06-04-2007, 15:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.08.04
הודעות: 1,575
|
|
פרשת הכטב"מים
אחד הנושאים שהעסיקו הרבה את התקשורת היה סיפורם של "מל"טי המוות" כפי שקראו להם בתקשורת (הצהובה...). כזכור, הייתה טענה שהעיראקים הסיבו מטוסים מאויישים לגירסאות לא מאויישות שמטרתן פיזור חל"ך/חלב"ג. זה מה שידוע היום על הפרש ממקורות גלויים..
בנובמבר 1990, כחלק מההערכות למלחמה במפרץ, החלו העיראקים בתוכינת להסב מטוסי מיג-21 לכטב"מים לצורך ביצוע "משימות התאבדות". המטוס אמור היה להמריא כשהוא מנוהג מהקרקע, כשבאוויר תועבר השליטה למטוס מאוייש אחר. עם הגיעו ליעד יונחה הכטב"ם על-ידי טייס אוטומטי.
לצורך שיפור הדיוק הוחלף הטייס האוטומטי של המיג-21 בזה של מיג-23, נעשו שינויים במערכת הניהוג והותקנה מערכת שליטה מרחוק שיוצרה בגרמניה.
לפחות טיסה אחת התקיימה ב-10 בינואר 1991 מבסיס אל-ראשיד. המטוס היה מאוייש במהלך טיסת הניסוי ובשל בעיות טכניות הטייס נאלץ לקחת את השליטה ולנחות. מידע על ניסוי זה הועבר על-ידי שר ההגנה האמריקאי דאז צ'ייני לשר הביטחון הישראלי ארנס ביום שלפני המלחמה, קרי המודיעין האמריקאי ידע על הניסוי כמעט בזמן אמת. הפרויקט נכשל והופסק, כנראה, ב-1991.
העיראקים הודו לאחר המלחמה כי מטרת הפרויקט הייתה יכולת נשיאת חל"ך/חלב"ג. הפיזור היה אמור להתבצע ממיכל מיוחד על סמך טיימר שיופעל לפני ההמראה.
ב-1995, לאור כישלון הסבת המיג-21 לכטב"ם, החל פרויקט בשם "אל באיה" שנועד להסב מטוס אימון מסוג L-29 לגרסה לא מאויישת. לצורך כך הותקנו במטוס מצלמות - שתיים שהביטו קדימה ושתיים שהותקנו בכל אחד מתאי-הטייס. התמונות שודרו לתחנה קרקעית ששימשה במקור להנחיית כטב"מי Mirach-100 איטלקיים.
ניסויי הרצה ראשונים התקיימו באל-ראשיד אך המטוס נפגע במהלכם כשפגע בגדרות בקצה המסלול. בשלב זה הועבר הפרויקט לבסיס אחר. טיסה ראשונה, ומוצלחת, התקיימה, כנראה, ב-13 באפריל 1997. טיסה שנייה התקיימה ביוני אותה שנה והסתיימה אף היא בהצלחה. הטיסה השלישית נועדה לבדוק את גבול הטווח שבו ניתן לקבל תמונות וידאו ופקודות בקרה מהתחנה הקרקעית. המטוס טס כ-70 קילומטר, אך השידור אליו נקטע והוא התרסק. לאור זאת נעשה ניסיון, לא מוצלח, להתקין במטוס ערכת ייצוב אוטומטית שנלקחה מטיל שיוט סיני מסוג C-601.
הבסיס בו נערכו הניסויים הותקף במבצע "שועל המדבר" ב-1998. מטוסי טוראנדו בריטיים פגעו בהאנגרים בהם שהו מטוסי הניסוי וכנראה פגעו בחלק מהם. למרות העיכוב, הפרויקט נמשך ובין 1999 ל-2001 התקיימו עוד כ-26 טיסות ניסוי. בכל הטיסות הללו היה טייס בקוקפיט ומטרתן הייתה שיפור מערכת בקרת הטיסה.
ב-2001 התרסק, כנראה, אחד ממטוסי הניסוי. לאור זאת, ולאור הקשיים בפרויקט, הוחלט להפסיקו.
סימן השאלה המרכזי נוגע למטרת הפרויקט. בעוד שבמקרה של המיג-21 הודו העיראקים שמטרת הכטב"ם היא תקיפה לא-קונבנציונאלית, הרי שבמקרה של ה-L-29 נטען כי הוא נועד לשמש כאמצעי להטעות את מטוסי הקואליציה ולמשוך אותם לתוך מארבי טק"א, כמטרה לאימוני הגנ"א ולסיור. מקורות לא רשמיים אמרו כי הכלי אכן נועד לפיזור חל"ך/חלב"ג, בעיקר כנגד נושאות מטוסים אמריקאיות במפרץ הפרסי.
ועדת הבדיקה שהוקמה לאחר מלחמת המפרץ השנייה לבחינת תוכניות הנשק הלא-קונבנציונאלי של עיראק קבעה כי לא ניתן לקבוע בודאות האם ה-L-29 הלא מאוייש אכן נועד למשימות פיזור חל"ך/חלב"ג. הועדה מצביעה על נימוקים לשני הכיוונים בנושא, אך מציינת כאמור, שהיא לא יכולה להכריע בנושא.
ככה נראה L-29 עיראקי בתצורה לא-מאויישת:
לוח הזמנים של פרויקטי הכטב"מים השונים של עיראק (לא התייחסתי בתגובתי לכלים הקטנים יותר והפחות מעניינים, אלא רק למטוסים מוסבים):
_____________________________________
"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie
נערך לאחרונה ע"י nsdq160 בתאריך 06-04-2007 בשעה 15:29.
|