בטקטיקות של טיסה בגובה רב.
"היינו נוהגים פשוט לרחף. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות את זה עכשיו בגלל שאז אנחנו נופל", אומר מק'קונביל. "אנשים חשבו שזה יהיה בטוח יותר לטוס בגובה נמוך ולהסתכן בפגיעה מנק"ל ומכבלי חשמל".
אז הצבא האמריקאי חזר לטקטיקת מיפוי האדמה שבה הוא השתמש בויטנאם, אבל עם שיפורים. כעת למסוקים יש שריון טוב יותר והם מצויידים במערכות נשק מדוייקות ובמערכות לסימון מטרות בלילה.
מסוקי ה-Apache וה-Kiowa פועלים בקרבות בסמטאות הערים העיראקיות בדיוק כפי שנהוג בצה"ל: יורים על מכוניות בודדות או על מבנים שמשמשים מחסה למורדים. "אתה מנסה לפגוע בהם בסמטאות או במכונית בודדת שנעה לאורך רחוב", מסביר סרן ריאן וולש בן ה-29, טייס Apache בחטיבה האווירית 4. "זה לא דבר שנהגנו להתאמן עליו", אומר וולש.
בחודש אוגוסט מסוק Apache של דיווזית הפרשים 1 קיבל הוראה לירות על נגמ"ש בראדלי שנפגע מאש המורדים. צוות המסוק ביצע את המשימה, אבל כתוצאה מכך נהרג בין השאר כתב טלוויזיה של רשת אל-עראביה שהעביר מהמקום שידור חי. ההרוגים הרבים בתקרית הזאת גרמו לביקורת נרחבת על הצבא האמריקאי. מק'קנוביל אומר שהטייסים שלו מודעים היטב לכך שלפעולות שלהם יש פוטנציאל לגרימת בעיות.
צבא היבשה האמריקאי מסתמך בכל כך כבדות על המסוקים שלו, שחלקם טסים מעבר לשעות המומלצות. כך לדוגמא, מספר סא"ל מייק לונדי, מפקד כח מסוקי ה-Kiowa של דיוויזית הפרשים 1, שכל אחד ממסוקי ה-Kiowa החמושים שלהם טס בקצב של בערך 105 שעות טיסה כל חודש, הרבה מעבר להמלצות הצבא – שאומרות שצריך לטוס עד 65 שעות בחודש.
שיפוצים נרחבים למסוקים מבוצעים בשגרה כל שנתיים, אבל כעת, עם הפעילות הנרחבת, המסוקים זקוקים לאוברולים כל 6 חודשים, אומר אגור. במקרה של ה-Apache, הרווח בין אוברול אחד למשנהו עלה פי 2(!) : בעוד שבשגרה הם זקוקים לשיפוץ כל 250 שעות טיסה, כעת הם זקוקים לשיפוץ כל 500 שעות טיסה.
מסוק AH-64 Apache מרחף מעל רחובות בגדאד:
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://cache.gettyimages.com/comp/51190475.jpg?x=x&dasite=MS_GINS&ef=2&ev=1&dareq=CACF07A1008DBC173F597301376AF126A9C30E9B9B114CE8]
מקור:
http://www.boston.com/dailynews/306...ics_Army:.shtml
|
|