ציטוט:

מחר (ה') יקיימו ותיקי האצ"ל סדרת אירועים לציון שישים שנה להטבעתה של אניית הנשק 'אלטלנה'. בין האירועים צפויה להיחשף אנדרטה מיוחדת לציון המאורע שכמעט והוביל למלחמת אחים. כמו כן יקיימו וותיקי האצ"ל משט מיוחד מחופי תל אביב לנקודת טיבועה של האנייה שהייתה להם לסמל. את אירועי היום ההוא מתאר באזננו יוסק'ה נחמיאס, אחד מלוחמי הארגון הצבאי לאומי, שהיום בגיל 83 מכהן כמדריך ראשי במוזיאון האצ"ל ואז היה מפקד פלוגה באצ"ל כשכינויו בין לוחמי הארגון הוא 'מיכאל'. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://click.inn.co.il/phpAdsNew/adlog.php?bannerid=1282&zoneid=17&clientid=1376&dest=http://hayamin.org/a7promo.html&1213849776221] sZones+=",17";sIDs+=",InContentAd";sPA='INC' "מפקד המבצעים של הארגון, עמיחי פאגלין, גידי, הוא שהכניס אותי לסוד העניינים. הוא אמר לי שיש אוניית נשק שתגיע בקרוב ברשות ממשלת ישראל הזמנית. הוא אמר לי שהאנייה תעגון בכפר ויתקין ושאגיע עם הפלוגה שלי לשם, בלי נשק". "נערכנו להגעת האוניה יחד, אנשי פלמ"ח ואצ"ל. ממש ימות המשיח" נחמיאס ארגן את חיילי הפלוגה שלו במחנה שהקימו באחד מפרדסי פתח תקווה, ומשם במשאית הגיעו לכפר ויתקין. שם מתרחש מחזה שהוא מגדיר כ'ימות המשיח', או כ'וגר זאב עם כבש'. אחרי תקופת ה'סזון' בו נרדפו אנשי האצ"ל עד חורמה בידי אנשי הפלמ"ח מוצא נחמיאס את עצמו נערך כתף אל כתף עם אנשי הפלמ"ח שהיו במקום לקליטת האנייה המתקרבת. "ישבנו יחד. זו הייתה תחושה של ימות המשיח. שרנו יחד. אני משוכנע שאם הייתי מגיע לשם בתקופת ה'סזון' לא הייתי יוצא משם שלם". במקום מתאספות שתי פלוגות, האחת של נחמיאס ואחת של רעייתו יפה (ז"ל) ויחידות של הפלמ"ח. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר הגיעה האנייה אל חופי כפר ויתקין. היה זה בתקופת ההפוגה בה נאסר על ישראל הצעירה לקבל כוחות או להזיזם. "חששנו שאם נפרוק כאן את הנשק לא נספיק לעשות זאת לפני אור הבוקר ואז ניתפס על ידי פקחי האו"ם, לכן הוחלט להסתפק לפי שעה בהורדתם של 940 הלוחמים שהיו על האוניה כשהם ללא נשק". את מצבורי הנשק הותירו על האנייה והורו לה לשוב ללב ים ולחזור בלילה שלמחרת. במשך היום כולו המשיכו אנשי האצ"ל והפלמ"ח בישיבה המשותפת. "הם סיפרו צ'יזבטים. הם היו יותר טובים מאיתנו בתחום הזה", הוא אומר היום.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176400

מוות למחבלים!

בגין המורד למד את הלקח - מה שלא מנע ממנו להבחר בבחירות דמוקרטיות לראשות ממשלת ישראל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה בגין המורד למד את הלקח - מה שלא מנע ממנו להבחר בבחירות דמוקרטיות לראשות ממשלת ישראל.

לא היה כאן שום מרד: היה כאן דיקטטור גמד ומטומטם שהעדיף להשמיד אוניה עמוסת נשק ,ששימוש בו היה מבטיח לנו גבולות טובים בהרבה במלחמת העצמאות.

ולמה השמיד? שחס וחלילה האצ"ל לא יקבל איזשהו קרדיט לאחר המלחמה ויסכן את שילטון מפא"י המושחת.

פוליטיקה מסריחה וצינית על חשבון חיי אדם היה המוטיב העיקרי של שילטון מפא"י, מאז קום המדינה, ועד ל 17 למאי 1977 שעה 22:00.

ובל נשכח את הטיפש שכתב בספרו : " ירינו עליהם על האוניה, וירינו עליהם במים ".

מוות למחבלים!

הוא זה שהעז להכריז על הקמת מדינת ישראל בעוד שמתנגדיו מימין התנגדו לזאת, עקב קוצר ראייתם.
הוא זה, שלמען מנוע אנדרלמוסיה, פרק את כל הצבאות ואיחד אותם לצבא הגנה לישראל. הוא לארצה שיקרה לנו מה שקורה כיום ברשות הפלסטינאית כאשר כל "שני אנשים" מקימים ארגון טרור עצמאי.

אגב את מרבית הנשק והרכב הממונע, פרקו בחוף כפר ויתקין ועוברו מאוחר יותר לידי צה"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה הוא זה שהעז להכריז על הקמת מדינת ישראל בעוד שמתנגדיו מימין התנגדו לזאת, עקב קוצר ראייתם. הוא זה, שלמען מנוע אנדרלמוסיה, פרק את כל הצבאות ואיחד אותם לצבא הגנה לישראל. הוא לארצה שיקרה לנו מה שקורה כיום ברשות הפלסטינאית כאשר כל "שני אנשים" מקימים ארגון טרור עצמאי. אגב את מרבית הנשק והרכב הממונע, פרקו בחוף כפר ויתקין ועוברו מאוחר יותר לידי צה"ל.

תמשיך להמציא: התנועה הרוויזיוניסטית תבעה הקמת מדינה הרבה לפני הגמד.

הבריטים סולקו מכאן תודות לאצ"ל והלח"י, ולמרות שיתוף הפעולה של אנשי בן גוריון ,בהם המרגל טדי קולק עם הבריטים.

מוות למחבלים!

על שתי גדות לירדן - חלומות באספמיה.

תנועת העבודה היא זאת שפעלה, היא זאת שהקימה ישובים, היא זאת שגרמה לנישול ערבים (אין מה להתגאות בכך אבל בדיעבד אין גם ל"התאבל" (אנחנו כיהודים/ישראלים) על כך. היא זאת שבססה את גבולות המדינה מעבר לגבולות החלוקה, היא זאת שהקימה מוסדות שלטוניים וכלכליים, שנכנסו ללא כל קושי "בנעלי" השלטון המנדטורי ברגע שעזב, היא זת שהובילה לגיבושה של המדינה תחת הנהגה אחת דמוקרטית.

כל זאת נעשה כאשר ה"חרותניקים" ישבו על הגדר- הם לא הקימו ולו אף ישוב חדש מעבר למושבות הותיקות שהוקמו בתקופת העליה הראשונה והשניה לארץ ואיכלסו, בין היתר גם בעלי השקפת עולם ליברלית וימניית והשפעתן על ביסוס הישוב בארץ בעלת חשיבות גבוה ביותר.

כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, כך גם סיפורי האגדות על ההפיכה שתכנן האצ"ל - סיפורי אגדות שנועדו להסתיר את הפאראנויה של בן גוריון ואת שנאתו לאחר, שחס וחלילה לא ייקח חלק בהקמת המדינה (למרות שלוחמי אצ"ל ולח"י עשו הרבה יותר למען העצמאות מאשר אנשי ההגנה).

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, כך גם סיפורי האגדות על ההפיכה שתכנן האצ"ל - סיפורי אגדות שנועדו להסתיר את הפאראנויה של בן גוריון ואת שנאתו לאחר, שחס וחלילה לא ייקח חלק בהקמת המדינה (למרות שלוחמי אצ"ל ולח"י עשו הרבה יותר למען העצמאות מאשר אנשי ההגנה).

לולא פעולות האצ"ל והלח"י, בארץ ובחו"ל, הינו עדיין תחת שילטון הכיבוש הבריטי.

מוות למחבלים!

שחושב שההגנה עשתה משהו פרודוקטיבי, חוץ מלרדוף אנשי אצ"ל ולח"י ולהסגיר אותם לידי הבריטים...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט שחושב שההגנה עשתה משהו פרודוקטיבי, חוץ מלרדוף אנשי אצ"ל ולח"י ולהסגיר אותם לידי הבריטים...

הם עשו: ישבו מסביב למדורה וסיפרו צ'יזבטים.

מוות למחבלים!

על אצ"לניקים רעים ועל ערבים תמימים...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

חשיבותה האדירה של פעילות ההגנה הייתה בכך שבנתה יסוד לצבא עברי סדיר, לקראת מלחמת
העצמאות. הפלמ"ח היה זרוע המחץ של ההגנה, וחלקו במלחמה בא לידי ביטוי בהמשך, במספר נופליו
העצום.

ההגנה ארגנה והפעילה אחרי מלה"ע השנייה את מערכת ההעפלה הימית, ובמהלך מלה"ע את ההעפלה
היבשתית.

מעבר לכך, לא כל ההגנה תמכה בסזון - ואחת הסיבות הראשיות להפסקתו הייתה ההתנגדות הפנימית
לעצם קיומו.

ודבר אחרון, הסזון לא כוון כנגד לח"י, אלא רק כנגד האצ"ל. לגבי הסיבה שהלח"י לא הותקף יש שתי
טענות, האחת של נתן ילין-מור, מפקד לח"י, והאחרת של אנשי אצ"ל ואנשי הגנה: ילין-מור טען שהלח"י
הבהיר להגנה שפגיעה באנשיו תחשוף את צמרת היישוב לפגיעה פיזית ישירה בהם, שכן הלח"י לא יכול
להסגירם לאיש וגם אין לו היכן לאחסנם, בניגוד למה שיכלה ההגנה לעשות. הוא טוען שהסביר
לגולומב, מפקד ההגנה דאז, שאמנם הלח"י חלש וקטן יותר, אך מורגל בהרבה בפעילות מחתרת,
וקשה הרבה יותר לחדור אליו ולהזיק לו.
ההגנה ואצ"ל טענו שלח"י פשוט התחייב להפסיק פעולותיו ולכן ההגנה הסכימה להימנע מלפגוע בו,
בעוד שאצ"ל סירב להתחייבות שכזו.
בפועל הלח"י אכן לא פעל באותה עת, אך הדבר לא מלמד בהכרח שילין-מור לא אמר אמת. עובדתית,
כאשר ב1947 ניסתה ההגנה לחדש פעילות סזון (הסזון הקטן") וחטפה איש לח"י, הלח"י הגיב בעוצמה
חסרת תקדים, וחטף את ראש מטה ההגנה, יוסף רוכל-אבידר (שבהמשך היה לאחד האלופים
הראשונים בצה"ל), שהיה מס' 2 בארגון. איש הלח"י שוחרר מייד...

רבים מאנשי הפלמ"ח לא רק שלא חשו אייבה ללח"י כפי שחשו לאצ"ל אלא אפילו אהדו את הארגון. הסיבה, אני מניח, היא שבניגוד לאצ"ל הלח"י לא היה מזוהה עם מפלגה או תנועה פוליטית מסוימת (והיו בו גם אנשי שמאל קיצוני) אלא כלל אנשים אמיצים שהמכנה המשותף העיקרי ביניהם היה תפיסת הבריטים ככובש זר ועוין שיש לסלקו בכח. לתפיסה הזו הייתה אחיזה רבה בקרב הלוחמים מהשורה בפלמ"ח והם קינאו באנשי הלח"י שיכלו להביא אותה לידי ביטוי בצורה ישירה.

כשאיסר הראל ביצע גיוס מאסיבי של אנשי לח"י לשעבר, לשורות המוסד והשב"כ. מגוייסים כללו את
יצחק שמיר (ששימש בתפקיד מבצעי בכיר באירופה), את שאלתיאל בן-יאיר (שהושתל היטב במצרים),
את דוד שומרון (האיש שחיסל את ווילקין, אחד משני האחראים לרצח יאיר), את אליהו בן-אלישר (לימים
ח"כ ושגריר בפאריז) ואחרים.
ההנחה הייתה שהאנשים בלח"י הם ציונים נטולי זיקה פוליטית. בדיעבד רוב אנשי הלח"י הללו התבררו
אנשים שעמדותיהם הפוליטיות היו באופוזיציה לשלטון מפא"י - אבל מעולם לא עלה ספק בדבר נאמנותם
למוסד ולמדינה. איש שב"כ שהיה מוכר מאוד כיוצא לח"י, היה חבר שדה בוקר, יהושע כהן, האיש שהרג
את ברנדוט - ושימש כשומר ראשו של ב"ג, עימו קשר יחסים קרובים.

אי-הגיוס של אצ"ל בידי איסר נבע אכן מהסיבה שתיארת: איסר הפעיל את השב"כ והמוסד במקרים רבים
בתור משטרה פוליטית של מפא"י (הוא הפעיל את השב"כ לעקוב אחרי מפ"ם, למשל...), ויוצאי אצ"ל,
שהיו ברובם משוייכים למפלגת האופוזיציה העיקרית - היו, מן הסתם, יעד מודיעיני עבור איסר...
אחרי פרישתו של איסר, הגיעו כמה עשורים שבהם לא היה שימוש פוליטי בוטה כ"כ בקהיליית המודיעין,
אם כי פתיחת הקהילייה לאנשי לח"י, הייתה, כאמור, ראוייה לציון ולשבח.

לא מתאים שדווקא אני אציין שגיוס אנשי הלח"י הבכירים למוסד היה אמצעי מצוין לפקח על מי שנתפסו כמסוגלים למעשים קיצוניים....

ואת זה למדנו על בשרנו, פרשה אחר פרשה (גינוסר היה מומחה גדול בכך, עוד לפני שהלך לשוק
האזרחי והפך למממנו הגדול של הראיס...).
אני באמת מעריך שההנחה הייתה שאותם אנשי לח"י שגוייסו לשב"כ/מוסד, היו לא-פוליטיים. לא מקרה
הוא ששני מפקדי לח"י האחרים (ילין-מור, שהיה איש שמאל קיצוני, וישראל אלדד, שהיה איש ימין קיצוני),
לא גוייסו. הם נחשבו לאידיאולוגים נוקשים, בעוד ששמיר נחשב היה לפרגמטיסט ואיש מבצעים. בדיעבד,
קשה לערער על כך ששנים אחרי פרישתו מהמוסד, הוא הוכיח עצמו כאידיאולוג מובהק שבמובהקים
(ולטעמי, הטוב ביותר מבין ראשי ממשלת ישראל מאז הווסדה, מבחינה ביצועית-תפקודית).

ברור שיכולת השליטה מוגבלת אבל בהינתן ראש מוסד דומיננטי כמו איסר הראל וזה שהעבודה היא מחוץ לישראל, יש להניח שזה ניטרל את יוצאי הלח"י בצורה יעילה ולראייה-למיטב ידיעתנו לא היו בעיות מהחבר'ה האלה (אבל מחבר'ה יוצאי לח"י אחרים, לאו דווקא מהימין, כן היו).
ואגב, שים לב שגויסו אנשי מבצעים ולא אידיאולוגים. אלדד היה אידיאולוג קלאסי ולא איש מבצעים ולכן לא היה בו "שימוש". הוא כן נחשב "מסוכן" ולכן בן גוריון הורה לפטר אותו ממשרת ההוראה שלו אבל דווקא בג"ץ הוא זה שמנע זאת.

האלטלנה הובאה לארץ בתיאום מוחלט בין אצ"ל להגנה. התיאום אפילו הביא לכך שפריקת האנייה
בוצעה במקום ששליטת ההגנה בו הייתה מוחלטת (כפר ויתקין). בשלב מסויים החליט ב"ג מסיבות
לא ידועות שהוא נגד הבאת האנייה (שכבר הייתה בדרך), והורה לעצור את פריקת הנשק בכפר
ויתקין גם בכוח. חטיבת אלכסנדרוני נשלחה למקום ומפקדה, דן אבן, שלח אולטימטום מעליב וחסר
הגיון שהורה על כניעה בתוך עשר דקות. אחרי שהאולטימטום לא זכה לתשובה, הוא הורה על פתיחה
באש. בגין עלה על האנייה שהפליגה לים, ומרידור שהיה המפקד בשטח, הורה לאנשיו, שבתחילה
השיבו אש, לנצור נשקם ולהניף דגל לבן. בספר חטיבת אלכסנדוני מציין דן אבן עצמו שהתנגדות אצ"ל
במקום הייתה ח-ל-ש-ה בהרבה מכפי שיכלו להעמיד, לו רצו במלחמת אחים.
כאשר עלתה האנייה על שרטון מול ת"א, השתלט אצ"ל על רצועת חוף מול האנייה. ניתנה הוראה
להגנה לכתר את החוף ולחלץ את אנשי הפלמ"ח (בית הפלמ"ח היה מוקף באנשי אצ"ל - שלא ניסו
לפרוץ פנימה, גם עפ"י עדויות רבין, שהיה הבכיר במקום, ואנשיו).
ב"ג סירב לכל ניסיון תיווך של המפלגות האזרחיות (הציונים הכלליים והפרוגרסיבים) והורה על השמדת
האנייה. ניסיון לשכנע טייסים להפציצה, עלה בתוהו, אחרי שויצמן (איש אצ"ל) סירב וטייסי מח"ל ענו
בזעם שלא באו לסייע ליהודים להרוג יהודים.
ניסיון להביא תותח הצליח יותר, והאנייה החלה לבעור. אנשים קפצו מתוכה - וגם הם נורו. אחד
הקופצים, אברהם סטבסקי (שבשעתו טפלו עליו עלילת דם של רצח ארלוזורוב) הגיע לחוף ושם נורה
מטווח קצר (מרחק מאות מטרים מהמקום שבו נרצח ארלוזורוב).
אנשי אצ"ל בכל הארץ בערו מכעס, ואלה מהם ששהו במרכז, והחזיקו בכוח רב, רצו להגיב בעוצמה
נגד מה שראו כרצח המוני מכוון, אך בגין בנאום רווי דמעות הורה להם לנצור נשק ולא לחשוב להשיב
אש. במקום להתפעם מהגדולה של אדם כזה, ב"ג ואנשיו לגלגו על ה"בכיינות" של בגין (תכונה שעדיין
מאפיינת את יורשיהם...).

מנחם בגין נמנע ממלחמת אחים פעם אחר פעם - כאשר ב"ג חיפש מלחמה זו פעם אחר פעם. הסיבה
היחידה לכך שמדינת ישראל לא נקרעה לגזרים כבר בהיותה בת חודש, היא בגלל שאדם אחד הורה
ל5,000 אנשיו שהיו מרוכזים במרכז העצבים של המדינה הצעירה - להימנע בכל מחיר ממלחמה בצבא
הצעיר, שרובו היה פרוס בחזית מול האוייב החיצוני.
לו רצה בגין לחולל הפיכה - בת"א היה לו פוטנציאל נזק עצום, אבל הוא סירב בכל מחיר אפילו לחלום על
כך, בדיוק כפי שעשה 4 שנים קודם לכן, אל מול הסזון.

מקרה האלטלנה היה ניסיון מרושע של ב"ג ויועציו לחסל את האופוזיציה הפוליטית העתידית, ובעיקר לבצע
חיסול פיזי של העומד בראשה. רבין תיאר בספרו כיצד האש על האנייה הוגברה ברגע שהסתבר שבגין
נמצא על הסיפון, ובכל פעם שעלה על הגשר - הונחתה על הגשר מכת אש.

כנגד האלטלנה בוצעו מעשים שמוגדרים כפשעי מלחמה (ירי על אנשים שקפצו מספינה בוערת). העובדה
שאתה מתפעל מירי שכזה, בשעה שאתה תמיד להוט להציג עצמך כתומך שלום, מלמד משהו על רדיפת
השלום המוזרה שלך: רק עם שונאיך אתה רוצה בשלום ומוכן לשלם עבורו מחיר כבד (לא כבד עבורך,
כמובן, אלא כבד עבור בני עמך שאינך אוהב...) - אבל את בני עמך שאינם שלומיסטים, אתה מתעב
ומוכן אף למלחמה בהם, אם אינם נוהגים לפי הוראותיך.

ואחר כך עוד העזו לקרוא לנאום הזה "נאום הבכי".

הרבה שנים אחרי הארוע, המציא יחיאל קדישאי ( שאבא שלי זצ"ל שהיה פקוד שלו הקפיד לקרוא לו "המפקד שמעון" ), מי שהיה עד לאותה תקופה מפקד האצ"ל באיטליה , ולימים מזכירו של בגין את הבדיחה הידועה:

"למה האלטלנה טבעה? כי היו עליה מליון איש". הוא התכוון כמובן לכל אלו שרצו ג'ובים.

ועוד קוריוז: אנשי האצ"ל נעצרו ונאסרו, וחלקם הגדול ברח. בגין הוציא אז פקודה לכולם לחזור מיד למעצר, בנימוק שזו פקודה של צה"ל ואסור להפר אותה.אנשי האצ"ל מילאו אותה.

מוות למחבלים!

לפי הכתוב באתר האצ"ל, הייתה הסכמה בין בן גוריון ובגין על גורל הנשק שעל האוניה. בגין הסכים למסור הנשק לידי רשויות המדינה (שאך הוקמה) אך דרש שכחמישית מהנשק יינתן לכוחות האצ"ל בירושליים (שבאותה עת לא נחשבה פורמלית לחלק מהמדינה) ולכך בן גוריון הסכים. בהמשך התעוררה דרישה מצד בגין שבחלוקת יתרת הנשק תהיה עדיפות לגדודים שהורכבו מיוצאי האצ"ל ולכך הן גוריון התנגד בחריפות ולכן הורה על החרמת הנשק בכח. זה היה ויכוח עקרוני וחשוב אך מין הסתם יכל להתסיים ללא שפיכות דמים אלמלא משקעי החשדנות בין הצדדים ושורת טעויות מצד שני אנשים בשני הצדדים.
דן אבן הורה על כניעה תוך עשר דקות על דעת עצמו. הוא חשב שמתן אולטימטום קצר ישחק לטובתו אבל זה היה אקט טיפשי שכן היה בו אלמנט של השפלה.
היה מתח רב בין הצדדים על רקע האולטימטום ולא ברור מי פתח באש ראשון. דומני שגם לפידות, שהוא איש הגון מאוד, לא מוכן להתחייב לגבי הצד שירה קודם (וזה גם לא כזה חשוב).
ההתנגדות של האצ"ל על האוניה ומחוצה לה לא הייתה חזקה במיוחד אבל הייתה אפקטיבית דיה להביא למותם של 3 חיילי צה"ל.
צריך לקחת בחשבון שבלהט האירועים אף אחד לא ממש ידע מה קורה. ניסיונו של כל אחד מאיתנו (אני מניח) צריך ללמד שמן הסתם רבים ממי שלקחו חלק באירוע אחרי שהתסבך סברו שמדובר במרידה אלימה (אם היו בצד של בן גוריון) או שמדובר בניסיון רצחני לחיסול האצ"ל (אם מדובר בצד השני). אין שום עדות לכך שבן גוריון רצה להביא לחיסול פיזי של בגין ואילו זו הייתה מטרתו, יש להניח שזה גם היה קורה.
קשה מאוד לשפוט מנקודת המבט של היום. חשוב לזכור, שבסופו של דבר האירוע היה נקודתי והצדדים שקודם לכן לא השכילו למנוע את ההסלמה, כן השכילו לייצב את המצב. גם זה לקח חשוב.

היו שם מספר חיילי צה"ל שירו על אנשי גדוד 57 של גבעתי (גדו אצ"ל שהיו בדרכם מצריפין לת"א).
שני אנשי אצ"ל נהרגו מהירי, וחיילי המחסום נתפסו.
חייל אחר נפל לילה קודם בכפר ויתקין (שוב, בהשוואה לשני חיילי אצ"ל).
חייל נוסף נפל בחוף ת"א, שם בוצע ירי חסר אבחנה מאש נק"ל וארטילריה לעבר האנייה, אנשים שקפצו
ממנה, אנשים במים - ואנשי אצ"ל על החוף.

אני ממש לא משוכנע שהייתה תחושה אמיתית של מרידה רבתי - עד לרגע שבו ניתנו הוראות סופר
קיצוניות לגבי האנייה. למעשה, העובדה שחילופי האש בכפר ויתקין הסתיימו כה מהר (למרות התוצאה
העצובה), הראו על חוסר נכונות, לפחות של אחד הצדדים, להכנס לעימות מלא. לפידות סבור שהיה כאן
ניסיון ציני לחסל גורם אופוזיציוני עיקרי.
אגב, מהלך דומה נעשה 15 שנה קודם נגד אותו יריב, רק בפחות אלימות - באמצעות האשמת הימין
ברצח ארלוזורוב. הדבר נעשה בתקופה של התחזקות מאסיבית של הרוויזיוניסטים בבחירות לגופים
הנבחרים ביישוב. אותה עלילת דם פגעה בימין וחיסלה סיכוייו בבחירות. פרשת אלטלנה, מעבר לנזק
הנורא שהסבה לפוטנציאל הצבאי של ישראל, קברה את חרות לעשרות שנות אופוזיציה.
ב"ג היה ציני מספיק כדי להורות על פעולה פיזית לצורך יסול של אופוזיציה עתידית. האיש היה עתיר
זכויות, אבל האלטלנה אחד מרגעי השפל שלו.

אני מסכים עימך באופן כללי שלא צריך לדבר על רצח באופן כללי בהקשר לפרשה הטראגית הזו - אבל
האירוע הספציפי של ירי לעבר הקופצים למים, הוא פשע מלחמה בהגדרה שלו. ציים מחוייבים להגיש
סיוע לניצולי ספינה בוערת/טובעת, גם אם הם-עצמם הם שהטביעו אותה.

"כל הכבוד" לדוד בן גוריון ויצחק רבין שהיו אחראים לרצח 16 יהודי אלטלנה.

הפרשייה הזאת פשוט מזעזעת אותי כל פעם מחדש.

he.manhigut.org www.mflikud.co.il www.likudnik.co.il

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://he.manhigut.org/templates/mlevi/cutimages/top_logo.jpg]



"צדק צדק תרדוף"

נתחיל בעובדות פשוטות שאין עליהם ויכוח.
רבין שהה בחוף תל אביב. חלק מהרוגי אלטלנה נורו בכלל קודם לכן בכפר ויתקין ולכן אין שום סיכוי בעולם שרבין היה אחראי למוות של 16....
שנית, רבין לא היה מפקד הלחימה נגד אלטלנה, הוא לא זה שהורה על הפגזת האוניה והוא גם לא זה שביצע זאת בפועל (אלא היו אנשי חטיבת קרייתי ולא אנשי הפלמ"ח).
ולבסוף, הביטוי "רצחו" לא מתאים כאשר נזכרים בנסיבות, ובכללן שהאוניה הגיעה לתל אביב אחרי שכבר נשפך דם משני הצדדים והייתה באוויר תחושה (לא מוצדקת בדיעבד) של מרידה רבתי.