אינתיפאדה מס' 3 כבר כאן. וגם הוויתורים לחמס.

יום ראשון, ב אדר ב' תשס"ח, 13:29, 9 במרץ 2008


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.debka.co.il/photos/s_2968.jpg]
המדיניות של אולמרט מותאמת ככפפה, למדיניותה של שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס,


המקורות הצבאיים של תיקדבקה: לא צריך להיות מצביא צבאי ואסטרטג גדול, כדי לדעת שהאינתיפאדה מס' 3, או הפרק ה-3 במלחמה הישראלית-פלסטינית, הנמשכת כבר 8 שנים נמצאת כאן. במילים אחרות, ישראל חזרה גם מבחינה מדינית וגם מבחינה צבאית, חזרה לאוגוסט 2000, כלומר למשבצת מס' 1.

באוגוסט 2000, נסע ראש הממשלה דאז ושר הביטחון של היום אהוד ברק, לוועידת קמפ דיוויד, שנערכה ביחד עם הנשיא ביל קלינטון, ויו''ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. ערב נסיעתו הוא 'שכח לומר לעם בישראל 2 דברים. כי בעוד הוא עומד לוותר לערפאת על 99 אחוז מהגדה המערבית, ערפאת מכין מלחמה בישראל. ערפאת, שלא הסתפק ב-99 האחוזים שברק העניק לו, החליט עוד לפני נסיעתו כי תהייה מלחמה. ומהסתיו 2000 החלטה זו לא השתנתה אצל הפלסטינים.

בדיוק אותו הדבר, רק בלוחות זמנים שונים, התרחש אצל ראש הממשלה הנוכחי אהוד אולמרט. אולמרט נסע בסתיו 2007 לאנאפוליס, להביא 'שלום'. הוא חזר משם, עם שיחות דו-שבועיות עם אבו מאזן, כשהוא שוכח לספר לעם ישראל, כמו ברק 2 דברים.

1. בשיחותיו עם האמריקנים והפלסטינים, הוא הבטיח להם 99 אחוז מהגדה פלוס ירושלים המזרחית.

בשבוע שעבר נפגשו מנהיגים יהודיים, חברי המפלגה הרפובליקנית לשיחה פרטית עם הנשיא ג'ורג בוש ושאלו אותו, כיצד אתה יכול לחלק את ירושלים? אני? שאל אותם הנשיא בתימהון. מה אתם רוצים שאני אהיה יותר קדוש מהאפיפיור? אולמרט וליבני, מוכנים לתת את ירושלים המזרחית. לא אני.

2. הדבר השני שאולמרט 'שכח' לספר הוא, כי ממשל ג'ורג בוש החליט כי הוא לא יתעמת יותר עם איראן. הנושא הגרעיני האיראני יישאר לטיפולו של הנשיא שייכנס לבית הלבן בינואר 2009.

במקום לספר לעם בישראל על מצב אסטרטגי חדש זה בו נתונה ישראל, מפריח מאז ראש הממשלה אמרות נבובות, כמו 'בעיית הגרעין האיראני היא הבעיה של העולם ולא שלנו'. או, 'כמו שהרתענו את חיזבאללה, כך נרתיע את הטרור'.

זה שבינתיים, איראן, סוריה וחיזבאללה, חדרו/חודרים לתוך הוואקום שממשל בוש יצר בנסיגתו מהמזרח התיכון, ומהדקים את הטבעת הצבאית והטרוריסטית מסביב לישראל, גם מצפונה, גם מדרומה, וגם מקרב הפלסטינים וערביי ישראל, וכוח ההרתעה של ישראל הולך ונשחק, דברים אלא אינם מעניינים את ראש הממשלה.

לכך יש סיבה אחת בלבד. המדיניות שלו, כמו של קודמו אריאל שרון, מבוססת לא על שלום עם הפלסטינים, כפי שהוא מצהיר השכם והערב. המדיניות שלו, ושל שרת החוץ ציפי ליבני, מותאמת ככפפה, למדיניותה של שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, אפילו לא לזו של הנשיא ג'ורג בוש, כפי שאפשר היה להבין מתשובתו של בוש למנהיגים היהודים לגבי ירושלים. מדינאים אחרים, היו מחפשים ומרחיבים את הסדק הזה שבין בוש ורייס, אבל לא אולמרט.

זו היא גם הסיבה, מדוע דברי ראש הממשלה על החמס, הם דברי רהב, שאינם תואמים את מעשיו.

בשבוע שעבר כאשר שרת החוץ האמריקנית רייס ביקרה בישראל, היא אמרה בשיחותיה הסגורות, כי לא מעניין אותה שום דבר. היא דורשת שיהיה שקט מוחלט ברצועת עזה, אפילו אם הדבר כרוך בוויתור, או כפי שמספק מפקדים בצה''ל מגדירים זאת כניעה, לדרישות החמס.

וזו היא מהות המגעים בין מצרים, החמס, וישראל, המתנהלים בעת כתיבת שורות אלה, יום א' 9.3, בקהיר על ידי האלוף במיל. עמוס גלעד. אותה עמדה הציגה רייס לאבו מאזן. כיוון שטהרן, דמשק, ביירות, והחמס מודעים ללחץ שרייס מפעילה, ולהתקפלות של אהוד אולמרט, הם לא רק מרגישים שהם נצחו במערכה, אלא הם מעלים את רף התביעות. עתה הם דורשים כי תמורת הפסקת ירי הטילים, צה''ל יפסיק את פעולותיו נגד הטרור גם בגדה המערבית ולא ייכנס יותר לערים הפלסטיניות, כמו שכם וג'נין, כפי שאולמרט כבר התחייב שצה''ל לא ייכנס יותר לרצועת עזה.</B> זה שבינתיים החמס ביחד עם חיזבאללה ביצע את פיגוע הרצח ביום ה' 6.3,בישיבת מרכז הרב בירושלים, והוא עומד לבצע פיגועים נוספים, כל אלה לא מפריעים לאהוד אולמרט להמשיך בדרכו מבלי לסטות ימינה או שמאלה, כאילו שום דבר לא אירע.

להיפך, העמדת הפנים בישראל שכאילו לא יודעים מי ביצע את הפיגוע ועדיין חוקרים זאת, עוזרת לחמס לומר בעת ובעונה אחת כי הוא שביצע את הפיגוע, אולם הוא לא המבצע. כמו אצל ברק, לפני 8 שנים, המדיניות הזו מובילה רק לדבר אחד. התגברות מעשי הטרור, ויידוי האבנים ובקבוקי התבערה. כלומר הצעדים הראשונים של אינתיפאדה מס' 3 כבר מתבצעים בשטח.

אין ספק כי הדיון בישיבת הממשלה ביום א' על דו''ח המודיעין השנתי של שירותי המודיעין הישראליים, אמ''ן, המוסד, והשב''כ, היה רציני. השאלה היא מה התועלת בפירוט האיומים הצבאיים עלינו, כאשר המדיניות הצבאית האסטרטגית של ישראל מנוהלת לא על בסיס האיומים הממשיים בשטח, אלא על בסיס כישלונותיה המתמשכים של קונדוליסה רייס?

מדיניות המבוססת על כישלונות, תקצור רק כישלונות.

1. שיבוא מנהיג יהודי חבר במפלגה הרפובליקנית ויאמר בפרהסיה שבוש אמר לו את אשר, נטען בדבקה.
זה מסוג "הפצצות" שיכולות להפיל ממשלה.
2. "ממשל ג'ורג בוש החליט כי הוא לא יתעמת יותר עם איראן", אני בניגוד לדבקה לא כל כך בטוח בעניין זה.
3. כושר ההרתעה שלנו אינו קיים (כדברי הגשש החיוור: "אין מנוע"), עכשיו נותר להם לבדוק באיזו דרך ניתן לפרק את השילדה.
לעומת זאת, בהתחשב בהתנהגות מנהיגינו בשנים האחרונות, כושר ההרתעה של איראן, סוריה, חיזבאללה חמאס ושות' עלה עד מאוד.

מסתבר ששרון ניסה בכוח לשכנע את ארה"ב לאשר את ההתנתקות,בניגוד לדעתם,ואנשי שרון תיארו כאילו בוש דוחף לכיוון ותומך במעשה.