07-07-2008, 21:00
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
מתוך אתר אכ"א
חובת הצדעה 1. ההצדעה היא ברכת שלום צבאית, שבה החייל חולק כבוד לחייל אחר.
2. כל חייל יצדיע למפקד שדרגתו אל"ם, לפחות. מפקד יחידה בדרגת סא"ל רשאי לדרוש נוהלי הצדעה מחמירים יותר ביחידתו.
3. הכלל הוא שמקדימים להצדיע לגבוה בדרגה, והאחרון משיב הצדעה.
4. חיילים בכל הדרגות חייבים להצדיע, כשהם לובשים מדים, בעת שהם פונים אל גבוה מהם בדרגה או נקראים אליו, ובעת שהם נפרדים ממנו בין בשטח המחנה ובין מחוצה לו.
5. בעת כניסת מפקד למתקן בו שוהים מספר חיילים החייל הראשון שהבחין במפקד יפקוד פקודת "הקשב" ויתר החיילים יעברו לעמידת "דום", והגבוה בדרגה הנוכח במתקן יצדיע.
6. קצינים וחיילים שדרגתם רס"ל,לפחות, יצדיעו בכל אירוע בעת הנפת דגל המדינה, דגל צה"ל ודגלי מדינות זרות, או בעת הורדתם ובעת טקסים רשמיים. החייל המצדיע יפנה כשפניו לכיוון הדגל. במקרים אלה, חיילים שדרגתם סמ"ר, לכל היותר, יעברו ל"דום".
7. בעת השמעת ההמנון הלאומי או המנון של מדינה זרה יש לפנות לכיוון הדגל ולעבור "לדום". קצינים ונגדים שדרגתם רס"ל לפחות, יצדיעו.
http://www.aka.idf.il/rights/asp/in...703&docId=22715
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|