08-07-2008, 12:02
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.04
הודעות: 9,419
|
|
כשהתקשורת ומערכת המשפט מתעקשים להנהיג את העם אבל אין להם תבונה ולא אחריות, וגם מושחתת
לפניכם קטע ממאמר של ד"ר משה אבן - חן.
הוא מביא עובדות מעיניינות, אבל אני מסיק מהם מסקנה קצת שונה ממה שהוא מסיק.
הנה העובדות איך שהוא הביא אותם:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7617
במדינת ישראל, משנות ה- 90 ואילך, הולכות ומתעצמות שתי דמויות סמכות צדקניות וקטלניות:
1. התקשורת.
2. המערכת המשפטית בהובלת בג"צ.
באופן מעשי, כלל משרתי הציבור במדינת ישראל הינם מעין ילדים בתוך מערכת של פיקוח וביקורת צדקנית וקטלנית של שתי המערכות הללו. לכאורה, במערכת של תקשורת חודרנית וחקרנית ובמערכת משפטית חדה ופולשנית העולם צריך היה להיהפך ליותר ויותר מתוקן, פחות ופחות מניפולטיבי שכן הכל הרי שקוף, הכל דולף, הכל מתגלה. אז איך קורה בדיוק ההיפך?
איך זה שנראה כי מעולם לא היינו כל כך שקרנים, מניפולטיביים, ספינולוגיים ומושחתים כמו היום תחת העיניים החודרות, המבקרות, החטטניות והשופטות של "ההורים" הסמכותיים של החברה. נראה לי שהדברים מתרחשים כמו אצל הילד שהוריו יודעים הכל, כל הזמן, יותר טוב מכולם והם מייסרים אותו בכל צעדיו. הילד מנסה לשרוד, לשמור ראש מעל המים, לחזור ולקבל מעט הכרה מעט רספקט, אז הוא מתמרן מנסה לילך בין הטיפות בלי לדעת, בלי להבין שזה חסר סיכוי...
כשמינו את עמיר פרץ לשר הביטחון, התקשורת הייתה מלאה בכתבות על כך שהגיע הזמן שנהיה נורמאליים, שיהיה לנו שר ביטחון אזרח כמו באמריקה, קנדה ושאר העולם הנאור. אחר כך אותה תקשורת קרעה אותו לגזרים על רקע "מלחמת לבנון השנייה" הכושלת.
כשפרצה המלחמה ההיא כמעט כל התקשורת הללה את המהלך והסבירה שרק אולמרט ופרץ, בגלל היותם אזרחים חסרי נסיון צבאי, היו מסוגלים לקחת מהלך כזה אמיץ, נכון וצודק. כשהתברר שהמלחמה כושלת, מהרו להמליך את ציפי לבני כי היא מלמלה משהו באחד הדיונים על הצורך לעצור ולהשיג הפסקת אש ולא שמו לב אליה, והחלו בקטילת פרץ ואולמרט.
כשפרצה מתקפת הקאסמים והפצמ"רים מעזה הארורה, "הילדים" שהיו תחת נזיפה וחקירה על חפזון במלחמת לבנון לא העזו לעשות מהלך כלשהו מול החמאס ושותפיו. הם חיפשו הכרה, ועדיין מחפשים... אבל השורה התחתונה הינה חידלון ושיתוק בכל עשייה ממשית אפקטיבית.
כל אדם שקורא מאמר זה שיבחן בבקשה איזה ארוע שרוצה, ויגלה שהמבחן הקטלני דלעיל עובד בו. בכל אירוע יראה כיצד אנשים שהחליטו ועשו משהו, חטפו על זה ביקורת קטלנית מאיזשהו כיוון. לא חשוב מה, לא חשוב מי, לא חשוב אם אתמול מישהו כתב שכך צריך לעשות. מחר עם עשית, חטפת ממנו מנת ביקורת קשה.
השוטרים בפיגוע הטרקטור לא מיהרו לירות במחבל, הרי עוד יאשימו אותם בהריגת המחבל כפי שאכן מבקשים "אל-דמיר", צדיקי זכויות האדם הרוצח.
די להאזין לזחיחות התוקפנית של המראיינים והמראיינות ברדיו מול מנהיגים, שרים, ח"כים מתפתלים ומתנצלים כדי להבין ולהרגיש על מה אני מדבר.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
|