גם 55 שנה אחרי שהוקם משמר הגבול, אנשיו עדיין לא בטוחים לאן בדיוק הם משתייכים • מפקד מג"ב, ניצב ישראל יצחק, טוען שעיקר הבעיה של החיל, בכל הנוגע לחיכוך עם הפלסטינים, הוא תדמיתי • מאמין שבכל פעילות הדורשת התמודדות עם אוכלוסייה, לרבות זו שבמחסומים, יש יתרון למג"בניקים על פני חיילים • ומצר על שלא מדברים מספיק על הצלחות החיל • ריאיון בלעדי

ניר נוימן, "במחנה"

על הרצינות, המוגזמת אולי, שבה תופסים שוטרי משמר הגבול את תפקידם, מלמדת התייחסותו של מפקדם, ניצב ישראל יצחק, לנושא גניבות בעלי החיים ממשקים חקלאיים - עוד תחום שבו עוסקות פלוגותיהן של החיילים שלא החליטו עדיין אם הם בצד של צה"ל או של המשטרה הכחולה. "אנחנו מתייחסים לנושא של גניבת בעלי חיים לפחות כמו תיק רצח", מסביר ניצב יצחק, "אנחנו מקפיצים את כל מי שאנחנו יכולים למען העניין הזה, כי אני בטוח שהרבה תושבים במדינת ישראל לא יודעים שמשק החלב במדינת ישראל הוא הטוב ביותר בעולם, וגניבה של עגלות ושל פרות פוגעת בתכנון האסטרטגי של מדינת ישראל. כמי שבא מההתיישבות ומכיר את העסק, אני חושב שאנחנו צריכים לשמור גם על הגבול, גם על ביטחון התושבים וגם על החקלאות - באותה מידה".

55 שנה מלאו החודש להיווסדו של משמר הגבול בידי דוד בן-גוריון, ונדמה כי ברמת התודעה הישראלית, דימויו עודנו שנוי במחלוקת. במציאות המתמשכת של המלחמה בטרור, שוטריו של ניצב יצחק נמצאים רוב הזמן בחזית המאבק. אלא שמול הישגיו המרשימים של החיל, שצבר לעצמו מאות סיכולים של פיגועים, פגיעה במחבלים חמושים ופעילות נמרצת להשלטת סדר, מתמודדים המג"בניקים באופן עקבי עם מסכת ארוכה של מעשים חריגים המיוחסים לאנשיהם בעת פעילות בשטחים ובכפרים העוטפים את ירושלים. כזה היה מקרה "הגרלת ההתעללות" של חמישה שוטרי מג"ב במחסום אבו-דיס, ש"הגרילו" שני פלסטינים מתוך קבוצה שעצרו, ולאחר מכן אף הגרילו את סוג ההתעללות באמצעות פתקי הצבעה, לרבות "רגל ויד שבורה" או "שתיית שתן". כזה היה גם מקרה הכאתו של נהג מונית במחסום אבו-דיס, שנכבל והוכה, תוך זריעת הרס במונית, משום שהעז לצפור לנהג אחר. במקרה אחר, שלושה לוחמים הואשמו שעצרו שוהה בלתי חוקי בעיר העתיקה, היכו אותו בחגורה והכריחו אותו לנשק את סמל מג"ב. שוטר אחר ירה למוות באחד מתושבי הכפר עיסאוויה במהלך פעילות נגד גנבי רכב. לוחם נוסף, שהוצב במחסום "הקיוסק" ליד היישוב קידר, העביר רכבים פלסטיניים ללא בדיקה, תמורת רכב ודלק שקיבל לחופשת סוף השבוע.

יש שיאשימו את ידיהם העמוסות של השוטרים במבחנים שמזמנים להם המחסומים מדי יום, אחרים טוענים שהאשם נמצא באותן אוכלוסיות חלשות יחסית שמגייס מג"ב לשורותיו, נערים ונערות שחיו את חייהם כאנדרדוגים, העלולים להשתכר מהכוח הרב שקיבלו לידיהם. ניצב ישראל יצחק הודף את הטענות כי המקרים החריגים מצביעים על הקורה באופן שגרתי. "אני רוצה לנפץ לך את התזה הזו", הוא אומר, "אם תסתכל על הנתונים של השנים האחרונות, ואנחנו כרגע מסכמים את שנת 2007, תראה שגם בשנה החולפת, כביתר השנים האחרונות, כל הסוגיה של שימוש בכוח נמצאת בירידה מתמדת. אני מייחס את זה קודם כל למפקדים, שאני מאמין בהם, וגם לפעילויות החינוכיות שאנחנו מבצעים. בשנה נעשות במג"ב לא פחות מ-7,000 פעילויות חינוכיות ברמות השונות. אני מאמין בחינוך".

אז הבעיה היא בעיה תדמיתית בעיניך?
"בפירוש כן. כמות המחבלים שלוחמי מג"ב, על יחידותיו השונות, הרגו בשנה האחרונה, ומדובר במאות - אין לה אח ורע בשום יחידה צבאית אחרת. גם בתחום הפשיעה: אלפי אנשים נעצרו על-ידי מג"ב. אבל כשיש אירוע אחד שהוא חריג, אני מניח שמחר ימרחו אותו על כל העיתונים וייצא סיפור שמעניין מאוד את האנשים. תמיד מנסים לחפש את המקרה ההוא ולנפח אותו, כי בכל זאת, זה לא כל-כך אטרקטיבי לדבר על הצלחות".

אבל דומה שעל הצלחות של לוחמי צה"ל דווקא כן מדברים.
"כשהייתי במשך שנה וחצי מפקד מרחב התפר של מג"ב, טיפלנו ב-53 חוליות של מחבלים. אני לא זוכר, גם כשסיימתי את התפקיד, שכתבו באחד העיתונים שמפקדת התפר של מג"ב חיסלה 53 חוליות של מחבלים שניסו להיכנס לארץ בצורה כזו או אחרת. ואני אפילו לא מנסה להעלות על הדעת לאיזו כמות נפגעים החוליות האלה יכולות היו לגרום. אבל על אירוע, שברור לך ולי שאנחנו מתעבים אותו ואנחנו נטפל בו בחומרה מקסימלית ובלי סנטימנטים, כולם חוגגים. גם כשיש מקרה אחד כזה, או שניים, אנחנו לא מנסים לטאטא את זה אל מתחת לשטיח".

השוטר של הצבא

במשמר הגבול אלפי חיילים. מחציתם חיילי חובה ומחציתם משרתי קבע. חלקם הגדול מוצבים כתגבור לכוחות צה"ל באיו"ש, נתח מכובד תופס את גזרות גבול מצרים וירדן, שם עיקר הפעילות היא פלילית, מספר קטן יותר של שוטרים מוצב בגזרת ירושלים, בקו העוטף, בשוק מחנה יהודה ובמרכז העיר, הנותרים מוצבים בקו התפר ובצפון. "אם אתה שואל אותי איפה יש לנו את היתרון היחסי", אומר ניצב יצחק, "אני חושב שבגבולות של שלום, ואני לא אתפלא אם נחזור לפרוס פלוגות גם בגבול מצרים, שבו אנחנו סופרים מאות ק"ג של סמים שחדרו בשנה שעברה, הברחות של סיגריות ומעבר של אלפי סודנים שמסתננים דרך הגבול הפרוץ. זה בדיוק חייל מג"ב הוורסטילי - הוא החייל של המשטרה והוא השוטר של הצבא".

אתה חושב שפלסטיני במחסום מתנהג באופן שונה בהתאם לאדם שניצב מולו, מג"בניק או חייל צה"ל? נוצרת דינמיקה שונה?
"אני הייתי מגדיר לוחם מג"ב כשוטר ממושמע. כשהוא מקבל משימה ושאומרים לו במחסום מסוים: תדאג שלא יעבור אף אחד, יכול להגיע אלוף הפיקוד - ואלוף הפיקוד לא יעבור, כי לחייל של מג"ב אמרו שאף אחד לא עובר".
וחייל צה"ל היה מעביר אותו?
"בטוח שכן. הייתי מגדיר את זה כפחות קשיחות בביצוע המשימה. אני בטוח שלפלסטיני יותר נוח ויותר קל למצוא במחסום מישהו שהוא יכול לספר לו איזה סיפור והוא יעביר אותו, מאשר מישהו שמתעקש, בודק, מעלעל ומזהה את תעודת הזהות המזויפת שלו - ולא מעט כאלה נתפסים אצלנו במעברים".

כלומר, אי-אפשר למרוח את השוטרים שלך.
יצחק מחייך. "אני מסכים איתך בעניין הזה".

במג"ב מספרים שהמפקד מקפיד לכנות את חייליו "שוטרים". אלא שהמג"בניקים, יצירי הכלאיים של מערכת הביטחון, עם כומתה של חייל ותעודה של שוטר, מאז ומעולם לא ידעו לאן לשייך את עצמם. מג"ב כפוף למשטרה, אך "שואל" חיילים מהצבא, מה שהביא לא אחת למחלוקות בין הצדדים בענייני כוח אדם, תקציבים ואמל"ח. כצעד בונה אמון בין הצדדים, חתם סגן הרמטכ"ל בראשית השנה על אמנה ראשונה מסוגה. בין היתר, נקבע כי מעתה יהיה מג"ב כפוף לזרוע היבשה (ולא לאגף התכנון, כפי שהיה משך שנים), וכי המימון של פלוגות מג"ב שמצויות ת"פ (תחת פיקוד) צה"ל (קצת למעלה משליש ממג"ב) יושת על הצבא ולא על המשטרה. "כנראה שבמדינת ישראל אין לנו את הפריבילגיה לוותר על הוורסטיליות של מג"ב", אומר ניצב יצחק, "ולכן אני לא רואה אותנו מתנתקים מהמשטרה. לצערי", הוא מוסיף, "לא תמיד המפקדים מכירים את היכולות של מג"ב. ישנן גזרות שבתקופה של מח"ט מסוים, הפלוגה היא הפלוגה הכי טובה בגזרה, ואצל מח"ט אחר הפלוגה לא תמיד מקבלת את אותה ההערכה".

יש מאבקי כוח בנקודות החיכוך ביניכם לבין צה"ל?
"גם בין הצנחנים לגולני אין אידיליה".

מזה שלוש שנים מנסים גורמי ביטחון שונים לפטור את צה"ל מהשמירה בגבולות עם מצרים וירדן ולהעבירה לאחריות מג"ב, כדי לאפשר לצה"ל להתמקד בקווי העימות ולהיערך לשעת חירום. לפני כשנתיים וחצי הוצגה לראש הממשלה, לשרים ולרמטכ"ל תוכנית מדינית שנקראה "שעון חול" בהקשר לשמירה על גבולות הארץ. במהלך הצגת התוכנית אמר מפקד מג"ב הקודם, ניצב חסין פארס, כי "הגיעה העת שמג"ב יתפוס את גבולות השלום ובכך ישחרר את הצבא ללמוד את משימותיו היכן שדרושה הפקת לקחים". התוכנית לא יצאה אז אל הפועל משיקולי תקציב, כיוון שהיא כללה הגדלת כוח אדם משמעותי שתבטיח כי מג"ב יהיה הכוח הביטחוני היחיד שישמור על גבולות מצרים, ירדן וקו התפר.

אלא שמאז דומה כי מתחזקת ההבנה כי "גם מבריח סמים שנכנס ארצה עם עשרות ק"ג של הירואין הוא פצצה מתקתקת", כדברי ניצב פארס, ובחודשים האחרונים מתגבשים מהלכים להגדלת הסד"כ של השוטרים הירוקים.
"אני מאלה שחושבים שפעילות של שיטור לא צריכה להיעשות על-ידי חיילים", אומר ניצב יצחק. "חיילים מאומנים ללחימה, חיילים מאומנים לפעילות במתארים אחרים, ולמג"ב יש יתרון יחסי בכל הסוגיה של עבודה מול אוכלוסייה, גם יהודית וגם פלסטינית. אני חושב שככל שהקצינים בצבא יבינו שמול אזרחים צריך להציב את מג"ב, כך ייטב גם לחיילים וגם לאזרחים", ממשיך המפקד. "אני בטוח ומשוכנע שכל אזרח במדינת ישראל לא היה רוצה לראות את החיילים עוסקים בשיטור".

אלא שגם מי שמשימתו היא שיטור, לא תמיד מצליח להשלים אותה עד הסוף. לפני כחודש נרצחו שמונה מתלמידי ישיבת מרכז הרב בשכונת קריית משה בירושלים, בפיגוע ירי שביצע מחבל מהכפר ג'בל מוכאבר שבמזרח ירושלים.

כמי שאחראים על הגזרה, הופנו כמה אצבעות מאשימות גם לעבר שוטריו של ניצב יצחק. "כל פיגוע מצביע על כישלון של כוחות הביטחון", הוא אומר היום, "חוליה עברה דרך מרחב התפר, זה כישלון שלי. אבל אני רוצה להזכיר לתושבי מדינת ישראל, שיש אלפי פלסטינים שנמצאים גם בתוך המכשול, והם בעצם פחות מפוקחים. הם יכולים להשיג אמצעי לחימה מהסוג שהושג כאן ולבצע פיגוע מהסוג הזה. אסור להתעלם מזה שמספר אנשים שמוגדרים מחבלים, הצליחו לעבור את המכשול. המכשול שקיים סביב ירושלים לא מושלם, יש בו לא מעט פרצות שבגלל בג"צים אי-אפשר להשלים, ולכן אין 100 אחוז של ביטחון. אבל על הרבה מאוד פעילויות מסכלות פח"ע שנמנעות לא מספרים, וברגע שנתפסת החוליה מדינת ישראל עוברת לסדר היום".

שנאה כמו בעמונה

ניצב ישראל יצחק (55), נשוי ואב לשלושה, קיבל את הפיקוד על אלפי השוטרים-חיילים במשמר הגבול לפני כשמונה חודשים. את שירותו בכוחות הביטחון התחיל בצה"ל, כשריונר בפלוגת הסיור של חטיבה 7, ואיתה לחם במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. סגן יצחק השתחרר מצה"ל ארבע שנים לאחר המלחמה כמ"פ. אחרי שטעם את האזרחות וגידל פרחים במושב, התפתה לשוב לשירות הביטחון, ואחרי שנתיים וחצי ללא מדים התגייס בשנת 1978 לשורות החיל אותו כלל לא הכיר, ושימש בין היתר מפקד פלוגה, קצין אגף מבצעים ביהודה ושומרון, מפקד מג"ב עזה, מפקד מג"ב מרכז, מפקד מג"ב איו"ש וסגן מפקד החיל.

לפני קצת יותר משלוש שנים רצה להתמנות למחליפו של ניצב דוד צור ולעמוד בראש החיל, אולם בהחלטת המפכ"ל קראדי הוא נשלח לשנתיים וחצי של גלות במחוז ש"י (שומרון-יהודה) של הכחולים, והימים ימי נחישות ורגישות של פינוי. את פינוי שא-נור וחומש, עליהם פיקד, צלח ניצב יצחק בשלום, אולם זה של המאחז הבלתי חוקי עמונה, הותיר בו חותם בל יימחה.

"עמונה זו לא התנתקות, בעמונה הלכנו לאכוף חוק", מסביר היום מי שפיקד בפברואר 2006 על הריסת תשעה מבני קבע לא חוקיים בהתנחלות, לאחר שכוחות משטרה בראשותו פינו אלפי מפגינים שהתבצרו בבתים. "והיו הרבה מאוד אנשים שחשבו שיצליחו לשנות את הגזרה. בעמונה בנו בתים על שטחים של פלסטינים, לא על אדמות מדינה. כדי להמחיש לך את זה, למרות שהרבה אנשים לא רוצים ולא אוהבים לשמוע, זה כמו שמישהו יבנה על החלקה הפרטית שלך בבית, אתה תיגש לבית-משפט, תעבור הליכים ובית-המשפט יחליט שהבתים האלה צריכים להיהרס. המצחיק בכל הסיפור, הוא שמספר אנשים חשבו שאפשר לחתוך את הבתים ולהעתיק אותם למקום אחר. אז מה קרה משנת 1995 ועד 2006? לא הצליחו להעתיק את הבתים? אבל כיוון שזה היה כמה חודשים אחרי הפינוי של צפון השומרון, אנשים רצו להוכיח שביכולתם לכופף את החוק".

כמי שחווה הרבה אירועים חריגים בשירותו, הופתעת מעוצמת ההתנגדות?


"אני לא האמנתי שאפשר להתנהג לשוטרים בשנאה כמו זו שנתקלתי בה בעמונה. לא האמנתי שאפשר לדקור שוטר או לוחם מג"ב, וזה קרה. כולם מדברים על אותה כמות אנשים שנפגעו, אבל לא מציינים שחלקם נפגעו מאבנים שהושלכו מהגגות על-ידי המתיישבים. אם נפצעו 90 שוטרי מג"ב ומשטרה, סימן שהפעילו נגדם אלימות. זאת אומרת שמישהו לקח את החוק לידיים, ובמקרה הזה אני לא צריך להגיד מי".

קצת יותר מחודש לאחר הפינוי האלים, במה שנראה כמעשה נקם של פעילי ימין בקציני משטרה בכירים, חיבלו אלמונים ברכבו של ניצב יצחק, המתגורר ביבנה. במשטרה העריכו אז כי רק הודות לסיור אבטחה שעבר ליד ביתו של מפקד המחוז, לא נהרס הרכב כליל. שבועות קודם לכן, חשף השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, כי אלמונים ניסו לפגוע בניצב יצחק עצמו. בשיחת טלפון הוא התבשר כי אחיו מבקש לשלוח לו חבילה, אך בירור קצר עם האח העלה שהוא לא שלח לו דבר. יצחק הנחה את בתו, שהייתה לבדה בבית, לא לפתוח את הדלת לאיש, ואכן - בתוך זמן קצר התדפקו אלמונים על דלת בית המשפחה וטענו שבידיהם חבילה. "חשבתי אז ואני חושב גם היום, ולא בגלל שאני גיבור גדול, שאין צורך שאסתובב עם מאבטח, כפי שהמליצו לי", אומר מפקד מג"ב. "המשפחה שלי מוגנת בדיוק באותה מידה מוגן כל אזרח אחר במדינת ישראל, ואני חושב שאחרי 30 שנות עיסוק בעבודה מהסוג הזה, בשלב מסוים כבר מתרגלים לעניין. המשפחה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני, ואני חושב שאי-אפשר להגיד שבשלב כזה או אחר במהלך הקריירה שלי הם היו מודאגים. הרבה מאוד שנים הייתי ביהודה ושומרון ובעזה, והם חששו יותר שאפגע ממחבלים, מאשר מיהודים".

"כשהעברתי את הפיקוד על המחוז", מספר ניצב יצחק, "שאל אותי השר לביטחון פנים: 'ישראל, כשאתה מסתכל על מחוז ש"י, זה לא עושה לך משהו?' אמרתי לו: 'השר, החיים הם כמו רכב בלי מראות: אתה מסתכל קדימה ונוסע. אתה אולי יכול ללמוד ממה שעברת, אבל לתקן כנראה שכבר אי-אפשר".

http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/08/14/03.htm