השבועות האחרונים מביאים איתם יותר ויותר ידיעות על כך שצפון קוריאה באמת מגשימה את ההסכם בנוגע לפירוק תוכנית הגרעין שלה. תמונות של פיצוץ המתקן הגרעיני ביונגביון התפרסמו בכל העולם וגם ארה"ב הסירה את צפון קוריאה מרשימת המדינות התומכות בטרור, צעד שיכול להיחשב כאולי "חימום" במקצת של היחסים בין המדינות. ברם, על אף כל המחוות והמעשים האם אנו יכולים להיות בטוחים שצפון קוריאה הפסיקה להיות איום?
אפשרי שהשלטון הצפון קוריאני, שבראשו עומד קים ז'ונג איל, משחק במשחק מעניין ביותר: ברור לו שהמשך הסנקציות עליו יביאו לסופו אולם אותו הדבר יקרה אם המדינה לפתע תישטף בדמוקרטיה, ופירוק מלא של הנשק הגרעיני מציג חסרונות רבים- מצד אחד ארה"ב, תחת הנהגת בוש לכל הפחות, תהיה יותר משמחה להתחיל להאכיל את הצפון קוריאנים במנות קטנות של דמוקרטיה וכפי שכולנו יודעים מרגע שבני-אדם טועמים חופש תחת שלטון דיכוי, קשה לגמול אותם. גם דיבורים על איחוד בין שתי הקוריאות יכולים להתעורר מחדש מרגע שצפון קוריאה תהפוך להיות קצת פחות מאיימת ופירוק התוכנית הגרעינית משאיר את הצפון קוריאנים ללא איום ב"נשק יום הדין" כתגובה לאיזו התקפה אמריקאית.
מצד שני גם היתרונות ברורים למדי: הסרת הסנקציות הכלכליות על צפון קוריאה תיתן לשלטון את היכולת לחזק את הכלכלה הרעועה ואולי גם להשתמש בהורדה של הבידוד הפוליטי בשביל להשיג נקודות בזירה הבין-לאומית (מהלך המוכר אצלנו מצד הפלשתינים ובעיקר חמאס).
לנוכח הדברים נראה שהממשל הצפון קוריאני עמד על קצה תהום אך החליט לבחור בדרך של פיוס עם המערב ולא בדרך של הרעבה עד מוות. זאת כמובן התיאוריה, לא המשחק שציינתי קודם.
המשחק המדובר הוא שצפון קוריאה גורמת לארה"ב ולעולם להרגיש שהיא מתפרקת מגרעין ומשתנה בזמן שהיא שומרת לעצמה יכולות גרעיניות והשליטה על התושבים שלה. ההסכם, שעליו חתמה צפון קוריאה, לא כולל בתוכו העשרת אורניום חשודה ולא מבטיח מידע אמין על חומרים, טכנולוגיות ונשקים גרעיניים שיכולים עדיין להיות בצפון קוריאה. הממשל בפיונגיאנג עדיין לא ענה על שאלות רבות בנוגע לחשד לשיתוף פעולה עם סוריה בתחום הגרעין. לבסוף, צפון קוריאה מרגיעה רעיונות לשינוי מבני או יחסים עם ד' קוריאה- היא דחתה את חידוש השיחות עם ד' קוריאה וב11 ביולי תיירת דרום קוריאנית נורתה למוות על ידי חייל צפון קוריאני באזור התיירות במדינה.
אני מאמין שזה אפשרי שההתנהלות כרגע של צ' קוריאה מכוונת לניצול מלא של הסיוע הבין-לאומי והורדת הבידוד הפוליטי, ניצול שאפשרי בעיקר בזכות הרצון של בוש להשאיר אחריו איזה אירוע מפואר במורשת הנשיאותית שלו.

כל הדברים שנכתבו למעלה הם בגדר תיאוריה בלבד. חיזוקים או הפרכות יתקבלו בשמחה. בשביל לחדד את הדיון ולהעשיר את הידע בנושא המורכב הזה אני רוצה להציג שני מקורות מידע:
1. ניתוח העסקה עם פיונגיאנג והדגשת ה"חורים" שבה.
2. מדריך למשבר: חצי האי הקוריאני- הדף הזה מסכם ביעילות את עיקרי הדברים מאחורי המשבר הקוריאני ומציע חומרי עיון נוספים בנושא.