ברשותכם אגיב כאן בצורה שנוגדת את הקונצנזוס שמקובל בפורום זה (ואקווה שלא אצונזר, כי רמת המורעלות כאן לפעמים עוברת את גבול הטעם הטוב לדעתי).
אז ככה: אני ג'ובניק שמשרת בתור מש"ק כ"א ומחשוב בח"א, שמטפל באוכלוסיית הלוחמים בקבע, בעיקר טייסים, אך גם אנשי נ"מ וחי"ר (שלדג ו-669). התנאים הם אחלה והמשרדים מרוחבים, חדישים ומשוכללים.
העבודה לעיתים שוחקת, לעיתים קרובות משעממת וחוזרת על עצמה, לעיתים מתסכלת מרוב שיעמום, ולעיתים רחוקות אף מתגמלת מאוד שכאתה מצליח לעזור למפקד שלך דרך משהו חדש שאתה יוצר, שמזרז/ממחשב תהליך ידני מייגע כלשהו.
המפקדים שלי הם אחלה אנשים (מה שאסור לקחת כמובן מאילו ביחידות ג'ובניקיות), אולי בין היתר כי טייסים בעצמם . למרות שגם זה לא נכון, כי רוב האנשים במחלקה שלי הם אנשי מנהלה, וכמעט כולם הם אחלה בני-אדם, שכשהם מדברים עם הילדים שלהם בטלפון, אתה מרגיש שהם בני-אדם עם משפחה, ולא סתם מפקדים אטומים.
מה שכן, המש"קים והפקידים/פקידות הם קצת פחות נחמדים. רובם דווקא בסדר, אבל חלקם הם מהאנשים הכי אגוצנטריים, אטומים, אנוכיים, בכיינים ומפונקים שפגשתי בחיי. הם לחוצי בית וחפשנים, שמנסים להתחמק מכל מטלה ועוד להתעצבן על-כך שמעזים לבקש מהם עזרה. יש להם חלק משמעותי בקביעת אופי השירות שלך. דברים לא מתחשבים שהם עושים, כמו ללכלך או להרעיש בזמן שאתה מנסה לעבוד והם רק מתחפשנים ועושים בית-זונות מול הפרצוף שלך - זה מה שהורס.
עכשיו לגבי הקטע שאני חושש שיצנזרו - בניגוד לדעה הרווחת כאן, אני כבעל פז"מ של כמעט שנתיים, מרגיש כי יש לי הזכות להגיש שרוב התפקידים בצבא הם בזבוז זמן מוחלט, ושאם הייתי חוזר שנתיים אחורה - לא הייתי מתגייס, חד וחלק (ושיקראו לי איך שירצו). משהו חשוב שהבנתי לפני כשנה היה שלא משנה עד כמה התנאים שלך טובים, ואפילו אם תשב במשרד הכי מפואר, עם הפקידות הכי יפות והמפקדים הכי מתחשבים, כל זה לא שווה לכלום ברגע שאתה מבין העבודה שלך לא תורמת כלום ושאתה מבזבז את הזמן שלך, רק בגלל שהיו צריכים למצוא לך משהו לעשות. הרבה מהאנשים שסתם מפריעים לאחרים, עושים זאת כי הם משועממים וכי אין להם מה לעשות. דהיינו, התקן שלהם מיותר, ובנאדם אחד היה עושה בקלות עבודה של שניים. אין לי מושג מדוע יש עודף כ"א כל-כך אדיר ביחידות הג'ובניקיות, כ"א שמתבזבז ללא היכר, בזמן שהקרביים מתחננים לעוד סד"כ בחלק מהיחידות.
אני רואה שניים מידידיי שיצאו מהצבא מתקדמים בחיים לא היכר, ואילו אני, למרות שעושה הרבה יותר מרוב החפשנים - עדיין לא תורם תרומה משמעותית לצבא, ולמעשה מבזבז את זמני. כל הדו"חות, המצגות והניירות שבעולם לא יעזרו להסתיר את זה (גם הרבה פעמים אף אחד כמעט ולא מעיין לעומק בדברים שהכנתי).
אני לא מטיף כאן ליציאה מהצבא, אני פשוט חולק את דעתי, וחושב שאנשים מגזימים לגבי ההשפעה של הצבא על אנשים לחיוב. גם בעבודה ובאוניברסיטה ניתן לרכוש ניסיון לחיים, והרבה יותר מוטל בסיכון (אי-קבלת תואר, איבוד פרנסה, כו'). כאן לדעתי יש הרבה יותר התמודדות עם לחצים (כמובן, ששירות קרבי בו יש סכנת חיים, כנראה מלחיץ יותר...).
אני חושב שבסופו של דבר זה תלוי בעיקר באדם ולא בסביבתו (שני היבטים):
1. אדם שלם עם עצמו לא יחפש חיזוקים של מי שמסביבו, ואז לא איכפת לך עם אילו אנשים אתה משרת ומיהם מפקדיך.
2. היציאות שלך ותנאי השירות שלך לא ישפיעו עלייך כל-כך, כל עוד יהיו איתך אחלה אנשים שיעזרו להעביר את הזמן ויהיו איתך ברגעים הקשים. עם אנשים חרא, ייתכן ותסבול גם עם תעשה 4 שעות ביום באחד ממגדלי השן בקריה.
נ.ב. - aviv_n, קראתי ושמעתי לא מעט לאחרונה שתנועת "אחריי" פשוט גונבת לך כסף תמורת אימון גופני שהיית יכול לעבור בעצמך, ובו זמנית יוצרת אצלך תחושה של "רעל" לשירות קרבי, שלא תמיד מייצגת את השירות עצמו (שמירות, מטבחים, יחס אטום, וכו'). לאחר-מכן, כשאתה נתקל בכל הדברים הללו בצבא עצמו, המוטיבציה נופלת פלאים בגלל השוק.
למרות זאת אני בטוח שבעיקרון מה שהם עושים זה חיוביף גם עם הם עושים הום מזה שאנשים עצלנים מדי להתאמן בעצמם ולדחוף את עצמם.
נערך לאחרונה ע"י Xtermy בתאריך 23-05-2008 בשעה 02:07.
|