לוי אשכול מכר את ביתו למינהל מקרקעי ישראל - אגף במשרדו. יצחק רבין גבה תשלום על נאומים כשכיהן כשגריר בוושינגטון. ואילו משה דיין לקח לעצמו עתיקות. היסטוריונים נזכרים במנהגי המנהיגים - וממש לא בטוחים שפעם היה כאן מושלם
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3548715,00.html

-------------------------------------------------------
אבל מאז ששמו את אריה דרעי בכלא, זה היה מסר שדברים כאלו לא יסבלו יותר.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://news.walla.co.il/?w=/2971/1289578

עבריין קטן אך מסוכן

יום חמישי, 29 במאי 2008, 7:52 מאת: תום שגב, הארץ


העבירות לכאורה של רה"מ הן רק המשכה של מסורת פוליטית בישראל. תום שגב חושב שלא בעבירות עצמן טמונה הסכנה, אלא בקלות הראש בה נעשו



יום אחד, בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, חזר ראש עיריית ירושלים טדי קולק מחו"ל, רוקן את כיסיו והניח על שולחן הכתיבה שלו ערימה של שטרות כסף: לירות שטרלינג ודולרים, בסך הכל כמה מאות. "הבאתי לכם קצת כסף", אמר לממונים על מערכת הבחירות שלו ואלה אספו את השטרות. הייתי אז מנהל לשכתו של קולק; נדמה לי שעל פי החוק באותה תקופה מותר היה לגייס תרומות כאלה, אבל השאלה כלל לא עלתה על דעתי: התפעלתי מיכולתו של קולק ליצור קשרים עם כל כך הרבה מיליונרים ולשכנעם שיתנו לו כסף.



חומד סיגרים ובתי מלון משובחים הוא שידר נהנתנות שאפיינה אז כמעט רק כמה מאנשי שירות החוץ הישראלי; רוב הפוליטיקאים עוד טיפחו לפחות למראית עין אתוס ספרטני. קולק היה מיליונר ללא מיליונים: לא איש עשיר בעצמו, אך את התרומות שגייס לצורכי העיר ירושלים הוציא כראות עיניו, כמו היו שלו. הוא נהנה מכל רגע.



מי שיכתוב פעם את הביוגרפיה של אהוד אולמרט, יטיב לעשות אם יבחן את התזה שהוא רצה כל כך לכהן כראש העיר ירושלים לא רק מפני שתיכנן את המשך עלייתו לראשות הממשלה, אלא גם מפני שזיהה את התפקיד עם הנאות החיים של קולק.



מוכן לסכן כל כך הרבה בשביל כל כך מעט



ההבדל הוא שקולק בא מווינה; את הסיפוק שלו שאב גם מחברתם של סופרים, אמנים ומוסיקאים ידועי שם; יכולתו לבצע דברים נבעה תחילה מהשימוש שעשה בשמו של דוד בן גוריון ואחר כך מהשימוש בשמה של ירושלים. בדרך כלל הרחיק את עצמו מהפוליטיקה המפלגתית.



אולמרט, יליד בנימינה, שייך לדור הראשון של פוליטיקאים מקצועיים ילידי הארץ; הוא הסתובב בכנסת מאז שנות העשרים לחייו, אך כמקובל אז נטה להפגין בוז כלפי הפוליטיקה. הציניות כמו נועדה להגן על יושרתו; עם השנים היתה למרכיב מרכזי בין מרכיבי זהותו. הבוס הראשון שלו היה שמואל תמיר, ציניקן גדול ואחד מראשוני הפוליטיקאים העשירים במדינה.



הפוליטיקה הישראלית אינה מעשירה בדרך כלל את העוסקים בה, אך פיתוייה רבים. עדותו של משה טלנסקי מצרפת את אולמרט לשורה ארוכה של פוליטיקאים שהתפתו לסכן את שמם הטוב תמורת כמעט לא כלום: כמו ריצ'רד השלישי של שייקספיר, הם מוכנים להחליף את כל מלכותם תמורת סוס. שר אחד הרשה לאיזה קבלן לרצף לו את המטבח בביתו, שגריר אחד הביא מניו יורק כמה ספות. טלנסקי אומר שנתן לאולמרט 150 אלף דולר ב-15 שנה: 833 דולר בחודש.



האנשים האלה מדאיגים כל כך לא מפני שהם עבריינים גדולים כל כך, אלא מפני שמול הפיתוי הקטן הם כל כך לא חכמים, ומוכנים לסכן כל כך הרבה תמורת כל כך מעט.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הוא מכר עבור כסף/קידום וכו? את אחיו הנאבקים נגד הבריטים והערבים חבריהם,אלה שהיו במחתרות "הלא נכונות" כמו ש"צריך".

על נתניהו סתם זרק רפש בלי הסברים בשביל הכיף תוך הסתמכות על הזיכרון השטחי של הציבור.

חמישה חברי כנסת מושחתים מצטופפים בחיפושית:
שניים מקדימה. שלושה מאחורה - גם מקדימה .

למעט יואב יצחק - בחרו כולם לשתוק על מנת 'לשמר את המצב' הנוח להם כל כך.

בישראל שלטת באופן דמוקרטי קבוצה של מקורבים / שועים. עד כאן, הכל בסדר. מותר להתעשר ומותר לעשות עסקים רק עם אנשים מקבוצת היחוס שלך. הבעיה נוצרה באשר סימנה הקבוצה את מדינת ישראל ומוסדותיה כעטינים לגיטימים. חלוקת משרות ומתן זכויות יתר למקורבים הפכה לרעה חולה ממנה מתפרנסים השוליים של אותה קבוצה. כמו בכל קבוצה מתגבשת יצרו גם חברים אלו סממנים מזהים. הזדהות מלאה עם עמדות השמאל הכלכלי הארופאי בעבר ועם השמאל המדיני האנטי ציוני דהיום הינה סממן שכזה. מדוע? כי כך התגלגלו הדברים וגם כי זה טוב לעסקים או ליחסים האקדמיים והמקצועיים בחו"ל. קשה לעסוק במחקר במדעי הרוח יחד עם קבוצת בריטים ולהיות ציוני נלהב.

מסביב לליבה זו מסתובבים כזבובים ומתחככים עיתונאים רבים. חלקם חולמים על העצם שתזרק לעברם וחלקם לועסים בקול רם מזה שנים עצמות יבשות שכאלה.

מה מאיים על קבוצה זו? 'השונה' כמובן. ושונה הוא כמובן כל מי שלא בא מרקע חברתי דומה לשלהם [נסיכי ליכוד ובני סוציאליסטים מהעבודה זהו רקע מספק לצורך הדבר]. גם מי שבולט בחריגותו בסממנים האחרים - קרוב לודאי שיתקשה להצמד לקבוצת יחוס זו וזאת ה'טעות' שעשה 'הנסיך הגולה' נתניהו.

אולי מתוך חינוך ציוני עמוק, אולי מתוך שאפתנות - בחר להצמד לדרך שהייתה בעבר דרך אבותיהם של מאכלסי הקבוצה דהיום. הציונות השורשית הגורסת עוד דונמים ועוד עיזים ואינה נוהה אחרי להגו של הקופירייטר מבית הנשיא.

מנקודה זו, מאיים נתניהו על המשאב היקר של קבוצה זו: מדינת ישראל כפרה חולבת. איש שעלול לשאול שאלות, אדם שהביא את ירון זליכה לצומת עסקים חשוב, אדם הרוצה לייצב את גבולות ישראל ללא קשר לאינטרסים הארופאיים, האמריקאים או מדדי המניות - כל מעשה יהיה כשר בכדי להרחיקו מכסא רוה"מ.

מאחר ולמרבה צערם עדיין נערכות במדינת ישראל בחירות בהן יש להתחשב בדעת מיליוני נבערים מעשירונים מרוחקים, ממלאת התקשורת תפקיד חשוב בשימור מסדרונות השלטון נקיים מזליכות.
כל זמן שיכלה התקשורת לשמר את אהוד אולמרט כרוה"מ הנוח לבריות הנכונות - עשתה זאת בכל מחיר.
משנראה כי כשלה במלאכתה זו - תייצב קו הגנה שני לאמור: [1] זה אולמרט - לא קדימה [2] נתניהו לא יותר טוב ממנו [3] אולי בכל זאת תצביעו קדימה או עבודה?

הכתבה שהובאה הינה חלק מן המערכה. בליל של קטעי דברים שאינם מתקרבים לקרסולי פרשיית אולמרט ושרבוב נתניהו ועמדי בין אל קפונה לאהוד תוך התעלמות מהרקע להגשת התלונה, תוכנה הדל וסגירתה בקול ענות חלושה.

עתונאים אחרים מרמזים כי 'גם נתניהו' עשה דברים דומים. מובן כי אילו היה בידיהם בדל מידע אודות אישון סיגר במתחם אסור היה הדבר זוכה לכותרת ראשית

קו מענין הציגו בן דרור ימיני ומתי גולן. עפ"י התזה שנבנתה - 'הימין אשם' שכן טלנסקי הינו יהודי דתי ומכאן ימני ומכאן משיחי ואת הכסף נתן בכדי שאולמרט יישם את תפיסת העולם הימנית שלו. מהשתעשת הקורבן התמים אהוד ונטש את הפאשיזם הציוני - נקם בו טלנסקי.

זה שאהוד כראש עיריית ירושליים ובודאי כשר תמ"ת כבר לא היה כל כך ימני, זה שאיש כולל הוא לא סבר כי יגיע לצומת פוליטית מכרעת בעניני התישבות או חוץ ובטחון, זה שטלנסקי לא העיד מיוזמתו אלא מששיבשה המשטרה את תוכניותיו ו'לכדה' אותו בארץ, זה שמדובר באיש עסקים העלול לצפות לתמורה לא מדינית - אל תבלבלו אותם עם עובדות.

ועם כל זאת - טוב המצב הנוכחי מזה שלפני כחודש

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

חמישה חברי כנסת מושחתים מצטופפים בחיפושית:
שניים מקדימה. שלושה מאחורה - גם מקדימה .

לפוליטיקה מגיעים אנשים חסרי כישורים ומכאן הבעיה מתחילה.

סתכלו על אנשים כמו אפללו, רוחמה, אדרי, דליה איציק ודומיהם...

מה הכישורים שלהם ? מה היכולות שלהם ? איפה הם היו אם לא הפוליטיקה ?

כסף, הכל עניין של כסף.

הפוליטיקה אצלנו מושכת בדיוק את אותם אנשים כושלים שבחייהם כאנשים פרטיים לא הגיעו לשום הישג בעל ערך, שאין להם רקורד בכלום, שסביר להניח שרוב התפקידים שאתם ואני יכולים לאייש הם לא מתקבלים.

ובדר"כ אנשים מסוגם, זה או עבריינים, כוחניים, פופוליסטים (עמיר פרץ), אנשים שנמצאים שם כדי שגורמים חזקים ומשפיעים יפעילו אותם, ובשביל 20000 שקל בחודש של עשיית כלום ושום דבר, אלא רק לאשר פה ולבטל שם לפי בקשה של גורם כזה או אחר, אלה הסיבות שהם שם.

צריכים לקבוע קריטריונים ברורים לאיזה סוג של אנשים אנחנו רוצים במערכת הזו, אנחנו צריכים לקדם ולתת במה רק לאלה שהצליחו בחייהם הפרטיים, הן מבחינה מקצועית ומבחינה השכלתית, אנשים שלא צריכים את הפוליטיקה בשביל כסף, שם, מעמד או הכרה.

יש כאלה גם היום, אבל הם מעטים לצערי.

הרבה פעמים שמנסים לעקוף את השיטה, דוחפים לרשימת הפריימריס איזה פעיל מפלגה שכנראה בתפקידו הקודם בעיקר התקמבן פה ושם, ובעצם ההגעה שלו לכנסת זה סוג של קידום פוליטי.

אנשים מסתכלים על הפוליטיקה כמקום בו ניתן "להשפיע" וזה מונח שגוי לדעתי, אתה לא בא להשפיע, אתה בא לשנות, לחולל, לעשות, לחדש, להשפיע לכאן או לכאן כל צד יכול בשביל אינטרסים כאלה או אחרים, זה לא טיעון משכנע די על מנת לרצות להיבחר.

אני די בטוח שאדם שהגיע להישגים בחייו הפרטיים, ויש לו מה לסכן ולהפסיד, לא ילך בדכים נכלוליות כמו פוליטיקאים רבים שאנו מכירים היום.

בשורה התחתונה אנחנו צריכים בכנסת יותר דוקטורים, בעלי תארים, אנשי היי טק, הוגי דעות, אנשי מדע, פילוסופים, טכנולוגים, כלכלנים, אסטרטגים, מתמטיקאים, אנשים שהצליחו כל אחד בתחומו ובנו שם לעצמם הרבה לפני הפוליטיקה.

אלה בדיוק סוג האנשים שיראו בתפקיד הזה שליחות. אנשים שמוחם טרוד בבעיות רציניות ולא איך להשיג את הדיל הבא, ואל מי להתחנף ועם מי להתקמבן, אנשים תכליתיים ולא עוד בובות בחליפה.

שינוי השיטה צריך להיות יוזמה אזרחית, היא בוודאי לא תבוא מהכנסת, והגיע הזמן להתחיל לפעול בכיוון הזה אם רוצים לשנות את פרצופה המכוער של הפוליטיקה הישראלית.

הבעיה העיקרית היא שאדם נורמטיבי: זה ששוחד של 2000 ש"ח (ואני בוחר כאן בסכום שהוא מצד אחד סביר, מצד שני קטן וכמובן שיכול להיות מעשי עבור אדם "רגיל") יראה לו כמשהו שמעליב לקבלו, זה שלעבור את הגיהנום הדביק של פריימריז וכו' נראה עבורו כמו טירונות מהגיהנום, זה שמצפה שיקשיבו למה שיש לו להגיד, ולא יקטעו אותו אחרי 20 מילות חסד שבהן מצפים ממנו לדבר על עולם ומלואו... האדם הזה לא יכול לשרוד אפילו פוליטיקה של בחירת ועד שכונה בעיר וותיקה (אולי באיזה יישוב קהילתי שתושביו עוד חדורים רוח התלהבות).

אני אדם מציאותי - אני נוהג להגיד בכל מיני מקרים "פני ה ^%^$ (צבא/נבחרים/פירמות) כפני האזרחים". הבינוניות, קיצורי הדרך, הציניות החולנית והעדפת הקוטריי על פני עשיה - אלה מחלות של החברה הישראלית. אי אפשר להתעלם מהן ולצפות שמחר בבוקר יוכל אדם נורמטיבי לעבור משוכה זאת.

כאדם פרטי אני יכול בקלות לזכות להערכה: פעם בכמה זמן מבקשים ממני לתת סקירה/הדרכה על נושא מסויים, מבקשים יפה, מציעים תשלום והכל בחיוך. אני יכול להקיף עצמי בכמה אנשים שיש ביננו מערכת סבירה של יחסים ואמון. אני יכול להתפרנס באופן סביר שיקיים אותי על תחביבי: בלי לקחת מעטפות ובלי להעלים הכנסות. אני יכול פעם בכמה ימים לנתב עצמי לשיחה עם אנשים שבה יותר לי באופן יחסי להסביר את דברי בתחום זה או אחר, בלי שאיזו גאולה אבן תשסע אותי. אם כן משסעים אותי, אני עונה באדיבות שאני יכול לדבר או יכול ללכת: לרוב מקבלים את זה.

עכשיו איך בדיוק כשיש לי את הנ"ל מצפים ממני לשבת אפילו בפאנל מוניציפלי? איך אני אקח מהזמן שאני מקדיש לילדים שלי (ולפעמים צריך) בשביל שאיזה "פעיל" קלפן מהצ'חונה, חנוט בעניבה לפעמים, ישסע את דברי בעברית עילגת? איך אוותר על יום שבת שקט של טיול בשביל לשמוע איומים מפורשים מכל מיני "פעילים" שאפילו לא מפחדים שיקליטו אותם? מישהו חושב שלא להיות חמדן פירושו שאפשר להשאר ישר ועדיין לשרוד? הרי מי שנותן את השוחד "נעלב" אם אתה לא תקח! אם אתה לו לוקח אתה הרי איום!

אתה תסיים באשפתות, מאוכזב, מרוט ונגעל מכל מה שתפגוש בדרך.

בעולם מעשי התסריט הנ"ל הוא מחוייב המציאות. נתקלתי בחיי בכמה ,גבר גבר" שהיו גם ישרים, גם חזקים וגם חדורי תחושה של שליחות. הם היו כל כך בודדים, עד שגם אם אניח שיש הרבה כאלה, עדיין זה לא מספיק כדי לאייש מערכת סבירה.

.

יש לי דוגמאות שלא בדיוק מאששות את מסקנותיך.
שרון- מושחת שהשחית. וייצמן- מקבל מתנות באופן לא חוקי.
יש גם ח"כים ושרים שאמנם היו עסקנים רוב חייהם, אך הם משכילים ומקובל לחשוב שהיו מצליחים בעיסוקים אחרים למשל: הנגבי, רמון, שטרית עם כרטיסי האשראי של הסוכנות ועוד ועוד ומעל כולם הלוחם בפשע המאורגן ראש ממשלתנו.
מה שצריך זה מערכת אוכפת חוק חזקה ונקיה שתפחיד את הפוליטיקאים תאבי הבצע והכח.

רשימה רעה!

איש מאלו שהזכרת לא נטע עץ ולא בנה בית.
הם הגיעו להיכל במרמה ואוחזים בקרנות בתחבולות

תזכיר/י לי מי מהם הצליח לעשות משהו בחיו האזרחיים

גם הנגבי ושטרית לא בדיוק זכורים לטוב (הנגבי עדיין הוא בחזקת חשוד בפלילים, ושטרית יצא בעור
שיניו מאישום פלילי על שימוש בכרטיס אשראי של הסוכנות).
מכל ההודעה של משקיפה - קבל כנתון שרק השורה האחרונה הייתה לא-צינית...