יש ספרים כאלה שאי אפשר להפסיק לקרוא אותם (כמו הספרים של חאלד חוסייני), מחפשים פרצות בשיגרת היום כדי לקרוא עוד כמה עמודים...
אתמול סיימתי לקרוא אחד כזה ואני ממליצה עליו בחום: "לשרוד עם זאבים" מאת מישה דפונסקה.
אזהרה! אי אפשר לעזוב את הספר, פנו לכם את היום מכל פעולה אפשרית אחרת

... ואיזה ספר שאי-אפשר-לעזוב אתם קראתם לאחרונה?

"הבשורה על פי ישו" של ג'וג'ה סאמארג'ו. ספר קשה, אבל מרתק

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

מסוג הספרים שממש מכריחים אותך להישאר איתם עד הסוף
במקרה הזה, הטוב

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את "מים לפילים" של שרה גרואן וקשה לי להפרד ממנו.
נראה לי שתהה לי שבת "צפופה" מאוד איתו...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

בזמן שהייתי עוד על מדים, ואהבתי ברמה כזו שאני חייב לחזור אליו מדי פעם בפעם-
"חרדתו של המלך סולומון" של אמיל אז'אר.
ספר פשוט, עם המון ניחוחות...
מדהים ומומלץ מאוד למי שעוד לא קרא אותו.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

יש כמה ספרים שלא יכולתי להפרד מהם -
והם צמודים אלי כל השנים .
בראש הרשימה - אמיל אז'אר וגם תחת הפסאודון שלו - רומן גארי.
בדיוק תכננתי לקחת אותם איתי בקיץ לקרוא -
אז תרשה לי להוסיף לרשימה גם את כל החיים לפניו של אמיל אז'אר.
וכאמור תחת השם רומן גארי - את עפיפונים והבטחה עם שחר.

כבר כמעט שכחתי את התוכן - ומעניין מה הקריאה היום "תעשה" לי - אחרי כל השנים...
שלפתי את חרדתו עכשו מהמדף - ונפל מתוכו פתק ישן מידיד שהשאלתי לו את הספר -
וגם הוא כתב עד כמה הוא נהנה מהספר...

מצטרפת להמלצה

את יודעת שהיא המציאה את הסיפור והוא אינו אוטוביוגרפי כלל?

לא הבנתי למה היא הייתה צריכה לשקר שזה סיפור אמיתי.
היא כתבה סיפור מעניין בדרך מרתקת וחבל ששיקרה, כי הסיפור שלה היה טוב גם מבלי להתקיים במציאות.

בוקר טוב,
נהניתי מאד מ"אשתו של הנוסע בזמן",סיפור אהבה מקסים ברגישותו,אם כי לוקח זמן להתרגל למעברים התכופים בזמן,ולזהות המספר.
את מים לפילים קראתי באותו שבוע של השפעת,והיה חביב עלי.
את "היער" של קובלן קראתי בעניין ובהנאה.כיף.