02-04-2008, 20:38
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "שמאלני, כמו "מקדוניה", זה שם של שתי תופעות שונות"
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי g.l.s.h
ישנם אנשים שניתן להגדיר כ"שמאלנים" עקב שלל סיבות שהבולטת ביניהן הנה נכונות להתפשרות על עניינים שכן חשובים להם מתוך הבנה שבטווח הארוך לכולם ייטב, או שבמילים אחרות: בחישוב ארוך טווח דווקא יצא מזה טוב. אלה אנשים שתפישת עולמם דומה מאוד לאלה שלא יגדירו עצמם "שמאלנים":
נקודת המוצא שלהם היא מי אנחנו בעיני עצמינו
המתינות חשובה, אולם מעמדת כוח
מבט שני על התפישה והפקת לקחים אינם מונחים מגונים.
|
אתה צודק. אכן, יש שמאלנים מהסוג הזה, נקרא להם השמאל הציוני, או השמאל הדואלי.
בדומה לפלמ"ח, יש להם שתי אידאולוגיות סותרות באותו הזמן. כל עוד הם מדחיקים את הסתירה, הם מתפקדים מצויין. למסגרת הזו שייכים אנשים כמו אהוד ברק, אמנון רובינשטיין, בן דרור ימיני (שאותו אני מאוד אוהב לקרוא), עירית לינור (שעשתה גלים רבים כאשר ביטלה את המנוי להארץ האנטי ציוני).
רבים מהשמאל הזה, התפכחו ומכירים בכך שתהליך אוסלו הוביל לאסון, ושאנחנו למעשה במלחמה.
שמאלנים אלו מכירים ומקבלים את העקרונות היסודיים של הציונות, קיום לאום יהודי, הזכות העקרונית על הארץ ליהודים והזכות להגנה עצמית ושילטון עצמי ליהודים.
אולם בנכונות שלהם להתפשר על עקרונות האלו בשם "אידאולוגית השלום" או "הפחד הדמוגרפי" הם סותרים במעשה את עקרונותיהם. כלומר, יש להם עקרונות ציוניים אבל הם לא מוכנים להילחם עבורם.
בזה הם דומים מאוד לחרדים הקיצוניים.
שמאלנים אלו עדיין רואים בסיכסוך היהודי ערבי בעיה טריטוריאלית דמוגרפית, ולא בעיה ג'יהדיסטית או גזענית ערבית. כלומר, הם חושבים שכפי שהיגענו להסדר עם מצריים וירדן, אפשר יהיה להגיע להסדר עם ה"פלשתינאים". אלא שהם לא מתעכבים לברר מה הערבים עצמם חושבים על כך, שזה כשלעצמו התנשאות בעלת שורשים גזעניים מובהקים. לכן, הפתרון ארוך הטווח שלהם מבוסס על נתונים שגויים. (הסיבה לדבקות בנתונים שגויים היא: פוליטית בידול מהימין, התכחשות למציאות, תסביך פוסט טראומטי דמוי שטקהולם וכד'... ).
המשמעות של הסכיזופרניה הזו, היא התנגדות למהלכים ארוכי טווח או אסטרטגיים.
יורים, אבל רק כדי לאותת. הורגים אבל לא בכירים ממש. נלחמים אבל מפסיקים מייד. מבליגים אבל מאיימים. בקיצור: הולכים במעגלים, מתוך אמונה ש"אין הכרעה" ו"מלחמה היא המשך הדיפלומטיה בכלים אחרים" אף אחד לא מזכיר להם שיש הכרעה, והדיפלומטיה עובדת רק כאשר ההכרעה הופכת לאיום אמיתי על האויב.
שיא השיאים: היו שני נסיונות לחסל את רנטיסי באמצעות טילים לפני שלבסוף הצליחו. התברר מהעיתונות שהסיבה לכישלון הוא שימוש בטיל נ"ט מופחת חנ"מ. כולמר יורים טיל אבל מקווים שלא יגרום נזק. התוצאה היא שטיל כזה גורם לנזק מינימלי בטווחים קצרים מהפגיעה. ברגע שרנטיסי יצא מהאוטו הוא ניצל.
מחבל אחר, ראעד כארמי, חוסל עם שבעה טילים (כנראה עם ראש נפץ מוחלש). איפה ההיגיון?
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה
נערך לאחרונה ע"י Gilgamesh בתאריך 02-04-2008 בשעה 20:55.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
