קורעים את הים
לא קל לשמור על הגזרה היותר שקטה של חיל הים, אבל מוכנים לכל התקפה שלא תבוא* אבל אם תשאלו אותם, מסכן המחבל שינסה את כוחו נולם. הם מתואמים היטב עם חיל הרגלים והמודיעין, וגם עם ירדן ועם מצרים. שיתוף הפעולה עם השכנות הזרות, תתפלאו, גובל בידידות ובהערכה עמוקה.
גור סלומון מקור ראשון 6/4/2007

משמר המפרץ
הנערים השטים על סירת הבננה הסמוכה לנו מנופפים וצוחקים, צועקים ומאותתים לנו לעצור. לוחמי הדבורה 861, שאליהם הצטרפתי להפלגה, שומרים על פנים חתומות וממקדים מבט למכשירים. הסגן הצעיר שאוחז בהגה שובר בחדות ימינה והדבורה מצייתת בקלילות, נוטה ומחליקה על המים ומשאירה מאחוריה שובלי קצף. בבוא הקיץ, כשמפרץ אילת מתמלא בעשרות נופשים (ובעיקר נופשות), הופכת ההקפדה הבלתי מתפשרת על משמעת מבצעית מחמירה למשימה קשה בהרבה.
"הלוחמים פה הם מזן מיוחד", מעיד בגאווה סא"ל אורן גוטר, מפקד זירת ים סוף. "כשהקיץ קופח והטמפרטורה בחוץ מגיעה ל-50 מעלות, העיניים צורבות וחם בצורה בלתי רגילה, החבר'ה האלה יושבים על הכלי ומסיירים; שומרים על כוננות מבצעית מלאה באופן רציף, לבושים בבגדי לוחמים ארוכים, כשסביבם משייטים להם קייטנים למיניהם".
אולי זו נוכחותו של מפקד הזירה הכריזמטי שמתלווה להפלגה, שנוטעת בהם מוטיבציה כזו; אולי זו השגרה האפורה, המתישה, של סיורים אינסופיים שמקהה את הריגושים; ואולי אלה סיורי הלילה, אז גוברת המודעות לסכנות הפוטנציאליות שאורבות בין הגלים, מעין חידוד חושים שנשמר גם כשהסיפון נשטף מחדש בקרני השמש וחוזר להיות ידידותי.
תהיה הסיבה אשר תהיה, יכולתם של חיילי הדבורות לשמר את רמת המתח המבצעי הנדרש מעורר הערצה, בעיקר נוכח העובדה שהאירוע המשמעותי האחרון בגזרת אילת התרחש לפני 14 שנה. ב-1993 חדר לגבול ישראל מחבל מעקבה, כשהוא שוחה בחסות החשיכה לכל רוחבו של המפרץ באין מפריע. הוא הגיח בקטע החוף שבו שוכנת האוניברסיטה הימית, והרג את השומר שבא לקראתו בעזרת נשק שהוטמן במצוף שנשא. כעבור כמה דקות נהרג האיש בחילופי אש קצרים עם שוטרים שנזעקו למקום ושמנעו אסון גדול יותר.
"אילת היא אחד המקומות הקסומים והרגועים במדינה; ובכל זאת, מתפקידנו להיות ערוכים לכל צרה שלא תבוא", אומר סא"ל גוטר. "אנחנו מאמינים ומקווים שלא תבוא הרעה, אבל במקרה שכן - נהיה הראשונים כדי להגן ולשמור".

זירת שלום
בחיל הים יודעים שאילת היא בראש ובראשונה עיר נופש. שנים ארוכות שהחיל משקיע מאמצים כבירים לקיים את האיזון המורכב שבין ביצוע המשימות לבין שמירה על הפסטורליות והשקט. האימונים באש חיה מתבצעים באזורים המרוחקים לעיר, כדי לא להחריד את שלוות התיירים. שיקול דעת רב מופעל גם בפעילות שוטפת, כך שלא ייפגעו שמורות האלמוגים והחיים התת-מימיים.
רוחבה של זירת הבט"ש (מפרץ אילת), שעליה חולשים הלוחמים של סא"ל גוטר, היא כ-3 ק"מ, עד למפגש עם הגבול הימי הירדני, ואורכה כ-14 ק"מ, עד לגבול הימי עם מצרים. זירת השליטה מקיפה שטח של מאות קילומטרים של נתיבי שיט לאורך ים סוף, עד מעבר למצרי טיראן. הבסיס האילתי, מציין גוטר, הוא נקודת מוצא. מכאן יצאו לוחמי הקומנדו הימי על גבי סירות מהירות ומסוקים (וגם דבורות) בינואר 2002 למבצע ללכידת ספינת הנשק 'קארין איי'; הכוח עבר מרחק של 500 ק"מ במים בינלאומיים, והשתלט על האונייה מול חופי סודן (כ-150 מייל דרומית לשארם א-שייח'), בטרם הספיקה להיכנס לתעלת סואץ. לכאן שב הכוח עם האונייה ופרק ממנה יותר מ-50 טונות של תחמושת ואמצעי לחימה שרכשה הרשות הפלשתינית לארגוני הטרור בעזה.
האם מפקד חיל הים שקט יותר בלילות כשהוא חושב על ים סוף בהשוואה לים התיכון?
"מפקד חיל הים לא מקל ראש בשום דבר", עונה גוטר. "הוא מוטרד מכל הזירות באותה מידה. הנקודה היא שכיום יש שתי זירות עוינות עיקריות. הראשונה היא הפלשתינית, מול חופי עזה; שם, כידוע, יש פעילות טרור ענפה. בשנים האחרונות זו היתה הזירה הכי מורכבת מבחינה מבצעית. ואז הגיעו אירועי הקיץ, ובצה"ל הגיעו לתובנה שהזירה הלבנונית היא זירה מאיימת שצריך להיערך לקראתה. אבל זירת אילת זו זירת שלום".
אירועי השנים האחרונות, שהתרחשו מחוץ למים, לא מבשרים טובות. חצי האי סיני חווה סדרת מתקפות תופת רצחניות שכוונו נגד תיירים; כן מתמודד האזור כדבר שבשגרה עם ניסיונות חדירה והתבססות מואצת של גורמים מאל-קאעידה. ב-2006 נורו קטיושות מהרי ירדן שנחתו סמוך לשדה התעופה באילת; בינואר האחרון התפוצץ במאפייה בעיר מחבל מתאבד שרצח שלושה תושבים.

אחד למיליארד
בהסתמך על גורמים שונים נראה ש'אל-קאעידה' כבר סימן את ים סוף כיעד טרור. האם גם הים השקט שבאחריותך עתיד להפוך חלק מזירת הלחימה שמתקיימת במעטפת היבשתית?
"יש תובנה מלאה שאירועים יכולים להתחיל ביבשה אך בנסיבות כאלה ואחרות להגיע גם לכיוון הים", אומר גוטר. "יש דפ"אות (דרכי פעולה אפשריות) שונות, והמהות המרכזית שלהן זה שימוש בתווך הימי. אבל, כמובן, לא נפרט. שזה לא יהיה זרז וייתן רעיונות כאלה ואחרים למי שחושב לבוא. יש הרבה 'רעים' בעולם, אבל לנו יש שיתוף פעולה מצוין עם ארגוני המודיעין השונים".
מהם האיומים שעומדים היום על הפרק?
"אין היום מידע קונקרטי, וכשיש - אנחנו מיד מתגברים פעילות. אנחנו תמיד מנסים לתת מענה גם לתרחיש הכי פחות סביר. אנחנו עושים את המיטב כדי להתמודד עם מה שגלוי לעין, וגם עם מה שפחות גלוי אבל אפשרי. אנחנו חשופים למידע, עושים הערכות מצב, מנתחים תהליכים ובונים מענה. שיתוף הפעולה שלנו עם גורמים אחרים, כמו מג"ב, משטרה וחיל הרגלים הוא מוחלט; במקרה של התרחשות של אותו אירוע של אחד למיליארד - אני לא מקנא באותו מחבל שינסה לפגוע בנו".
החבר'ה שלך חשו מתוסכלים במלחמה האחרונה, כשהאקשן האמיתי היה מול חופי לבנון?
"חיל הים הוא משפחה אחת גדולה. לוחמים מפה עלו צפונה לסייע ולהשתתף בלחימה. במקביל, חניכים מבסיס ההדרכה של החיל בחיפה, שהיה אז תחת איום הטילנות מלבנון, הגיעו לשהות כאן באוהלים וקיבלו את שירותי ההדרכה במקום.
"בכל מקרה, כשהאדמה רועדת, גם מי שלא נמצא בתוך המעגל המיידי של אירועי המלחמה עלול להיפגע. היינו כאן בכוננות מבצעית מלאה מול האפשרות שיהיה מישהו שינצל את ההתמקדות בצפון כדי לקיים פעילות חבלנית מדרום. היינו פה בכוננות-על של כמעט חודש וחצי, ועוד שבועיים-שלושה אחרי המלחמה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ereverev.co.il/UploadImg/Articles/4202_2.jpg]

סא"ל אורן גוטר (משמאל) עם מפקד חיל הים ומפקד הזירה הודם, סא"ל יוסי שחף, בטקס החילוף בינהם,בספטמבר האחרון (צילום: י. בן יתח ערב ערב באילת).

הסגן הצעיר שעל ההגה מנמיך מהירות, ועוצר את הדבורה כמה מאות מטרים ממוצב 'צבייה', שבו ממוקמות מערכות גילוי ותצפית מתקדמות. מכאן גם אפשר לראות בעין בלתי מזוינת את הארמון המפורסם של משפחת המלוכה הירדנית. במשך שנים ארוכות, הרבה לפני שנחתמו הסכמי השלום עם השכנה ממזרח, נהג המלך חוסיין המנוח להגיע לכאן על בסיס קבוע, ולצאת לשחייה. ספינת המשמר המלכותית עוגנת במים שמול הווילה גם כשזו ריקה מאדם. הדבורה מתנדנדת, וגוטר אוחז בג'ירוסקופ לשיווי משקל. "עד כה, במוטת השליטה שלי", הוא אומר, "הצלחנו לנטר ולאתר את כל הפעילות. בנושא של פח"ע, תודה לאל, לא היו אירועים. האירועים שלנו בהרבה מאוד מקרים נושקים בין הפלילי לאזרחי".

ידידות ירדנית
כדי לשמור על ים נקי ממחבלים, נעזרים לוחמי הגזרה גם בשכנים. גוטר מתפעם משיתוף הפעולה הבלתי אמצעי עם עמיתיו במדינות השכנות. "יש לנו כאן שותפים אמיתיים", הוא אומר. "היעדר אירועים חבלניים הוא הרבה בזכות הירדנים והמצרים. כולנו מבינים שהאיום של הטרור והג'יהאד העולמי הוא בסופו של דבר איום אסטרטגי על השלום האזורי, והאינטרס המשותף של כולם הוא למנוע אותו".
רוב המחמאות של גוטר מתמקדות בצי הירדני. "זהו צי מקצועי, שמתאמן, שעובד היטב. אני בפירוש נותן לו את מלוא ההערכה והכבוד".
שיתוף הפעולה היומיומי עם הירדנים מתבטא בעיקר בהשבת שייטים ישראלים שאיבדו את דרכם או נסחפו ברוח לעברו השני של המפרץ.
כמה ניסיונות פיגוע במפרץ הצלחתם לטרפד יחד בשנים האחרונות?
"הנתון הזה נותר חסוי, כמובן", עונה גוטר. "רק נאמר שהיו פעילויות חבלניות שלא באו לידי מימוש".
שיתוף הפעולה שהתפתח בשנים האחרונות בין המדינות בא לידי ביטוי בפיגוע התופת באילת. "דקות ספורות אחרי הפיגוע הוקם קשר מכיוון הירדנים שדרשו בשלומנו ושאלו אם אנחנו זקוקים לעזרה", מספר גוטר בהתרגשות. "לא מדובר בחרדה למערכת היחסים הדיפלומטית בלבד או לתיירות. מדובר בהבעת דאגה אמיתית לשלום תושבי אילת מצידם של גורמי הביטחון ותושבי עקבה. יש משהו בירדנים שלאורך ההיסטוריה מייחד אותם במערכת היחסים שלהם עם ישראל. מורשתו של המלך חוסיין ובנו, המלך עבדאללה, מחלחלת למרבית מרכיבי האוכלוסייה הירדנית. הם רואים בנו שותפים אמיתיים בתוך תא השטח הזה. בסופו של דבר, הוא רחוק מעמאן ואנחנו רחוקים מתל-אביב".
איך מתנהלת מערכת היחסים עם מצרים?
"התהליכים איתם טיפה יותר מורכבים", אומר גוטר, "בגלל אלמנטים בירוקרטים. טאבה הרבה יותר רחוקה ממרכזי השליטה בקהיר, שם נמצאת מפקדת חיל הים. אבל בחודשיים האחרונים המצרים עושים פעילות אינטנסיבית למניעה, ומרדף אחרי חוליות טרור שהגיעו לסיני. גם למצרים יש אינטרס רציני שסיני תהיה שקטה".

אחרי שיט של 12 ק"מ דרומה משם, אנחנו עוצרים מול מסוף הגבול בטאבה. ההר הקטן הסמוך למלון הילטון ('אביה סונסטה' לשעבר) הוא מזכרת אחרונה ממה שהיה פעם הכפר הנוסטלגי של רפי נלסון. איום ממשי שמרחף על המפרץ הן אוניות הסוחר והמיכליות הרבות - ישראליות וזרות - שמגיעות לפרוק את מרכולתן בנמלי אילת ועקבה. קל מאוד להצמיד מוקשים ולמלכד אוניה בחומרי נפץ למטרת פיגוע המוני או איכותי. בחיל הים הישראלי לא רוצים לחוות אירוע מהסוג שפקד את המשחתת האמריקנית USS Cole בשנת 2000, שבה נהרגו 17 אמריקנים. אז התנגשה סירת נפץ במשחתת, סמוך לחופי עדן שבתימן.
לצד סיורים, בידוקים ושימוש בשלל אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים יבשתיים וימיים - מופעל גם מערך מודיעיני שלם. "אנחנו יורדים גם דרומה יותר עם הכלים שלנו, למשימות איתור", מסביר גוטר. "מערכות הגילוי שלנו יודעות לאתר פעילות גם הרבה מעבר לגבול. אבל צריך לזכור שאנחנו לא יכולים להיות בכל מקום כל הזמן; בסופו של דבר זו זירה באחריותם המלאה של המצרים".

בנות בסיפון
התווך הימי עשוי לשמש גם להברחת אמצעי לחימה ופעילי טרור לסיני, ומשם לעזה. "למערכת הביטחון יש אינטרס למנוע כל הברחה לסיני - מתימן, מסעודיה, מירדן, וכן, אמל"ח שמגיע לסיני בואכה ישראל, דרך מרחבי הנגב או עזה", אומר גוטר.
גוטר ואנשיו עוד ממתינים לתפיסה קלאסית של אמל"ח או של מחבלים שמסתתרים בבטן אונייה; אולם בשנים האחרונות הם רשמו הצלחות בתחום הפלילי, עם שתיים-שלוש סירות דיג שנשאו חשיש.
בימים אלה עוברות ספינות הדבורה המיושנות תהליך דרמטי (ויקר) של שדרוג יכולות טכניות. גם בכל הקשור למערכות הגילוי (מכ"מים, חיישנים, גלאים תת-מימיים רגישים ומערכות אופטרוניות), התחוללה מהפכה אדירה מאז הפיגוע ב-1993, שמצמצמת באופן ניכר את ההסתברות להישנות מקרה שכזה. גם מערך הבידוקים הפיזיים להגנה על הנמל ועל המפרץ מפני אוניות שמגיעות - משנה את פניו. במהלך החודש הבא תושק יחידת 'סנפיר', ותצטרף לפלוגה הלוחמת 915, עם שתי סירות לחימה מדגם 'צרעה'. מדובר בסירות קלות, ניידות ומהירות, בסגנון קומנדו, שיכולות לזנק בתוך שניות לכל יעד מכל נקודה.
ביחידה ישולבו לוחמות שיעברו אותה הכשרה שעוברים הבנים בבסיס שייטת 13. הגישה הרווחת בחיל הים של היום היא של צמצום מקסימלי של פערים בין המינים. למעט הקומנדו, אפשר למצוא ייצוג נשי בכל היחידות המובחרות, כולל קורס החובלים היוקרתי.
האם עירוב בין המינים בפעילות מבצעית עשוי להיות בעייתי?
סגן נירית, ראש מדור תקשורת בחיל הים שמתלווה לסיור, מתרעמת על השאלה. "ביחידה באשדוד מחצית הבנות הלוחמות הן דתיות", היא אומרת. "לוחמות עם מכנסיים. לא עולים לבידוק על ספינת סוחר עם חצאית".
גם מפיו של גוטר אפשר לשמוע רק שבחים על תפקודן של הנשים. "הן יודעות לעמוד בכל המשימות הפיזיות", הוא אומר. "מבחינה מנטלית, אינטליגנציה-רגשית ותובנה - הכשירות שלהן אף עולה על זו של הבנים בנקודות מסוימות".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אפילו בצוללות יהיו בנות לפני שיהיו בה.

מול חצי האי משייטות ספינות דבורה של חיל הים, שעזבו את הבסיס באילת ועשו את דרכן אל הים הפתוח דרך מיצרי טיראן. אייל לוי התלווה לסיור, שמע על מפת האיומים הענפה, וכמעט התפתה לעשות עצירה בחופי נואיבה

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-496636


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?id=318200&h=530&w=758]



כמעט 50 שנה אחרי שיחיאל מוהר כתב, משה וילנסקי הלחין, וצמד הדודאים ביצע את השיר, עברו בשבוע שעבר ספינות דבורה של חיל הים את מיצרי טיראן בדגלי כחול־לבן מונפים – אבל גם בשכפ"צים ובקסדות, חיילים בעמדות קרב ומפקד, סרן נועם כהן, שביקש לפקוח שבע עיניים במרחק של 200 קילומטרים מגבולות מדינת ישראל. יום אחרי שיחזרו, יחכה להם מפקד זירת ים סוף, סא"ל אורן נחבס, ויגיד לפני ארוחת הבוקר: "מה שאתם עושים, מה שאנחנו חווים - אין עוד מישהו בחיל הים שעושה. הידע שלכם הוא הידע שלנו".

לעתים עוזבות ספינות דבורה של חיל הים את הבסיס באילת ועושות את דרכן לכיוון שארם א־שייח', יוצאות לים הפתוח. אין ספינה של החיל שעושה מרחק גדול כזה בעת פעילות מבצעית.

ובדרך אפשר מדי פעם להיפגש עם כלים ירדניים, מצריים, אפילו כאלה של ערב הסעודית, כשהמטרה היא, בין היתר, לצאת לים הפתוח בסוף המסע, וכשאין מפריע להתאמן באש חיה.

“זו הפלגה מורכבת", מסביר רס"ן סטיבן גורדון, מפקד פלגת הספינות האחראית על הביטחון השוטף בים סוף. "אלה כלים שלא רגילים למרחקים האלה. ההכנה מורכבת, אבל אנחנו חייבים להתאמן, כי לא יוצא בסביבות אילת לירות לכל הכיוונים. אנחנו לא רוצים לסכן או להפחיד. אם נבצע כמות ירי שכזאת באזור, אני מניח שנגרום להרבה אנשים לשאול אם פרצה מלחמה".