ציטוט:

בתחילת 2004 עלה המכס על ניסיון הברחה של מכשירי קולנוע ביתי [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.globes.co.il/Images/NewGlobes/Misc_2/icon_Bullet_4x4_Black.gif] בצעד חריג הוחזרה הסחורה המוחרמת למבריחים ולא הוגשו כתבי אישום [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.globes.co.il/Images/NewGlobes/Misc_2/icon_Bullet_4x4_Black.gif] אהרון לילוף שהעיד נמצא מאוחר יותר ללא רוח חיים בחדר במלון [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.globes.co.il/Images/NewGlobes/Misc_2/icon_Bullet_4x4_Black.gif] המשטרה לא חשבה שצריך לחקור את הפרשה משה ליכטמן 18/7/2008 סגן ניצב אריה אידלמן, ראש מפלג הונאה של משטרת מחוז תל-אביב, יצא נסער מחדר הקלטות הווידיאו של משטרת מרחב ירקון ברחוב הרכבת בעיר. שעתיים הוא בילה שם, ומה ששמע הרעיש אותו. "זה גדול עלינו", הוא אמר. "אני מעביר את זה למלכה ארמן, שהם יטפלו בזה". סנ"צ מלכה ארמן הייתה באותה תקופה ראש מפלג המודיעין של היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. לב העדות, שאותה צילם אידלמן במאי 2004: בחקירה בחשד להברחת מוצרי אלקטרוניקה לישראל, שנערכה על-ידי יחידת החקירות של מכס-מע"מ, נעשתה פנייה לשר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בבקשה שיסייע לגורמים הקשורים להברחה. הטיפול בהברחה הסתיים במה שנראה כיחס חריג ומיוחד של רשות המסים כלפי המבריחים. איש קש המתין למכולה בתחילת 2004 התקבל במחלקת החקירות של המכס טלפון מבעליו של עסק גדול לצורכי צילום, בשם סונאר. "פנה אליי עמיל מכס ביחס למכולה המחכה לי בנמל אשדוד", סיפר המטלפן, "אבל אני לא מחכה לשום מכולה והעניין נראה לי מוזר". לחוקר הבכיר חיים שצ'ופק זה לא נראה רק מוזר, אלא גם חשוד. יש מבריחים הנוהגים להציג על המכולה שם מוכר עם מוניטין חיובי, כמו המוניטין של סונאר, על מנת להימנע מביקורות פתע. שצ'ופק פתח בחקירה. עד מהרה התברר שליבואני ציוד הצילום סונאר אין שום קשר לעניין. חברה אחרת בשם סונאר, העוסקת באשראי ליבוא ובמכתבי אשראי (C.L), הייתה קשורה ליבוא המכולה החשודה. המכולה, שמקורה היה במזרח הרחוק, הייתה מלאה במקרנים למערכות קולנוע ביתיות. באותה תקופה מקרנים שכאלה היו הלהיט התורן בעולם האלקטרוניקה הביתית. שיעור המס עליהם היה גבוה יחסית. עם התקדמות החקירה התברר כי מי שהמתין למכולה הוא ט' ש', שם שהיה מוכר לחוקרי המכס. ט' ש', לפי החשד, היה רק "קוף", איש קש בסלנג של המכס, העומד בחזית ההברחה אולם אינו עומד מאחוריה. כאשר שצ'ופק בדק את המסמכים, הוא גילה שערך הסחורה לפי חשבון הספק היה נמוך בהרבה מהסכום ששולם לספק בחו"ל לפי מכתב האשראי. הממצא הדליק נורה אדומה, ואת החשד שמדובר בעצם בהברחה דוקומנטרית - כלומר ערך נמוך יותר של הסחורה, שמשמעותו פחות מסי יבוא. הברחה דוקומנטרית היא הברחה לכל דבר. שצ'ופק בדק את הרקורד של ט' ש', והתברר לו כי מדובר באדם שנתפס בעבר בהברחה, והושת עליו כופר. בדוח סיכום החקירה המליץ שצ'ופק על החרמת מכשירי הקולנוע הביתי - קנס מקסימלי - ועל הגשת כתב אישום בגין הברחה, וזאת, בין השאר, לאור עברו של ט' ש'. מאוחר יותר נודע לשצ'ופק שהמלצותיו הושלכו לפח. לא נדרש קנס; לא הוגש אישום בהברחה; מכשירי הקולנוע הביתי שוחררו והוחזרו לט' ש', תוך תשלום שיעור מס מופחת. שצ'ופק, וכל אנשי החקירות שנשאלו בעניין, טוענים כי מעולם לא שמעו על צעדים כל-כך חריגים: הסחורה המוברחת אינה מחולטת, אין הליכים פליליים, ומבריחי הסחורה, עם היסטוריה קודמת של הברחה, מקבלים אותה בחזרה לצורכי מכירתה. "שמעת על שמעון בלולו?" חודשים אחדים אחרי מקרה המכולה, ביוני 2004, במסגרת השלב הראשון של חקירת פרשת רשות המסים, התבקש שצ'ופק על-ידי סנ"צ אידלמן לספר את הידוע לו על המתרחש ברשות המסים. שצ'ופק מסר עדות מפורטת, ואמר בין השאר: "בכל השנים שלי כחוקר מכס לא נתקלתי בדבר כל-כך בוטה כמו פרשת המכולה של מכשירי הקולנוע הביתי". העדות הזאת חשפה בדיעבד פרטים נוספים על מה שהתרחש קודם לכן מאחורי הקלעים. מתברר שבמהלך החקירה של שצ'ופק במכס התקבל מידע מודיעיני, שלפיו גורם נוסף קשור למכולת הקולנוע הביתי. מדובר באיש העסקים שמעון בלולו, אחיו של עמי בלולו, פעיל ליכוד בולט בבת ים ובעל השפעה במרכז הליכוד. אהרון לילוף היה איש עסקים שעסק במספר תחומים, בין השאר ביבוא מוצרי אלקטרוניקה, במימון חוץ בנקאי ובנדל"ן. לילוף היה קשור בעסקיו עם שמעון בלולו והכיר אותו היטב. הוא נחשב למקור המודיעיני הטוב ביותר בתולדות מחלקת החקירות של המכס. הוא היה בעל ידע נרחב בהליכי יבוא סחורות ומטענים, ובעל קשרים רחבים בעולם הברחות הטובין לישראל. לילוף ישב במשרדו של סנ"צ אידלמן כשעתיים. בין היתר הוא סיפר ששמעון בלולו פנה ללשכת שר האוצר אז, בנימין נתניהו, כדי שהשר יתערב למען החזרת מקרני הקולנוע המוחרמים. לילוף סיפר שהיה נוכח בחדר, כאשר בלולו התקשר ללשכת נתניהו. סנ"צ אידלמן, כאמור, נרעש מהעדות. הוא לקח את לילוף לחדר גביית עדויות בווידיאו, ושם גולל לילוף את עדותו המלאה מול המצלמה. לאחר מכן הודיע אידלמן, כפי שאמר גם לשצ'ופק: התיק הזה עובר ליאח"ה. שבועות אחדים אחרי העדות אצל אידלמן, יצאה הוראה ביחידת החקירות של המכס: לנתק מגע מאהרון לילוף. התאבדות או רצח? המשטרה קבעה כי מדובר בהתאבדות. חלק מבני משפחתו של לילוף אינם מאמינים בכך, וחושבים, לאור הנסיבות, שהוא נרצח. בנו ארז לילוף אומר כי כאשר חלק מבני המשפחה החליטו לערער על גרסת ההתאבדות, הם הבינו שהדבר כרוך בהוצאת הגופה מהקבר, ולכן העדיפו לא לדרוש את ההליך מפאת כבוד המת (שהיה אדם דתי). בינימין נתניהו ושמעון בלולו מסרו בתגובה כי לא היתה פניה מהסוג המתואר וכי המשטרה לא ביקשה את תגובתם לעניין זה.

http://www.globes.co.il/news/articl...0362177&fid=829

מוות למחבלים!