07-04-2008, 11:03
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
מכיוון שבין 1983-85, 1991-2000 ושוב ב 2006
"אנחנו" היינו במצב מחורבן ודי דומה (בלבנון), ובמידה מסויימת גם בעזה ואיו"ש, אני חושב שאמור להיות לנו קל יחסית לבין מה עומד מול האיריקאים. האמת היא שאני לא מחזיק מעצמי נביא, אבל אחרי הכנעת סדאם יצא לי כמה פעמים לנפץ למכרים אמריקאים אשליות, ולספר להם בדיוק מה הם עומדים לעבור שם: התחזיות שלי התגשמו במדוייק. שוב: לא כי אני חכם או נביא, אלא משום שעשיתי 1+1+1=3 על סמך מה שמוכר לנו מהחזיתות שלנו.
בעזה, ב 1991-2, עוד "ניסינו" למראות שאנחנו בעלי בית כמו בימים הטובים. אני עדיין זוכר את הזעזוע בארץ כאשר שלושה אנשי מילואים - עוד בימים שבהם היה נראה שכל עם ישראל עושה מילואים - נהרגו כאשר מחבלים שעקפו את הסיור שלהם לפנות בוקר, ריססו את הג'יפ הפתוח ולא השאירו להם סיכוי. מאוחר יותר חוסל סיור דומה באותו אופן (שלושה אנשי מילואים של הגדוד הדרוזי), עוד שני לוחמים נהרגו בפרדס (ובכלל גילו את הסיור המותקף שעות לאחר הירי) וכמובן האירוע שבו עימאד עאקל ארב לעוד ג'יפ פתוח כזה, (פגע בגשש ונהג ומפקד הסיור בנס ניצל כאשר התגלגל הצידה לאנשהו). היו עוד מקרים. אלה אירועים שליוו אותי כל הזמן. אני בטוח שלמי ששירת במקומות וזמנים אחרים, יש משהו אחר לספר.
זו הייתה תקופה שבה "הפגנו נוכחות" בכל מקום, כי באמת היינו בעלי בית. גרף הלמידה היה איטי, אבל בסופו של דבר השיטה פשטה את הרגל וההמשך ידוע. אני לא אומר שההתחפרות וההיתפילבוקסות הואילו בטווח ארוך, אבל קח בחשבון שאב לשלושה מגדרה שיצא למילואים ולא חזר כי נשלח לסיור, כמו בספארי, ברחובות הרצועה, גרם לזעזוע עמוק.
עכשיו תגיד: "אתה מקצין, ברור שאני לא מתכוון לזה", אבל תמיד קח בחשבון שקשה מאוד להוציא לפועל מדיניות צבאית ברמת דיוק של בימאי סרטים. אם אתה עובד כמו אלה בבגדד, הכוון יקצין לכוון מסויים. אם אתה משחק אותה "בעל בית", אתה תקצין לכוון אחר. בכל מקרה, קשה מאוד להתמיד במתכונת של "משהו באמצע".
_____________________________________
.
|