ובכן אתה שוב הולך ברחוב, יושב בתחנה בה ישנה תמונה,

מהצד דוגמנית מחייכת, מסתכלת עליך מכל פינה,

הגיטרה בקייס מונחת, קולה נמוג בחשכה,

מחכה שאותה אתה תפתח שאת קולה תבקע..

ועל האוטובוס שום מקום עוד לא נשאר,

מלפניך יושבת גברת עם סלים,

ומאחוריך בחור עם רישיון בשלילה,

ואל תוך האוטובוס נכנסת בחורה,

שאת לשונך נוצרת בביישנותך..

התעוררת לפתע, שמעת את הדממה,

אור היום כבר ובאוטובוס אתה נשאר,

הגיטרה אבדה ולא הותירה זכר,

רק שלל געגועים ודרך שאותך אובדת,

אתה שואל את הנהג לאן הגעת,

והוא אומר שם לא מוכר,

הוא אמר שהוא עוצר לך כאן,

בתחנה האחרונה..

וזה לא הסוף, זו רק ההתחלה,

כשאתה ירדת בסוף העולם ימינה,

ואחר כך שמאלה בפניה השניה,

אף פעם לא הרגשת כל כך בודד,

ובעצם אף פעם לא היתה לך מנוחה,

ומחשבותיך ממשיכות לרוץ,

אך אין להן ידיעה..

אתה ממשיך ללכת ברחוב זר,

ששמו גם לא אומר לך ולו רק דבר,

ואנשים ברחוב כבר נפרדו משקיעתם,

רק אתה, ירח וקבוצת כוכבים שצופים עליך מרחוק,

מאירים מעט את דרכך בשביל הפנסים שפסקו מלפעול..

ארנקך ריק והשעות קטנות מכדי שתראה לאן דרכיך הולכות,

ואתה נאנח ויושב באפס מעשה,

לעולם לא חשבת שתהיה אתה על הספסל ההומלס הבודד,

ולעת שחרית אתה קם, ופתאום הכל נראה לך מוכר,

הרחוב, הפנסים והציפורים שהקיצו אותך..

ומסתבר שלא נסעת רחוק ומשום מה ביתך נמצא מעבר לפינה,

עובר שוב ליד התחנה עם הדוגמנית שמחייכת לקראתך,

ופתאום אתה יודע שאת צליל מיתריך בסוף עוד תשמע,

מסתכל על בניין רב קומות ליד פח גדול ירוק של אשפה,

סוף סוף הגעת לביתך..

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901

יפה.

ובכמה מילים - סיפור ושיר יחד. כל הכבוד.