היום בגלל שהרכב שלי יוק, נסעתי לאיזו פגישה במונית. נכנס למונית, מקווה שאין לי איזה נהג אובר חברותי או אובר מעורב פוליטית, שלא יתחיל לקשקש לי יתר על המידה.
אני נכנס והוא שקט. באמצע הנסיעה, הנהג (שראה שיש לו איזה גולם מאחורה, שלא ממש משתף פעולה) התחיל לשיר בקול בריטון "מעילי הפשוט ופנס על הגשר...."
מה אגיד לכם?
התפללתי שהנסיעה לא תיגמר לפני שיסיים לשיר.
מה שהוביל אותי לחשוב שוב על השיר.
אילו מילים טעונות וטואליות, מילים כנועות. מילים כה עצובות. מילים כה מקוממות. סוג של התרפסות וויתור על האני.
יש שירים, שמצליחים להעביר אווירה, לעורר מחשבה, לחבר למוכר מבלי שנדע בהרכח את סיפור הרקע לשיר. כמו למשל במקרה הזה, הסיפור של רובינא ואלכסנדר פן.
אגב, רק לפני שנים מעטות, גיליתי שיש לשיר עוד בית.
וידוי
מילים: אלכסנדר פן לחן: סשה ארגוב
מעילי הפשוט ופנס על הגשר,
ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם
כך ראית אותי ראשונה, התזכור?
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים,
כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים
וכאל מים ולחם אלי תחזור.
בענינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם
וכתפי הקרות רעדו משמחה
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעמך
כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת,
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות
וקינאתי לך ובחושך ארבתי
ושנאתי לך ועד דמע אהבתי
וביתנו שמם מחיוך ומצחוק
ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב
עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף
ואדע כי חשבת עלי מרחוק
ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת
והלכת לעד ואני נושאת ילד
רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים
ואני בפניך אביט ואומר
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות
הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך
וידעתי: המוות יבוא מידיך
ואני מחכה ומצפה לזיוו
הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער
או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר - מידיך יבוא
וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני
בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני
ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שאבוא לביתך בעצמך עיניים
עד אשר ישאוך בדרך אלי
כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, יהיה אות באות
(נמנעתי מהביצוע של יהודית רביץ, כדי לא לתת לה פור האזנתי על שאר המשתתפים בתחרות )
_____________________________________
החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)
נערך לאחרונה ע"י שומר סוד בתאריך 15-07-2008 בשעה 20:51.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי שומר סוד שמתחילה ב "וידוי - אלכסנדר פן/ סשה ארגוב."
השיר נכתב למי שהייתה חברתו אז, שושנה בר בורוכוב, ביתו של דב בר בורוכוב, באחת מפגישותיהם. הסיפור במלואו מופיע ברומן ההיסטורי של רם אורן "ימים אדומים".
השיר בעיני מדהים. מילים כל כך כואבות מצד אחד, ומביעות אהבה טוטאלית מצד שני. לי תמיד הוא גרם לחשוב על נשים מוכות - בייחוד "עלבונות של זרים בי הטחת פי אלף". אמנם אין אזכור מלא לאלימות פיזית, אך התעללות נפשית יש גם יש. בלי ספק אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים....
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי Tallyco שמתחילה ב "הספר הוא תוצאה של ראיונות עם..."
ולא ממש מוצא.
מנגד מצאתי את זה:
"השיר נכתב בשנת 1941 לכבוד יום הולדתה של רעייתו של פן, רחל (לבית לופטגלס)."
"נכתב ע"י פסטיש" (שאין לי מושג מיהו)
ואת הכתבה הבאה ממעריב:
... " וידוי השיר נכתב בשנת 1941 לכבוד יום הולדתה של רעייתו של פן, רחל (לבית לופטגלס). נדפס ב”דבר”, ד' בניסן תש"ל, 10.4.70, ונכלל ב”היה או לא היה”. זהו השיר האחרון שנדפס בחיי פן. לשיר זה חוברו במשך השנים לחנים אחדים. הלחנים נכתבו ע"י סשה ארגוב, משה וילנסקי, שמעון שגיא ושלום חנוך. לפי כתבי היד שמותיו המוקדמים של השיר היו: הפגישה על הגשר וווידוי של אשה" http://www.nrg.co.il/online/5/ART/991/743.html
מצאתי כתבה בהארץ, שמעידה על מספר אי דיוקים היסטורים בספר של רם אורן ומנגד,
"אורן ותחקירניו עשו כנראה עבודה מצוינת, וגילו מכתבים מרתקים שעד כה לא היו ידועים. אני אומר "כנראה", מפני שאורן אינו מגלה לקוראיו היכן המכתבים שהוא מצטט."
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי שומר סוד שמתחילה ב "אני מנסה לחפש ברשת אישוש לעובדה הזו, שכתב רם אורן"
למה לא עוד גירסה/שמועה/...
משהו בקשר ל''וידוי'' של אלכסנדר פן: ב''שירשת'' אומרת בתו סינילגה (''בת-שלגים'' [ברוסית?], לפי שירשת) שכנראה כתב את הדברים בעקבות חייו עם רחל אשתו שסבלה את כל בגידותיו.
בתכנית רדיו מלפני שנים ארוכות, סופר (אינני זוכר ע''י מי) סיפור אחר לגמרי:
פן, שכידוע לא היה בעל מצפון מפותח במיוחד בנוגע לנשים (שהיה אהובן כל ימיו), ניהל בצעירותו פרשיית אהבים עם שחקנית רוסיה לא יהודיה (אולי מבוגרת ממנו, אא''ט. נראה שהיתה לו נטיה כזו, כמו שהיה גם עם רובינא). היא נכנסה להריון[1] והוא, אחר שישב בבית הסוהר בעקבות פעילותו הפוליטית, נטש אותה (בסיביר, אא''ט) בהריונה וברח ארצה. את השיר כתב כנראה עפ''י מכתב או מכתבים שלה. ובכל מקרה - המילים נאמרות מפי האוהבת שבשיר ובלשון נקבה, אך ה''וידוי'' הוא וידויו של פן עצמו על מעשיו שלו. נראה שהסיפור הזה נמחק במשך השנים או הועלם, לטובת גירסאות רשמיות ו''ממלכתיות'' יותר.
[1] בזמנים שעוד לא היה קיים הביטוי הרשמי ''אם חד הורית'', והריון ללא נישואין ומיהודי היה צרה צרורה ולמעשה הרס חיים. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haayal.co.il/images/rcornerLR.gif]
יש איזו רתיעה, כשקוראים את מילות השיר. אני חושב, שזו ההתקדמות שלנו...כי בימים שבהם השיר פורסם, לא נראה לי הוא עשה גלים ורעש. אלו היו ימים שביטול עצמי היו סימן לאהבה
חסר לי מאד בשנים האחרונות, שירת משוררים בתחום המוזיקה הפופולארית יותר.
אנבל לי הוא השיר האחרון שנכתב על ידי המשורר האמריקאיאדגר אלן פו. השיר נכתב בשנת 1849
השיר מתאר בלשון סיפורית ואגדתית את אהבתו של המשורר לאנבל לי. מקום ההתרחשות של העלילה אינו ברור, והוא מתרחש ב"ממלכה ליד הים" ("kingdom by the sea") ששמה אינה מצוין בשיר המקורי (ראו תרגום השיר). המשורר ואנבל לי התאהבו זה בזו על אף גילם הצעיר, ואהבתם הייתה כה גדולה עד שהשרפים החליטו בקנאתם להענישם, והמשורר מאמין שדלקת הריאות ממנה נפטרה אנבל לי נגרמה על ידי רוח שנשלחה על ידי השרפים. לאחר מותה של אנבל לי היא נלקחה מהמשורר על ידי בני משפחתה ונקברה ליד הים, אולם המשורר מאמין שאהבתם נמשכת גם מעבר למוות, ורואה את עיניה של אנבל לי בכל לילה בכוכבים, בעודו שוכב לצידה בקבר שליד הים.
בדומה לשיריו האחרים של פו (כמו העורב ואולאלום) גם שיר זה מתאר את רגשות המשורר לאחר מותה של אהובתו. ההסבר שניתן בשיר למות האהובה (קנאת השרפים) אינו הסבר רציונלי, ומעיד על כך שרגשות המשורר מונעות ממנו לראות את ההסבר ההגיוני. ניתן להסביר העדר רציונליזציה זו בכך שהאהבה בין המשורר לאנבל לי התרחשה בעודם ילדים, והדמות שנתקבעה בזכרונות המשורר, כמו גם הרציונליזציות של אירועים אלה נתקבעו בעודו צעיר.
ככל הנראה האירועים בשיר זה מתארים את תחושות המשורר לאחר מותה משחפת של דודניתו -אישתו, וירג'יניה קלם, שבעת נישואיהם ב-22 בספטמבר1835 הייתה בת שלוש-עשרה.
שיר זה שונה מאוד מ"העורב". בעוד שב"העורב" מאמין המשורר שלעולם לא ישוב ויפגוש את אהובתו, בשיר זה (המאוחר יותר), מאמין המשורר שאהבתם נצחית ולא תינתק אף במותם.
אנבל-לי הוא בלדה, הכוללת מספר שורות אופייני (5 או 7 שורות במקרה זה) לכל בית, וחזרות אופייניות. בכל בית חוזר המיקום האגדתי (ממלכה לחוף הים), ומופיע פעם אחת שמה של אנבל לי (בבית האחרון הוא מופיע פעמיים). חזרות נוספות המופיעות בשיר הן קנאת השרפים ועוצמת האהבה.
האלמנטים האגדתיים / מיתולוגיים המופיעים בשיר מודגשים על ידי החזרות וכן על ידי אלמנטים כמו תיאורי הזמן: "זה היה לפנים ולפני שנים" והמיקום הערטילאי.
פו כתב 11 גרסאות שונות של השיר, בהם שינויים קלים, כאשר ההבדל המשמעותי ביותר הוא בשורה האחרונה:
הגרסה המוקדמת: In her tomb by the side of the sea.גרסה מאוחרת: In her tomb by the sounding sea.השיר נכתב במאי 1849, ועותק ממנו נמסר לרופוסוילמוט גריזוולד לפרסום. השיר הודפס לראשונה על ידי גריזוולד ב-9 באוקטובר1849 - לאחר מותו של פו, כחלק מההספד שהופיע על מותו ב"דילי טריביון" שלניו יורק.
אנבל-לי תורגם לשפות רבות. לעברית הוא תורגם על ידי זאב ז'בוטינסקי ועל ידי אליהו ציפר. שני תרגומים אלה שונים ביותר. בעוד שציפר התמקד בשמירת המשמעות המקורית של שורות רבות בשיר, העדיף ז'בוטינסקי לשמור על המצלול ועל השם המקורי (ציפר כינה את הילדה "לי תינעם").
ז'בוטינסקי העצים את האלמנט האגדתי של השיר בבוחרו מונח שלא הופיע קודם לכן בשירה ובספרות העברית "ים ערפֵּלי" (ולא, כפי שרבים סבורים - "ים ערפילי"). בכך בחר ז'בוטינסקי במקום שאינו קיים. ציפר שמר על המשמעות המקורית "מלכות שוכנת לחוף ים" - שיכולה להיות כל מונרכיה שהיא.
שני התרגומים, על אף ההבדלים הניכרים ביניהם, שמרו על שוני מן המקור בכמה נושאים, כך למשל, בעוד שבבית הראשון באנגלית מציין המשורר לקורא שייתכן ששמע את שמה של אנבל לי: "That a maiden there lived whom you may know" בגירסת ז'בוטינסקי התיאור הוא הפוך "את שמה לא תדע", ובגירסת ציפר: "לֹא הִכַּרְת אוֹתָהּ".
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי שומר סוד שמתחילה ב "סיון, יש לך מושג מי מבצע את השיר באנגלית בקישור שהבאת?"
Gilad & Tommer Hesseg
ציטוט:
The brothers Gilad and Tommer Hesseg are Israeli-born musicians who have been cooperating musically for the past 10 years. They have become known as composers and songwriters, perfecting their own special style and have performed as a duo in numerous clubs and concert halls all over the country.