דהיינו, מיעוט מקופח ונרדף מרגיש צורך לזקוף את הגב על ידי
בניית כוח גרעיני, בעיקר ככוח הרתעה נגד מדינות סוניות קרובות?
משמע: לישראל תפקיד שולי בסיפור. אבל היא בכל זאת תירוץ נפלא - וע"ע ההשתלחויות של אחמדיניג'אד.
אם נאמץ את קו החשיבה שלך, נגלה שאיראן בבעיה קשה: היא חייבת לתרץ בנימוקים שיתקבלו על הדעת מדוע דחוף לה כ"כ לבנות נשק גרעיני.
אז מה עושה אחמדיניג'אד (ומן הסתם: בהכוונה של ההנהגה הרוחנית) ? הוא מפנה כל הזמן את החיצים, את האיומים ואת הרטוריקה המתלהמת מאד, כמעט מדי יום ביומו, כלפי ישראל.
והיות והוא יודע שהערבים - סונים ושיעים כאחד- מאוחדים מאד בשנאתם לישראל, והשנאה מעוורת אותם מלראות את כוונותיה האמיתיות של איראן - זה די מצליח לו.
מה שמתפיע אותי הוא שגם אנחנו פה נפלנו קורבן לרטוריקה המתלהמת של איראן.
לקחנו קשה מאד את איומי ההשמדה שמכוונים כלפי הציונות, הישות הציונות, המדינה הציונית וכו'. אפילו המנהיגים שלנו בהיסטריה, ומוכנים לשלם מחירים אבסורדיים תמורת נטרול האיום האירני - כשזה למעשה לא קיים באמת. או לפחות לא מכוון כלפינו.
אז מדוע הוא מאיים?
הרי, אחמדניג'אד יודע היטב שישראל לא מאיימת עליו אם הוא לא מאיים עליה. הוא יודע היטב מה כוחה של ישראל, ומי עומד מאחריה, ומה עלול לקרות למי שינסה להוציא כוונת השמדה של מדינת ישראל מהכוח אל הפועל. (הוא יודע היטב שלישראל במקרה כזה לא תהיה הפריביליגיה לספוג ראשונה מכה גרעינית - היא תהיה חייבת להכות ראשונה עם הסימן הקל שבקלים שהיא עומדת לספוג - דהיינו, מן גרסה מעוותת של MAD - אני משמיד אותם עוד בשלב המחשבה ו/או ההכנות שהם יעשו להשמיד אותי - ולא מחכה לספוג מהם מכה ראשונה- כי אין לי היכולת לספוג אותה!).
בזמנו, ראפסנג'ני התבטא שאת ישראל אפשר להשמיד בפצצה אחת או שתיים - אבל את איראן והאיסלם אי אפשר להשמיד (ומי שמו לדבר בשם האיסלם כולו ועוד להיות מוכן בשמו לקבל אי אילו פצצות גרעין על הראש ..? זה מעולם לא הובהר, אבל אני בטוח שמנהיגים סוניים הצטמררו היטב לשמע ההצהרה התמוהה הזאת). ובכך הצביע על א-סימטריה הבסיסית של הקונפליקט. אבל המסקנה שלו לדעתי היתה מוטעית במקצת...כל אסטרטג מתחיל יאמר לך שאם יחס השטחים והאוכלוסיות נוטה לרעת צד אחד בצורה קיצונית - אזי לאותו צד תמיד תהיה נטיה לפרש לחומרה כל ניסיון ו/או כוונה עוינת מהצד שכנגד, משמע- לשגר מכת מנע עם הסימן המעיד הראשון שהוא עומד לחטוף מכה ראשונה
וזה בפירוש לא MAD . ממש לא.
MAD הלא מדברת על ספיגת מכה ראשונה קודם, ואז החזרת מכת תגמול הרסנית.
דהיינו: צד א' יושב בשקט ולא עושה שום דבר נגד צד ב'. אבל אם צד ב' מכה ראשון - ברשות צד א' יישארו מספיק אמצעים הרסניים לחסל את צד א' באופן כזה שיהפוך את עצם הראשוניות של צד א' ללא רלוונטי, כי צד א' יושמד בין כך ובין כך.
זה עבד יפה מאד במקרה של שני צדדים רציונליים, עם יכולות דומות ויחסי אוכלוסיה / שטח דומים.
לדעתי, המסקנה העולה מהניתוח לעיל היא שאיראן בונה את הפצצה - אם היא אכן בונה פצצה - לא לשם השמדת ישראל דווקא, אלא לשם הרתעת שכניה, ובעיקר - לשם המשכיות ושרידות המשטר.
שרידות המשטר היא לדעתי המפתח להבנת ההתנהגות האירנית.
משטר החמוש בפצצה יקבל יחס אחר לחלוטין ממדינות העולם מאשר משטר חלוש, מתפורר, מושחת, התלוי עד צוואר בנפט ובמדינות העולם לשרידותו ולכלכלת המדינה שלו. וע"ע היחס המתחשב שמגלות ארה"ב ודרום קוריאה כלפי צ. קוריאה הגרעינית. משטר חמוש כזה יקבל "כבוד", "יחס", הקשבה. מורא. והמורא והיחס הזה יקרין כלפי פנים. תראה מה קורה כעת חיה בפקיסטן: מדינה גרעינית שמידרדרת לכאוס - אבל כולם שם יודעים מי שולט באמת, ובידי מי הכוח. והכוח הוא אחד: הכפתור הגרעיני. אילולא זה - מזמן היו תולים את מושארף בכיכר העיר או שולחים מתאבדים שיפוצצו אותו ואת שיירתו.
הנטייה האישית שלי היא לכיוון האחרון: הפצצה נחוצה קודם כל בשביל שרידת המשטר, הרעיון החומייניסטי. הם בונים פצצה לא בשביל לאיים איתה או להטיל אותה - אלא בכדי שתשמש אמצעי סחיטה ומנוף לשיפור מעמדם הכלכלי והבינלאומי - דבר שיתרום במישרין לשרידת המשטר.
המנהגון השלטוני באיראן מבוסס על שכבת "אליטות חדשות" - אלו שעלו לעמדות הכוח אחרי עליית חומייני ואחרי המלחמה מול עיראק. זוהי שכבה רחבה, הנהנית מפריות השלטון והנפט, שלא תוותר בקלות על מעמדה. מנגד- יש להם את בני הדור הצעיר, המתוסכלים מאד, אלו שנולדו לתוך המהפיכה - ואלו תמיד ירצו שינוי. אלו לדעתי הכוחות הבסיסיים הפועלים באיראן - וכלפיהם בעיקר מכוון מאמץ ההישרדות והתעמולה של המשטר. הפצצה היא אמצעי ללכד המונים סביב הישג לאומי, סביב הנהגה "גרעינית" עם "אצבע על הכפתור" -פיקציה , כי אף אחד לא השתגע שם לאיים או להשתמש בפצצה בפועל.
ואשר לטיעון שפצצה אירנית תשמש מנוף ללחצים צבאיים קונבנציונליים יותר על ישראל - אני לא מאמין בזה.
אם המטרה היא שרידות המשטר ודיכוי מרד הדור הצעיר המתוסכל - היות והאירנים לא ירצו להיות מעורבים בחילופי אש גרעינית עם מעצמות אחרות, הם לא זקוקים בעליל למלחמה גרעינית. הם לא יעזו להסלים עד למצב בו ישראל למשל תרגיש מספיק מאוימת בשביל להכות מכת מנע.
משמע: הפצצה שלהם היא לצורכי קישוט והפחדת העם שלהם עצמם, בעצם. להרתעה פנימית! היות ובשום תסריט רציונלי הם לא ירצו להשתמש בה - אלא אם יותקפו כמובן ראשונים על לא עוול בכפם...סתם כך, בנשק גרעיני ולא תהיה להם ברירה אלא להתגונן לפני שיושמדו כליל. ולשם אנחנו לא רוצים להגיע הרי...
מסקנה? ואם זה כך, מה מונע מישראל להמשיך במדיניותה הנוכחית, גם במצב של איראן גרעינית? דהיינו, רוצים לפלוש לעזה? פולשים. רוצים לחסל מנהיגים שיעיים בלבנון? מחסלים. איראן לא תאיים בנשק גרעיני לעולם כי זה יהיה סוף המשחק מבחינתה.
דהיינו: שום דבר באמת לא ישתנה.
אלא אם הם משוגעים גמורים, כמובן....
נערך לאחרונה ע"י שטורס בתאריך 28-11-2007 בשעה 23:14.
סיבה: תיקון
|