פרוסם גם בפורום "מה שבכיפה"

עוד קצת על נושא הקשר בין הפיזי למטאפיזי, הפעם לא כדבר תורה קלאסי, אלא יותר כפתיחה לדיון.

דבר תורה- פרשת בחוקותי

החלק העיקרי והמפורסם של הפרשה מכיל את קטעי הברכה והקללה. אם נתבונן במאפיינים הכללים של שניהם, נבחין בדבר מעניין:
נראה באילו נושאים עוסקות הברכה והקללה (לפי סדר ההופעה):
ברכה-
שפע חקלאות, שלום (מחיה ומאויב), פריה ורביה, קרבת אלוהים.
קללה-
מחלות, חוסר חקלאי, תבוסה, שוב חקלאות, חיות רעות, תבוסה בידי אויב, רעב ולבסוף גלות.
אם נסתכל בקטעים מקבילים בתורה, נראה דברים דומים מאוד. למשל, הברכות בדברים כח:
ברכה חקלאית, ניצחון על האויב, פריה ורביה.
נחזור לויקרא, ונבדוק כמה דברים נוספים.
נתבונן בפסוקים הפותחים את שני הקטעים:
ברכה-
"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אׂתם" (ויקרא כו/ג)
קללה-
"ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצות האלה, ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי". (כו/יד)
מיד רואים כי החלק הראשון בפתיחה של הקללה (עד "תמאסו") מתאים בסך הכל לפתיחה של הברכה, אבל כלפי מה מכוון החלק השני?
נענה על כך בהמשך.

מדוע רק הנושאים הארציים הם אלה שמוזכרים בברכות ובקללות?
על כך אומר הרמב"ן (בפירושו על כו/יא):
"כי כל אלה הברכות כולם ניסים... ואף על פי שהם ניסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם, כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו... בעניין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכול כי מאת ה' הייתה זאת"
הרמב"ן כאן מפרש את הקשר בין הקב"ה לברכותיו הארציות כ"קשר מוגבר": זהו נס, אבל "ניסיותו" מתבטאת בכך שהברכה מוגברת ומראה השגחה עד כדי כך שברור שאין הדבר כדרך הטבע.
בהמשך שם מפרט הרמב"ן את שיטתו המפורסמת לגבי הרופאים- שלעתיד לבוא לא יהיה לעם ישראל עסק עם רופאים, בגלל שהכל יהיה נמדד לפי קנה מידה רוחני.
לענ"ד, אני חושב כי התורה מעבירה לנו מסר אחר.
אם נחפש אמירה הקשורה למעשה רוחני בפרשיות הברכה והקללה, נמצאה אמירה אחת רבת משמעות:
"ונתתי את עריכם חרבה והשמתי את מקדשיכם, ולא אריח בריח נחחכם" (כו/לא).
דווקא שהתורה מתארת אקט רוחני, היא מביאה אותו בהקשר שלילי: הקב"ה לא יענה לקורבנות ולניסיונות המחילה של עם ישראל.
הדבר הזה מכוון לגישה הבאה: יש פן פיזי ומטאפיזי במציאות, ויש מספר דרכים בהן ניתן להתמודד עם קושי פיזי:

• לפתור בדרך פיזית. על דרך זו אומר הרמב"ן לגבי הריפוי הטבעי (הידוע בהתנגדותו לגישה זו, בניגוד לרמב"ם): "והוא מאמרם (בברכות ס ע"א) שאין דרכם של בני האדם ברפואות, אלא שנהגו, שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו, ויתרפא ברצון ה'. הם נהגו ברפואות, וה' הניחם למקרים הטבעים". כלומר, הרמב"ן אומר שגישה זו אינה טובה, כי מי שפונה למישור הפיזי, הקב"ה משאיר את ההשגחה שלו אליו במישור הפיזי.
• לפתור בדרך מטאפיזית. לייחס פן מטאפיזי מוחלט למציאות, ובכל בעיה פיזית שעולה לפנות אל המישור המטאפיזי כדי לאבחן את הבעיה וכדי לפתור אותה.
• לשלב. להבין שהבעיה העומדת בפנינו היא פיזית, ופתרונה יהיה לרוב פיזי, אולם הבעיה הובאה לפנינו מטעמים מטאפיזים. הקב"ה מעמיד בדרכנו בחיים אירועים שונים- ומי יודע אם הם לצורך ניסיון, כפרה או בירור. יש להבין כי הפתרון יהיה פיזי, לצד בחינה עמוקה ומטאפיזית של ההליך כולו.

האבחנה המשולבת מסבירה גם את חוסר התיאום בין הפתיחה של הברכה לפתיחה של הקללה.
החלק העודף בפתיחה של הקללה- "ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי"- מכוון כלפי הדברים על הברית שהוזכרו בברכה: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם" (כו/ט). מהי ברית זו?
א"ע וחזקוני אומרים כי זו ההבטחה לאבות לפרות ולרבות ככוכבי השמים וכעפר הארץ, רש"י אומר כי זו ברית חדשה. אני מבקש להתמקד במושג "ברית".
הברית היא קשר בין עם ישראל לקב"ה. בין אם זו ברית המילה, בין אם זו ברית האבות, ובין אם זה מתן תורה, כל הדברים הללו מבטאים קישור חזק לה'. אולם, הקב"ה הוא מעבר להתייחסות הפיזית, כך שבעזרת מעשים פיזים- כמו המילה ושאר המצוות, אנו מבטאים קשר מטאפיזי.
גם בפרשיית הברכה והקללה אני חושב שהתורה רומזת לכך. התורה אומרת כי הברכה תחול על דברים גשמיים, וכי דבר זה יבטא את הברית. האזכור היחיד למעשה רוחני הוא למעשה רוחני שלא מתקבל- לא כי נדרש מעשה פיזי, אלא כדי לומר שהפן הרוחני לא מספיק כדי לפתור את הבעיות. על דבר זה העירו נביאים רבים שנזפו בעם ישראל שמילאו את חובותיהם הדתיות, אבל את המעשים האנושיים היומיומיים, כמו צדק וחסד, הם זנחו.
אני חושב שכדאי ללמוד מדבר זה. היום נפוצה מאוד בדת גישה הרואה בכל בעיה ובכל צרה דבר הדורש התערבות מטאפיזית מידית, או מאידך, מעשה פיזי גירדא. אני חושב שלא כך ולא כך. חשוב להבין כי אנחנו חיים בעולם פיזי, והקרבה שלנו לקב"ה לא יכולה להיות קרובה עד כדי כך שעל כל מעשה פיזי יש קישור רוחני ישיר. מצד שני, ודאי שאיננו מנותקים מהקב"ה, והפן הרוחני הוא המשמעותי ביותר. מכאן עולה ההבנה כי הקב"ה נתן לנו להיות בעולם זה לא כדי לברוח ממנו אל העולם המטאפיזי, אלא כדי לשלב ולהוריד את העולם המטאפיזי אל העולם הפיזי. הברחנות שאנו נגועים בה, לכאן ולכאן, היא בעוכרינו. עלינו לזכור כי העולם והחיים מורכבים ממישור פיזי ומטאפיזי, וחלילה לנו מלהתעלם ולהפריד ביניהם, אלא עלינו לשלבם ולאחדם בקשר חזק ועליון. דרך קשר כזה נחיה את חיינו הרוחניים בעולם הפיזי, ונזכה להגשמת הברכה:
"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו י/ט).


שבת שלום!

אשמח אם תביעו את דעתכם לגבי בעיית הפיזי-מטאפיזי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אם הבנתי אותך נכון -
יש שתי פתרונות לבעיה פיזית, במציאות.

מצד אחד- להתפלל ולצפות לישועה ("חשוב -יהיה טוב").
מצד שני- לנקוט פעולה פיזית("ניתנה לרופא הרשות לרפא"...).

הרמב"ן טוען שיש ל'המתיק את הדינים בשורשם'-
לתקן עיוות רוחני, ומכאן שתיפתר כבר הבעיה הגשמית.
הרמב"ם-לעומת זאת טוען שמה שאפשר לתקן ע"י מומחה -מה טוב.

לדעתי אין שום מניעה מצד אחד לצפות לטוב ולהתפלל -
ומצד שני לעשות ולהתייעץ עם אחרים על מנת לפתור בעיה.

שבת שלום.